"ישבתי באוטו והזלתי דמעות. המצב קשה, זה מפחיד"

אם אי-פעם תהיתם איך נשמע "מעשה בחמישה בלונים" ביידיש - תשאלו יענקי גולדהבר או את איל גולן. סתם, עם כל הכבוד לדייר החרדי בבית האח הגדול או לזמר שהחל לשיר בשפה הזו בעקבות סרטון בטיקטוק, השחקן גיל וייס הוא האיש אליו אתם צריכים לפנות - שכן מדובר באב טרי שמקריא לבתו סיפורים בשפה העתיקה. "תראי, אני מבין גרמנית מהבית", הוא מסביר מניין היידיש שלו. "יום אחד קראו לי מתיאטרון היידישפיל לשחק באיזשהו תפקיד כך שהייתי צריך ללמוד את השפה".

ללמוד? חשבתי שמראש מלהקים ביידשפיל שחקנים דוברי יידיש. 
"לא. בכל אחת מההפקות יש מורה שמלווה את השחקנים הצעירים, אז גם אותי הוא ליווה. מפה לשם התאהבתי בשפה והמשכתי לקרוא וללמוד. העניין הוא שבשביל שהשפה לא תדעך, צריכים לתרגל אותה אבל לצערי אין לי ממש עם מי".

מה, אין יותר מדי דוברי יידיש בנמצא?
"את מכירה מישהו שמדבר את השפה?"

כנראה שאפילו לא אחד, אבל אולי כדאי שתלמד את הבת שלך. השקעה נבונה לעתיד.
"האמת? יש לנו כמה ספרי ילדים שכתובים ביידיש, כמו ד"ר סוס או מקס ומוריץ. אם לא הייתי מובך מדי, הייתי מראה לך סרטון שלי מקריא לה סיפורים. אגב, אחת הסיבות שאני נהנה לשחק ביידישפיל היא שימור השפה. יש בזה משהו שהוא מאוד חשוב בעיניי. הבעיה היא שיש איזו בעיה בשימור וחיזוק התרבות בארץ ותיאטרון היידישפיל לא קיבל תקציבים - מה שאולי יוביל לסיום דרכו, לצערי".

ממשחק לניהול תיאטרון - ובחזרה

אבל בשביל שנבין איך בכלל הגיעה ההצעה מהתיאטרון היהודי, נצטרך לחזור קצת לאחור: גיל נולד לפני 40 שנה בפתח תקווה, הילד השלישי לבית משפחת וייס. כבר מגיל צעיר נמשך לעולם הבמה, כשהתחיל את דרכו כילד מקהלות ("כשהתחלף לי הקול, הבנתי שאני לא יכול להמשיך בכיוון הזה"), המשיך לתיכון תלמה ילין ("אחרי שבועיים חזרתי לתיכון בפתח תקווה כי נלחצתי נורא") ואז למד משחק בבית צבי.

בזמן לימודי המשחק הוא הקים את תיאטרון "תהל" לצד כמה שותפים, תיאטרון גאה שעסק ברובו בתכנים הקשורים לקהילה הגאה ולמיעוטים בחברה. "גרי (בילו, מנהל בית צבי - מ.ד) משך אותי באוזן ואמר לי שאני צריך לחשוב על העתיד ולהקים תיאטרון".

כי עדיף להיות מנהל תיאטרון מאשר שחקן?
"לא פשוט להיות שחקן, צריך המון מזל והמון תושייה בתוך הדבר הזה. צריך שלא לוותר ולהמשיך הלאה. אם אני באמת חושב שזה הייעוד שלי וזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, אני צריך לספוג ימים קשים וכישלונות. בכל מקרה, בחצי השנה הראשונה של התיאטרון גרי ליווה אותנו וכך העלנו בערך שש הפקות בחצי שנה, שזה המון, אבל אז גרי נפטר.

