עשר במחיר אחת

על פי וודי אלן, אם את מחפשת גבר מושך, משעשע, פיקח, בעל ביטחון עצמי, רגיש, סקסי, אוהב ורומנטי, לכי לסרטים. בפראפרזה, ע"פ מסקי שיברו, אם אתה מחפש אשה חזקה, מעניינת, מרתקת, אמיתית, שיודעת לשחק עם כל הכלים שקיבלה מהבורא, בוא לתיאטרון.

מישהו מהם פגע לדעתך במה זה להיות אישה?
"אני חושבת שזה הרבה יותר מזה. אי אפשר לפגוע בזה כמו בשאלה של מה זה להיות גבר. אין אמירה מדויקת של מה זה להיות אישה. אבל זה מעניין שהם רואים את המירמור שלנו ואת היכולת שלנו לעשות מעבר. אתה יודע, לפעמים אנחנו נשארים באותו מקום, לאו דווקא מתוך פחד, אלא מתוך לקיחת אחריות על הכלל. עובדה שנשים משנות את העולם".

לצד כל אלה, מסקי מעורה חברתית ופוליטית בנעשה תחת גפנה, ובמסגרת הקריירה שלה הופיעה ברחבי העולם במסגרת משרד החוץ וקרן היסוד. היא נוטלת חלק בקליטת עולים חדשים ושילובם בחברה, ובנוסף גם השתתפה בהפקה הישראלית "רחוב סומסום", שאיגדה יחד שחקנים ישראלים ופלשתינאים. עם זאת, תנסו לקרוא לה שליחה או נציגה, והיא תבטל אתכם בהינף יד.

"אני עושה את מה שאני מאמינה בו" מעידה מסקי על עצמה "אני לא חושבת על פרסום, או אם אני נציגה או לא נציגה. אני פשוט עוזרת ופשוט שם. אם אני יכולה להואיל לחברה, אז מצוין. יש גם הרבה מוכשרים – לא רק בתחום שלי - וכל אחד יש לו את המקום שלו לתרום. אני פשוט עושה הכל באופן טבעי".

אז היום אף אחד לא מקלל אותה, אבל בחזרה לענייני המופע, מסקי מנדבת כמה מילים עסיסיות בכל מה שקשור ללבישת מחוך לאורך כל המופע. היא לא מבינה איך, לעזאזל, אישה אמורה ללבוש את זה וטרם הפנימה את התובנה האמיתית של העניין "יש בזה גם אמירה מסוימת" היא זועמת בשקט: "מחוך זה הדבר הכי לא נוח ומסורבל שלבשתי עד היום".

גם גרביונים זה לא כזה להיט, לא?
"יש עוד היום גרביונים שעשויים מאיכות טובה. אבל מחוך? קושרים את זה מאחורה, מרימים את הציצי מלמעלה, בשביל מה? ואני עוד צריכה ללבוש את זה כל ההצגה".

זאת חתיכת אחריות להחזיק לבד עשר דמויות מרכזיות של המחזאות העולמית בערב אחד. לחוצה?
"כל האחריות עליי, אבל אני לא מתרגשת מזה. כבר העלתי הצגת יחיד אחרי שסיימתי את הלימודים ב'ניסן נתיב'. זה קשור לאישיות שלי, כנראה. אני די בטוחה בעצמי ומעבירה בדרך שלי את מה שאני רוצה להעביר".

האגדה מספרת שתשימו שתי נשים באותו החדר ותוך מספר שניות הטמפרטורות יעלו אל על. קחו עשר נשים בתוך אישה אחת, ואל תצפו למי מנוחות. "יש גם קטעים שממש לא התחברתי אליהם ולא מדברים אליי" מספרת מסקי "כמו סטלה מ'שירת הלוייתן' למשל. זאת בחורה שהחליטה לחיות במושגים כמו גבר של היום. היא פשוט רוצה לזיין את כולם ולהתהולל. היא עובדת במועדון לילה, וחוזרת הביתה. ממש רוצה להיות כמו גבר. היא רוקדת על עמוד המועדון, למשל, וזה אתגר אדיר בשבילי. אני לא כל יום רוקדת על עמודים".

הרעיון להעלאת המופע עלה בראשה של מסקי כבר לפני שמונה שנים, רק שאז היא לא הרגישה בשלה מספיק כדי לעשות את הדברים בדרך שהיא רוצה. כיום היא מרגישה שהיא עברה כברת דרך, ושהיא יכולה להתגייס למשימה. "תחשוב על זה, אני עושה קטעים מחנוך לוין ועד צ'כוב. זה חתיכת מסע, ויש כאן משקל רציני מאוד בתוך ההצגה. זה גם מדהים לראות את החוט המקשר בין כולם, אבל בוא לא נהרוס לכולם את ההצגה".

זאת הצגה פמיניסטית?
"אני לא חושבת על זה ככה, וזה הרבה יותר מעבר לזה. אני בת 39, יש לי ילדים, יש לי משפחה, אני חיה חיים מטורפים, ואת חלק מהדברים שאני עושה בהצגה, אני גם חשה אותם בחיים. אני רוצה לעסוק בעיקר בתכנים דרך דמויות הנשים בתיאטרון".

יכולת לבחור גם דמויות גבריות מרתקות לא פחות. איך נקראת המילה הזאת, אה – שוויון?
"מה רצית, שאני אעשה גברים?".

זה לא יהיה משהו חדש, וזה גם יכול להיות אתגר מעניין, לא?
"טוב, חכה. אני רק בתחילת דרכי".

ההצגה "לאישה" עולה לראשונה מחר (מוצ"ש), 20 למאי 2006, בתיאטרון הצוותא ת"א בשעה 21:00. בימוי: יבגני קושניר