אין שני לו
"אם אומרים 'מלא כרימון', הוא היה עץ רימונים", אומר שייקה לוי, שעבד אתו בתקופת "הגשש החיוור". תולדות חייו של אחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית
"תמיד אמרו לי שאני דומה ליוסי בנאי" סיפר שייקה לוי לנענע על יוסי בנאי שהלך לעולמו היום (חמישי) בבוקר ממחלה קשה. "רציתי לחקות אותו בבחינה ללהקה הצבאית, ואמרו לי 'תיזהר, ככה גם טופול התחיל'. במשך הרבה שנים עבדנו יחד מבוקר ועד לילה. אחד בתוך השני. אהבתי את כל מה שהוא עשה איתנו בגשש. הדרך והחשיבה שלו מאוד נגעו לליבי. יוסי גם הגה את רעיון להקת 'התרנגולים'".
"הוא היה איש מאוד מופנם וביישן, ותמיד רצית לשמוע אותו מדבר כמה שיותר. אם אומרים 'מלא כרימון', הוא היה עץ רימונים. היה בו הכל - שר, משחק, מבדר, כותב, עושה תיאטרון רציני, דעתן גדול. זה כאב גדול. הפסד גדול. לא יקום עוד יוסי בנאי. הוא היה ישראלי שורשי במלוא מובן המילה. איש חלומות ואגדות".
יענקל'ה מנדל, יו"ר אמ"י (אגודת אמני ישראל) סיפר על אודות יוסי בנאי בנימה אישית: "בצד האמנותי, כל עם ישראל מכיר אותו היטב". "בצד האנושי, הוא היה אדם מדהים, חבר אמיתי שתמיד מאיר פנים ושואל מה קורה. אני חושב שכל חבריי האמנים מרגישים היום שאח אמיתי הלך לנו. זה יום עצוב מאוד".
"אני זוכר שתמיד היה מתייחס לאמנים שהולכים עם הראש למטה בעקבות ביקורת. הרגיזה אותו ביקורת לא עניינית שפגעה בגופו של אדם, ולא התייחסה ליצירה. הוא אמר שלא צריך לקחת קשה את הביקורת האישית. אני לא אשכח את האמירה שלו 'שהמבקר יגיד מה שהוא רוצה, ושהקהל יבוא לאולם'".
"בלהקת פיקוד מרכז הייתי מנחה וסדרן ויוסי היה הבמאי. יום אחד הוא ראה אותי מסדר ושאל 'למה אתה לא על הבמה עם כולם?'. עניתי לו 'כי אני לא שר', והוא אמר "אם אני שר, גם אתה יכול לשיר'. זו דוגמא מדהימה לרמה האישית והחברית שלו. אין שני לו. לא קיים. למדתי ממנו המון. פשוט לעשות, לא לדבר".
יוסי בנאי נולד בשנת 1932. הוא היה מחלוצי להקת הנח"ל ושירת במחזור הראשון של הלהקה בשנת 1951. לאחר שחרורו, הצטרף לשורות תיאטרון "הבימה", שם גם למד משחק. בנאי נחשב לאחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית. הוא היה לזמר שחקן, במאי, כותב וסאטיריקן. הקריירה שלו הייתה רצופה בשיתופי פעולה עם מיטב אמני ישראל. עד תחילת שנות ה-60 הוא עבד יחד עם השחקנית, הזמרת והמגישה רבקה מיכאלי, איתה העלה את המופע "ילדות קשה" בשנת1961.
יוסי בנאי ביסס את מעמדו כאמן פעיל ומוערך במהלך שנות הששים והשבעים. הוא השתתף בעשרות הצגות תיאטרון, ביניהן "בגדי המלך" ("הבימה, 1961), "הנסיכה האמריקאית" (תיאטרון "העונות", 1963), "אדי קינג" (הבימה, 1975) והצגות נוספות. במרוצת השנים השתתף בהצגות נוספות, ביניהן "נמר חברבורות" ("הבימה", 1985) ו"מלאכת החיים" ("בית לסין", 1999).