"נוצר איזשהו בסיס לתיאטרון ואנשים מאוד רצו שנמשיך. עכשיו, בגלל שאני הייתי מזוהה עם העשייה הזאת אז פנו אליי שאמשיך את הכול. היססתי, הרגשתי שאני לא בטוח שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. לא רציתי לנהל, אני לא רוצה לנהל, אבל בסופו של דבר נשאבתי לעשייה".

וסליחה על האנדרסטייטמנט - אבל זו הייתה עשייה חשובה במיוחד: מלבד העובדה שבשם האמנות תיאטרון שלם הציב במרכז סיפורים שבתיאטראות הממוסדים היו נדחקים לשוליים - "תהל" חרטו על דגלם להוות כמעין בית עבור נערים ונערות שלא מוצאים את מקומם וזקוקים לאוזן קשבת. "היינו מכניסים את כל הארגונים הגאים בחינם להצגות. זו אולי לא הייתה התנהלות כלכלית נבונה אבל היה לנו חשוב שנוער גאה יחווה תיאטרון גאה ואת הלגיטימיות שלו בצורה פתוחה ונינוחה. רצינו שהם יבינו שאפשר לדבר על הכול".

שבע שנים לאחר מכן, כשהבירוקרטיה כבר חנקה אותו, הוא החליט שהספיק לו - ופרש. "אלה היו שנים מאוד פורות, מהנות ומלמדות אבל גם מאוד מתסכלות", הוא משחזר. "כשהיינו צריכים להתעסק בכל עניין התקצוב ממשרד התרבות, עזבתי. כתבתי מכתבים למירי רגב, שרת התרבות דאז, ורק בהפקה האחרונה - אחרי 24 הפקות שכבר העלנו - קיבלנו תקציב זעום מהמשרד. הרגשתי מיצוי. אני מבין שגרי זיהה בי יכולות הפקתיות אבל לא רציתי לנהל".

אז הוא עזב, ומשם הקדיש את כל כולו לתפקידים בהצגות תיאטרון כמו "המכשפה", "אימא יהודיה", ו-"תפילה", ובסדרות טלוויזיה כמו "אילת", "כפולה" ו-"פלמ"ח". בשנה האחרונה הוא מככב ב"דניאל בעלי", הצגה של תיאטרון המשולש בשיתוף עם הבימה 4 והמרכז הגאה, במרכזה זוג גייז מניו יורק מתחבט בשאלה האם למסד את היחסים או שלא. מי שחתום על הבימוי הוא רום רזניק.

"כל דבר שאספר על ההצגה ייחשב לספוילר אז לא אוכל להרחיב, אבל ברמה העקרונית מדובר בבני זוג שיש להם הכול, על פניו הכול טוב ויפה. אלא, שבעוד אחד מהם רוצה להתחתן - השני מתנגד. אירוע מחולל בהצגה מעמת אותם עם השאלה האם יש מקום לנישואים גאים, האם בכלל יש צורך בנישואים גאים. אגב, הרבה סטרייטים שראו את ההצגה אמרו שזה בכלל לא עניין להט"בי".

לצידו בהצגה משחקים טל קלאי, ליאור זוהר, נדב תום ארטשיק, איתי אורי והאחת והיחידה גילת אנקורי. "אני מגלם את הבן שלה וזה מושלם ברמות", קובע וייס. "ביני לבינה יש המון מכנים משותפים שבכלל לא חשבתי שאמצא. בכלל, הקאסט שלנו הוא מאוד אינטימי כי עברנו המון דברים בזמן קצר. התחלנו בקריאה מבוימת כדי לראות אם הסיפור עובד על הקהל והיה חשמל. הבנו שאנחנו צריכים להמשיך מכאן להצגה".

 

"אומרים שאני לא יכול לגלם מישהו בן 40 - אבל אני בן 40"

אבל עם כל הכבוד לטקסט שכתוב מראש, לסצנות המבוימות ולקהל המרוגש, הקו הראשי של העלילה מתכתב כמעט במדויק עם חייו האישיים של וייס עצמו: כשהיה בן 27 יצא מהארון, ומזה 6.5 שנים שהוא בזוגיות עם הבמאי אביעד קידר. הם הורים לילדה, והם אינם נשואים - אבל עוד נחזור לזה. את היציאה מהארון, הוא מגלה, עשה לאחר שנים של זוגיות עם בחור אותו כינה "השותף שלי לדירה".

