"בארץ מתאמנים על מלחמה מילדות, והמופע מציע כיול מחדש של מצפן מוסרי"
רגע לפני שהיצירה "כל הרוחות" עולה במסגרת פסטיבל ישראל, בתקופה כל כך סבוכה בחברה המקומית, שני תמרי ומשה שכטר אבשלום, היוצרים והמנהלים האמנותיים של המופע סיפרו בריאיון לרשת 13 על הדילמות שהיו להם כשבנו את המופע ועל האלמנטים שנכנסו אליו. בנוסף, הם מגלים למה הצוות מסרב להתמקד במלחמה אחת ספציפית: "לא כיוונו למה שקורה בישראל"
שבעה כוריאוגרפיות וכוראוגרפים ניסו לפרק את המושג "מלחמה" ביצירת המחול האנטי-מלחמתית "כל הרוחות" (שיעלה בבכורה במסגרת פסטיבל ישראל בשבוע הבא בימים שלישי ורביעי, בתיאטרון ירושלים). היצירה בנויה מ-6 תמונות שונות, כשכל אחת מהן מתייחסת למיתוס אחר של המלחמה.
שני תמרי ומשה שכטר אבשלום, היוצרים והמנהלים האמנותיים של הפרויקט (שילווה על ידי הפסנתרן ניתאי הרשקוביץ, שגם כתב עבורו את המוזיקה המקורית), סיפרו בריאיון מיוחד לרשת 13 איך מגבשים החלטות ויוצרים מופע בסדר גודל כזה עם שבעה אנשים שונים ("מתוך חיבור אישי"), מה הם היו רוצים שהקהל שיצפה בו יחווה ("למרות הנושא הקודר, היינו רוצים להכניס אותו לטריפ") ולמה להעלות מופע כזה - דווקא בתקופה כל כך קשה בישראל? ("הנושאים עליהם אנחנו מדברים בהולים").
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
על המופע תמרי ושכטר אבשלום עבדו עם חמישה כוריאוגרפים נוספים - מור שני, אריאל כהן, גלעד ירושלמי, אנאבל דביר, מיכל סממה ומוזיקאי אחד, הרשקוביץ: "אפשר להגיד שהחוויה התחילה עוד לפני שנכנסנו לסטודיו לפני שהתחלנו את העבודה בפועל", הם אומרים. "דמיינו איך יצירה אחת יכולה להכיל קולות שונים מאוד, ועדיין לגבש שפה אסתטית מסוימת. הרי כל פעולה אמנותית מתחילה בצורך לדמיין. אז כינסנו את ה'דרים טים' שלנו, וזה היה לא פשוט לבחור כי יש יוצרות ויוצרים כל כך נפלאים סביבנו. בהתחלה, נפגשנו עם כל יוצר בנפרד, ולאחר מכן במשותף. עוד לפני החיבור הקבוצתי, חיפשנו את החיבור האישי של כל אחד ואחת לתוכן של היצירה ולרלוונטיות לזמן ולמקום שבו אנחנו חיים. זה קרה קודם כל מתוך חיבור אישי, כתוצאה מהמון שיחות, ויכוחים, דילמות, רגעי אאוריקה משותפים, והכי חשוב - מזמן משותף בסטודיו, פנים אל פנים".
התלבטתם לגבי נקודות המבט השונות ביצירה של החברה הישראלית?
"יש את ארבע האימהות ויש את 'אמא ערה', את עינב צנגאוקר ועוד המון אימהות משמעותיות בחברה שלנו. המופע בעצם שואל 'מה זה המוות?', כישות ולא כדמות. איפה המוות נמצא בחיים שלנו ואיך אפשר לפרק את המיתיות שלו כדי לשאול שאלות חדשות?".