בשנת 1998 זכה בנאי בפרס ישראל לתיאטרון.
מ"הגשש החיוור" עד השנסון הצרפתי
יוסי בנאי כתב חמש תוכניות לשלישיית "הגשש החיוור" בה היה חבר אחיו, גברי בנאי, והוא חתום על כמות לא מבוטלת של מערכונים, שהפכו לנכס צאן ברזל של עולם הבידור והתרבות הישראלי: "קסיוס קליי נגד חלפון" (1971), "אופסייד סטורי" (1974), "עובדים עלינו עבודה עברית" (1977), "קרקר נגד קרקר" (1980) ו"כוסות רוח" (1981). במקביל, כתב בנאי תוכניות ומערכונים לחנה לסלאו, מוני מושונוב ושלמה בראבא, תיקי דיין ואמנים נוספים.
כשחקן תיאטרון, השתתף בנאי בהצגות כמו "תל אביב הקטנה" (1958) לצידם של יונה עטרי ואבנר חזקיהו, איתם גם העלה את המופע "יוסיחזקיונה" שנתיים מאוחר יותר. אחד משיתופי הפעולה הבולטים של בנאי היו יחד עם הבמאי והיוצר ניסים אלוני. הוא השתתף בהצגה "חכמים בלילה" (1968) עם אילי גורליצקי, "שירים מן הקיץ של החורף שעבר" (1977) והצגות נוספות.
יוסי בנאי היה ידוע באהבתו הרבה לשירה. הוא זכור לטובה בזכות ביצוע שירה של נעמי שמר "על כל אלה", ובין שיריו הבולטים ביותר ניתן למצוא את "פרצוף צועני", "דקה דומיה", "ערב עירוני", "אני וסימון ומואיז הקטן", "מרוב אהבה" ורבים נוספים.
בשנת 1969 העלה בנאי את "אין אהבות קטנות" (1969) – ערב משירו של ג'ורג' ברסאנס, בבימויו של ניסים אלוני. בנוסף הוא שר את שיריהם של זמרים צרפתיים נוספים דוגמת "אהבה בת עשרים" של ז'אק ברל ו"הגבירה בחום" של ג'ורג' מוסטקי.
בשנת 1973 שב בנאי לעבודה עם רבקה מיכאלי, והשניים העלו את מופע הבידור "נישואין נוסח גירושין" אותו גם ביים ידידו הטוב אלוני, בניהול מוסיקלי של יאיר רוזנבלום. המופע הוביל לשני אלבומים שיצאו אחריו, מתוכם יצא השיר המפורסם "עברית קשה שפה". בשנת 1976 הוציא בנאי את האלבום "מאזן האהבות" שכתב ביחד עם רוזנבלום.
הפרויקט האחרון בו השתתף בנאי היה במסגרת התוכנית "מפגשיר" של ערוץ המוסיקה 24. בנאי חבר למיכה שטרית, והשניים כתבו את השיר "תרנגול כפרות" (מילים: יוסי בנאי, לחן: מיכה שטרית).
מילות השיר "תרנגול כפרות:
תרנגול כפרות
מילים: יוסי בנאי
לחן: מיכה שטרית
בסתיו תמיד בסתיו בשקט ודממה
יוצאים זיכרונותיי על גב ענן קטן
והם שטים להם מעל האדמה
כדי להתבשם מכל נופי הזמן
וכמו תמיד בסתיו אני נפרד בצער
מקיץ שעכשיו רואים את קצה סופו
ובין עלים צמאים אני עומד כמו נער
ממתין בסקרנות לחורף שיבוא
אני זוכר תרנגול כפרות
ציפור קטנה על גג
מלאכים מטיילים על קירות
מפה לבנה בכל חג