לא סיפרת לאף אחד שאתם יחד?
"לא. העדפתי להגיד שאנחנו שותפים מתוך מחשבה שאולי מישהו מאמין לי. יכול להיות שבאמת האמינו לי, אני לא יודע. את הלימודים העברתי בארון עד שהתבשלתי עם עצמי מספיק בשביל להגיד, 'אוקיי, זה מי שאני וזה מה שאני'. אני זוכר שבתיאטרון תהל קיבלנו הרבה ביקורות על כך שחלק מהשחקנים שלנו הם כאלה שלא יצאו מהארון. זה משהו שתמיד צף בשיח, אבל זה דבר מאוד אישי. כל אחד צריך את הזמן שלו ואת התהליך שלו. נפש זה דבר מאוד עדין ומורכב, כמו שבלול שאם נוגעים בו הוא מתכנס בחזרה לתוך עצמו".

מניחה שלקחת ללב את הביקורות - גם אם הם לא הופנו כלפיך במכוון - כי בעצם ניהלת את תהל כשהיית בארון.
"בתחילת הדרך עדיין הייתי בארון וזה היה מאוד מאוד מוזר. בדיעבד, זה כאילו קידמתי אג'נדה שהיא לא אני, אבל מצד שני זה היה חלק מהתהליך שעברתי כך שאני מקבל את המקומות האלה באהבה, מחבק אותם ומודה עליהם. הם עיצבו אותי למי שאני היום".

אתה חושב ששחקנים סטרייטים יכולים לגלם דמויות להט"ביות ולהפך?
"אני חושב ששחקן יכול לגלם כל דבר. שחקן הוא שחקן. אגב, גם עליי אומרים שאני לא יכול לגלם מישהו בן 40 - אבל אני בן 40. בסופו של דבר, כל אדם הוא לגופו ובדיוק כמו שזה בנראות - כך זה גם בתוכן. הלן מירן משחקת עכשיו את גולדה מאיר וגם עליה היו ביקורות וטענות שהיא לא מתאימה לתפקיד כי היא לא יהודיה. בואי, היא גם לא מלכת אנגליה והיא גילמה את המלכה אליזבת'. כשבמאי רוצה להוציא משהו משחקן, וכששחקן רוצה לדחוף את עצמו קדימה - אפשר לעשות הכול.

"את יודעת, אני לא אוהב את העליהומים שעושים על יציאות מהארון או אאוטינגים למיניהם. אני מבין את החשיבות אבל אני חושב שהחשיבות היא הרבה יותר גדולה כשמישהו בשל עם עצמו לדבר בפתיחות ובנינוחות על מי שהוא ועל מה שהוא".

איך הסביבה שלך קיבלה את היציאה מהארון? היה אישיו כלשהו?
"היה אישיו כי אני עשיתי בילדאפ - אבל בפועל לא היה. ממש לא. אני חושב שהסביבה קיבלה את זה מדהים. יש לי את זוג ההורים הכי מכילים ואוהבים בעולם, באמת. יש לי הורים נפלאים ומופלאים שבכל פעם מוכיחים לי מחדש שזכיתי ושאני בר מזל. אין סבים וסבתות כאלה לבת שלנו ואני מאחל לכל בן אדם הורים כאלה".

סיפור ההיכרות בינו לבין הזוג שלו אביעד יכול להפוך למחזה שלם בפני עצמו. עזבו מחזה, נלך על קומדיה רומנטית עמוסה בקלישאות: גיל שמע על אביעד לראשונה עוד כשהיה בכיתה ז' מחברים משותפים ("הם דיברו עליו מלא"), אחר כך הם כבר הכירו בשבועיים הקצרים שהעביר בתלמה ילין ("ישבתי לידו אבל הוא לא זוכר את זה") וכמה שנים לאחר מכן הם נפגשו שוב באיזו מסיבה ("רמזתי לו שאנחנו מכירים והוא לא הבין").

