ליאור אינגלזי

המחזה "חיים פרטיים" מאת סיר נואל קווארד ובתרגומו של דורי פרנס, העולה בימים אלו בתיאטרון בית ליסין, דן בחייה הפרטיים והסודיים של החברה הגבוהה באנגליה של שנות ה-30. "חיים פרטיים" עם ליאור אשכנזי ודפנה רכטר בתפקידים הראשיים יחד עם טלי בן יוסף וארז וייס, היא לכאורה קומדיה רומנטית קלילה ושנונה. המחזה מגולל את סיפורם של אליוט ואמנדה, זוג שהתגרש ונישא מחדש לסיביל וויקטור, בהתאמה, בתקווה למצוא חיים שלווים ושקטים לאחר הנישואין הסוערים שהיו להם יחד.

אליוט מגיע לסוויטת מלון מפוארת ביחד עם סיביל, זוגתו הטרייה, בה יבלו את ירח הדבש. אך להפתעתו מגלה כי במרפסת המקבילה נמצאת אמנדה, גרושתו, עם בעלה הטרי בירח דבש גם הם. אליוט ואמנדה, שאמנם ידעו עליות ומורדות לרוב, מתוודעים שוב לאהבתם ומחליטים לברוח מהמלון ולזנוח את בני זוגם החדשים מאחור. ויקטור וסיביל לא מוותרים בקלות ודולקים אחריהם.

מחזות מעטים של קווארד עלו על בימות התיאטרון בישראל ושמו הוא מהפחות ידועים בעולם התיאטרון הישראלי, אך נחשב לאחד מגדולי המחזאים הבריטים. "חיים פרטיים" הוא המחזה המפורסם ביותר שלו, שעלה לראשונה על בימות לונדון ב-1930, והביא לפרסומו של שחקן צעיר בשם לורנס אוליבייה. כמו ברבים ממחזותיו האחרים, גם כאן הוא עוסק בצביעות של אנשי החברה הגבוהה ובניסיונם להפגין תדמית מהוגנת ומאופקת על פי כללי התרבות האנגלית. בעוד שמתחת לפני השטח, חייהם היו רווי תאווה, אלימות בין בני זוג, שתיית אלכוהול עד כדי אובדן שליטה עצמית, בגידות, שקרים וקנאה חולנית.

הגרסה הישראלית המבדרת של "חיים פרטיים" בבימויה של לסלי לאוטון הולכת לפי חוקי המקור המאוד אנגלי של המחזה. בניגוד לתיאטרון הריאליסטי, הדינמיקה בין הדמויות שומרת על קצב אחיד ומהיר לאורך כל ההצגה, והטקסטים נאמרים בתיאטרליות האופיינית לתיאטרון הישן. מכיוון שאנו בישראל חסרים את האיפוק והציניות האנגלית כמו גם את סגנון הדיבור המעט מתנשא, מתקבלת תחושה קצת מלאכותית ומעושה. עם זאת, קל להיכנס לעולמם של שני הזוגות בעזרת בימוי אנרגטי וקולח וליהוק מעניין.

ליאור אשכנזי מצחיק ומשכנע, אפילו יותר מאשר מעל מסכי הקולנוע, ודפנה רכטר, טלי בן יוסף וארז וייס מגישים משחק התואם את חוקי הקומדיה הרומנטית הישנה בצורה אמינה. כל זאת, בשילוב תפאורה ותלבושות התואמים את רוח התקופה, הופכים את "חיים פרטיים" לקלילה ומבדרת. היום ההצגה עלולה להיתפס כמעט מיושנת ושמרנית, אך כשהוצגה לראשונה בתיאטראות לונדון ב- 1930, נחשבה למתירנית ונועזת. קווארד הציג על הבמות את הווייתה רווית היצרים של החברה הגבוהה החיה תחת איסורי תרבות ומוסר צבועים. גם אם היום ייתפס המחזה כמהוגן ושמרני - אל תטעו. מדובר בעצם בטקסט חתרני הרבה יותר מאשר בקומדיה רומנטית על חילופי זוגות.