היצירה "השולחן הירוק" של היוצר הגרמני קורט יוס היא קלאסיקת מחול שמדברת ומתנגדת למלחמות, והמסר שלה מתבטא ללא טקסט אלא באמצעות תנועת הגוף, מה שמשך אליה את הצוות כולו: "בגלל שזה בלט פוליטי כפי שהגדיר אותה יוס, שזו חיה כל כך משונה, רצינו להשתמש בקרקע הזו כאפשרות להבין משהו על ימינו, על המדינה שלנו. הבעיה היא שבשונה מציור או משיר, המחול לא נשאר קפוא בזמן, ולכן עבדנו ביחס לארכיון של היצירה ולשאריות ההיסטוריות שלה".
"שאלנו את עצמנו מה זה בעצם 'השולחן הירוק' - אווירה בימתית? רצף תנועות? דמויות? למי זה שייך?", הוסיפו. "היצירה הזו היא הצעה לשיחה עם אייקון תרבות שהיה חי לפני כמעט 100 שנים באירופה. המרחק הזה מאפשר לנו מגרש משחקים עשיר שיכול להיות קודר, כמו היצירה המקורית, אבל גם מצחיק או מגעיל".

הצוות הרגיש שזהו זמן טוב להעלות מופע כזה דווקא בעת הזו. "הרגשנו צורך אימפולסיבי ליצור את הפרויקט הזה. מרוב שהנושאים עליהם אנחנו מדברים - אם זה פליטים, פוליטיקאים, חיילים, לוחמות חופש - בהולים. העבודה מתפקעת מאפשרויות פרשניות, וכל יום בישראל הוא קשה לאזרחים - אבל טוב ליצירה".
לדברי תמרי ושכטר אבשלום, בקבוצת הוואטסאפ שלהם עם שאר היוצרים כולם מציעים דימויים המשקפים את כל מה שהשניים מספרים. "שלחנו כל מיני צילומים של שולחן ירוק בממ"ד, את דונלד טראמפ מכריז על מבצע נוסף מול איראן עם הכתר החדש - כובע מצחייה או כיסאות פלסטיק בערימה מוכנים לחגיגה או לאזכרה. כל האלמנטים האלו מצאו את דרכם לבמה בטיפולם המסור של אריאל כהן ומורן סנדרוביץ', שאחראים על העיצוב".

"כל הרוחות" אמנם עוסק בעיקרו במלחמת העולם הראשונה, אבל בהחלט אפשר להעניק לו גם פרשנות שמתאימה לכל מלחמה - כן, גם לזו שבה ישראל נמצאת מזה קרוב ל-3 שנים. "למרות האפקט המשמעותי של מלחמת העולם הראשונה, בפרויקט הזה לא הכתבנו זיקה למלחמה ספציפית ולא כיוונו למה שקורה היום בישראל. זו אחת הסיבות שמה שהתגבש הוא תמצית מסוימת שיש בכל מלחמה או בחוויית חיים באזור מלחמה".
הצוות לא עשה את הדברים מרצון להתחמק, אלא בדיוק להפך, מספרים תמרי ושכטר אבשלום: "בגלל שאנחנו עוסקים במחול, באמנות הגוף, אי אפשר להילחץ מהמטען שהמקום מביא איתו. אנחנו מתאמנים על מלחמה מילדות, עושים חזרות בעל כורחנו. מלחמה זה הרבה דברים, לא רק שדה הקרב עצמו. דווקא ההרחקה מציעה פעולה די רדיקלית, אפילו כיול מחדש של מצפן מוסרי".
כשהקהל מגיע לצפות ביצירה שלהם, מספרים השניים, הם ושאר אנשי היצירה לא היו רוצים שהוא יחווה רק דבר אחד: "קודם כל, שיקבל מכת יופי. יש ביצירה הזו לא מעט ממנה, למרות הנושא הקודר שלה. היינו רוצים להכניס אותו לטריפ, שהוא יופתע מהיכולת של הגוף הרוקד לדבר וליצור משמעות. היינו רוצים שתתעורר בקהל אמפתיה ואולי אפילו הזדהות גם נבלי לעלות על הבמה ולרקוד, שייפתח לו הלב ושהוא יתחיל ללכת".
פסטיבל ירושלים יתקיים עד 20 באוגוסט ברחבי ירושלים, בנגב המערבי ובצפון הארץ.