כעבור כמה שנים, ואחרי עוד היתקלויות מקריות כאלו ואחרות וניסיונות שידוך שלא צלחו מצד חברים של שניהם, גיל עשה את הצעד המתבקש והזמין אותו לצאת: "שלחתי לו הודעה והצעתי, 'בוא ניפגש לבירה. כנראה שהיקום רומז לנו משהו'. וזהו".

כאמור, מאז הם יחד כבר 6.5 שנים, חובקים בת בכורה אבל לא מיסדו את הקשר. "אנחנו לא נשואים. אנחנו חולקים הרבה מאוד דברים משותפים, אז אני לא מרגיש צורך להרוס את זה".

מה הדמות שלך ב"דניאל בעלי" הייתה אומרת על זה?
"בהצגה אני מדבר על החשיבות של הנישואים. אני רוצה להראות לעולם ולמשפחות שלנו שמה שאנחנו זה הרבה יותר ממה שהם חושבים. אני רוצה שהעולם ידע שיש לי זוגיות ויש לה לגיטימיות ומורכבויות ואהבה וערכים בדיוק כמו כל זוגיות אחרת. בחיים שלי אני מבין את החשיבות של מיסוד הקשר ורוצה להציף אותה - אבל אני עדיין חוכך בשאלה הזאת".

בתם אלי כבר בת עשרה חודשים. "עשינו תהליך פונדקאות שהתחיל ממש שנייה לפני הקורונה, בסוף 2019. אלי נולדה לפני הזמן, בחודש השמיני, אז ביטלנו את ההצגות הראשונות של דניאל בעלי וטסנו לארצות הברית להביא אותה. אני חייב לציין שהתהליך היה נפלא, למרות כל קשיי ההמתנה וחוסר הוודאות".

איך ההורות? 
"מדהימה", הוא משיב, וקשה שלא לראות שאיזו דמעה של התרגשות מבצבצת מבין עיניו. "שום דבר שיכולתי לדמיין. זה לא דומה לשום דבר. אין לי מילים לתאר את זה".

אתה מתרגש. 
"כן, כי היא ממיסה לי את הלב. אתה יכול לחוות את הרגע הכי קשה בעולם ואז היא עושה משהו מאוד חמוד ואני נהיה שלולית. לפעמים ההורות מורטת עצבים ואתה רק אומר, 'די, תשני כבר', אבל שנייה אחר כך קורה משהו ואתה מבין שזה שווה את הכול. אני מחכה שהיא תדבר איתנו. אני מחכה ללמוד מיהי".

אתם בקשר עם האם הפונדקאית?
"בטח! יש לנו קבוצת וואצפ איתה ועם בעלה ואנחנו שולחים לה תמונות של אלי וגם מתנות בימי ההולדת".

אין מתבקש יותר מאשר לעבור לדבר איתו על ישראל 2023. המהפכה המשפטית, הקריאות נגד הקהילה הלהט"בית, היחס המפלה ואווירת השנאה הכללית. כשאני שואלת את וייס מה הוא מרגיש נוכח המצב במדינה, הוא חושב ארוכות ועונה בפשטות: "פחד".

מה אתה חושב שיקרה כאן?
"אני חושב ששום דבר לא בטוח ואנחנו תמיד צריכים להיות על המשמר. זכויות זה דבר מאוד שביר וצריך להגן על מיעוטים - לא משנה אם אלו להט"בים או לא. מיעוט יכול להשתנות דמוגרפית בתוך שנייה. בדמוקרטיה זה לא הרוב קובע, אלא שמירה על המיעוט. זו כוחה של דמוקרטיה אמיתית".

המון אמנים חוששים להגיד את דעתם.
"אני אמרתי. בואי אספר לך משהו: לפני כמה זמן שמעתי את דאנה איבגי מתראיינת ברדיו כי היא הוציאה קאבר לשיר 'יושב מול הנהר' של אריק איינשטיין. בשיר, יש את המילים, 'אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן'. המראיינת הקריאה את המילים ונחנקה מדמעות. אני זוכר שישבתי באוטו והזלתי דמעות. זה קשה, זה מפחיד. כשהאמת פוגשת את האמירה אי-אפשר להישאר אדישים אליה".

אתה מפגין?
"אני יוצא להפגין כשאני יכול, אבל לא תמיד זה מתאפשר כי אני מופיע. כן, חשוב לנו להראות נכונות ולהביע את דעתנו. אני מקווה שהימים האלה יעברו ושנצליח לראות אדם כאדם".

אתה אופטימי?
"יש ימים שכן".

ממשה דיין ועד לנועה קירל

בתקופה האחרונה הוא מוכר כ"אבא של אופק" מתוך הסדרה "שקשוקה", עוד סדרה מעולה לילדים ונוער מבית היוצר של כאן חינוכית. בארבעת עונותיה, אגב, היא כבר חצתה את רף ה-100 מיליון צפיות. "הייתי עכשיו בחופשה באיזו עיר נידחת בצרפת, ועדיין צעקו לי שם 'אבא של אופק!'. שקשוקה זו תופעה ואני מרגיש מבורך להיות חלק מזה כי זו באמת סדרה ערכית עם משמעות וחשיבות. בדיוק סיימנו לצלם את העונה החמישית והשישית. כמות התגובות שאני מקבל מהורים היא מאוד מרגשת".

בין "דניאל בעלי" לצילומי שקשוקה, הוא מככב גם בהצגה "חותם המוות" שמוצגת גם כן בתיאטרון הבימה. העלילה מגוללת את סיפורה של אישה שאושפזה בבית חולים לבריאות הנפש לאחר ניסיון אובדני. "תסמונת 'חותם המוות' היא תסמונת פסיכיאטרית פוסטראומטית של ניצולי שואה, כלומר היא מאוד ספציפית לניצולים", הוא מסביר. "התזה שמועברת בהצגה היא שחותם המוות לא שייך רק לדור הראשון אלא זו ממש תסמונת שעוברת הלאה.

"בהצגה אנחנו רואים איך השואה עברה לגיבורה ב'מתנה' מאביה ניצול השואה. היא צריכה לדעת איך להתמודד עם זה בעולם, ובמחזה אנחנו מנסים להסביר את עצם התסמונת". לצידו משחקים מירב גרובר, ידין גלמן, גל הויברגר ודון לני גבאי. "לצערי, השיח ברשת משמר שנאה ומחזק את עניין השואה עם תגובות של 'נאצים' ו'היטלר'. אנחנו צריכים לדעת איך לטפל בזה".

בעברו, כאמור, שיחק גם ב"כפולה" לצד נועה קירל. "נועה היא דבר שאין לתאר", הוא אומר (ואנחנו מהנהנים בהסכמה). "היא זוכרת את שמו של נער המים על הסט. היא מלאה בצניעות, ענווה, חריצות ומקצועיות. כולם מדברים על זה כל הזמן, אבל באמת ראיתי את זה. הכול מגיע לה. היא תופעת טבע, חרוצה ומוכשרת. נועה קירל היא דוגמה למופת".

בדומה לנועה, גם הוא שיחק ב"פלמ"ח", אלא ששם הדמויות שלהם לא נפגשו, שכן בעוד היא גילמה דמות שנוצרה בהשראת שולמית אלוני בעונה השלישית - הוא היה משה דיין בעונה הראשונה.

מה משה דיין היה אומר על ישראל של ימינו?
"וואו! וואו! התקלת אותי. שאלה מצוינת. אני אצטרך לחשוב על התשובה, אני לא יודע. אולי הוא היה אומר, 'תנו לי לגדל את גור האריות שלי בשקט'".

 

ההצגות הקרובות של "דניאל בעלי": 13.10, הבימה 4 • "חותם המוות": 21.09 | 22.09 | 19.10