"בחזרות להצגה חשבתי שאנחנו בסכנה של מעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה"
ליואב דונט, כוכב המחזה החדש "העלמה והמוות", יש לומר לא מעט על הרלוונטיות שלו לימינו, ברקע הקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית: "עד שלא תקום ועדה כזו, שתהיה בלתי תלויה, לא באמת נוכל להמשיך הלאה ולהתחיל את תהליך ההחלמה שלנו כחברה". בריאיון לרשת 13 לרגל עליית ההצגה, הוא סיפר על העבודה על דמותו של עורך דין שמתמנה לוועדת החקירה, שיתף בתחושות כשהקים תיאטרון חדש בתיאטרון ועל השנה שבה הוא ומשפחתו טסו למסע משפחתי בחו"ל, וגם גילה על האהדה שהוא זוכה לה בזכות "כראמל": "זאת זכות גדולה"
אחרי שש שנים מחוץ לתיאטרון הרפרטוארי, יואב דונט חוזר לבמה הגדולה עם תפקיד טעון במיוחד ב"העלמה והמוות" של תיאטרון באר שבע, מחזה שמתרחש בצ'ילה של תחילת שנות ה-90, רגע אחרי נפילת הדיקטטורה. אבל מי שמקשיב לדונט, מבין מהר מאוד שהדיון סביב המחזה אינו היסטורי בלבד.
"אני מסכים לגמרי עם הטענה הזו", הוא אומר בריאיון לרשת 13 לרגל עליית המחזה מחרתיים (רביעי) במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, ובהמשך ירוץ ברחבי הארץ. "עלילת ההצגה מתרחשת בצ'ילה של תחילת שנות ה-90, תקופה שבה אחרי 15 שנות דיקטטורה המדינה מתחילה לעשות את צעדיה הראשונים לקראת דמוקרטיה. במהלך החזרות להצגה לא היה אפשר שלא לחשוב על זה שאנחנו בישראל נמצאים בתהליך הפוך מזה של צ'ילה בהצגה: בעוד הם צועדים מדיקטטורה לדמוקרטיה, אנחנו כאן נמצאים בסכנה של מעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה".
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
המחזה עוסק, בין היתר, בוועדת חקירה שאמורה לבדוק את פשעי המשטר, אך מוקמת בתנאים שמרוקנים אותה מתוכן. "הוועדה היא בעצם רק חותמת גומי שנועדה לסמן וי על 'חקירת האמת', אבל בלי שום יכולת אמיתית לעשות צדק ולהביא לתיקון", הוא מדגיש. "מצב שבו הנחקרים ממנים את החוקרים שלהם הוא מצב בלתי אפשרי".
בהצגה, שבה מככבים גם אפרת בוימולד ורון ביטרמן, יש שורה שנאמרת שמצמררת את השחקן בכל פעם מחדש: "הוועדה הזאת תסגור סוף-סוף את הפרק הכי כאוב בהיסטוריה שלנו". באופן טבעי ומתבקש, מילותיו של אריאל דורפמן (שתורגמו בידי עידו ריקלין ובוימו על ידי אמיר י. וולף) מרגישות רלוונטיות גם למצב המתוח בארץ, בכל הקשור לקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר. "אני מרגיש שעד שלא תקום ועדת חקירה ממלכתית ובלתי תלויה שתחקור את כל מאורעות השנתיים וקצת האחרונות, שהיו הקשות בתולדותינו, לא באמת נוכל להמשיך הלאה ולהתחיל את תהליך ההחלמה שלנו כחברה".
כשהתיאטרון מאתגר את הקהל
ב"העלמה והמוות", דונט בן ה-45 מגלם עורך דין שאפתן בשם חראדו שמתמנה לוועדת החקירה, ובמקביל נקרע בין החוק ובין אשתו, המשוכנעת שאחד מאורחיהם היה מעורב בעינויים שעברה. "דמויות פשוטות זה משעמם", הוא אומר. "כשחקן, תמיד כיף לצלול לנפשן של הדמויות המורכבות. חרארדו הוא איש מאוד פרגמטי שמנסה הרבה פעמים לפשר בין הקצוות. זה משהו שקל לי להתחבר אליו. גם אני הרבה פעמים בחיים לוקח על עצמי את תפקיד המגשר".
לפני 6 שנים, עזב דונט את "תיאטרון הבימה" אחרי עשור, ועבר עם אשתו, השחקנית נילי רוגל, להקים את "תיאטרון אלעד" בדרום. אחרי חמש שנים של עשייה תיאטרלית מאוד 'מחוץ לקופסא', היה לי חשוב שהחזרה שלי לתיאטרון הרפרטוארי תהיה עם הצגה שארגיש שלם איתה", הוא מספר. על הבחירה בבאר שבע, הוא אומר: "זאת הייתה הנחיתה הכי רכה שיכולתי לקוות לה. זה תיאטרון שלא מפחד לאתגר את הקהל שלו בהצגה שמנסה להגיד משהו על המצב שלנו כחברה. זה לא מובן מאליו במציאות המורכבת שלנו".
ובין תפקיד טעון אחד לאחר, דונט גם חזר לארץ אחרי שנה אינטנסיבית במיוחד: מסע משפחתי בניו זילנד, תאילנד, אוסטרליה, וייטנאם ויפן יחד עם אשתו ושלושת ילדיהם. "הלכנו על זה, וזאת כנראה ההחלטה הכי טובה שעשינו. זאת הייתה שנה משנת חיים עבור כולנו. שנה שברור לי שאתגעגע אליה כל חיי", הוא אומר. אנטישמיות, לדבריו, הם לא חוו – אבל הניתוק היה בלתי אפשרי: "הפער הזה של להסתובב במקומות עוצרי נשימה בזמן שאתה יודע שיש אנשים שמוחזקים עכשיו במנהרה בעזה, הוא פער בלתי נתפס שאי אפשר להתנתק ממנו".
ולצד התיאטרון, יש גם את פרנקו, הדמות שגילם בסדרת הילדים האהובה "כראמל" והפכה אותו לכוכב צעיר-נצחי. "להיות חלק ממשפחת 'כראמל' זאת זכות גדולה", הוא אומר. "הידיעה הזאת שכל יולי-אוגוסט יש לי מעין קייטנה שבה אני נפגש עם כל החברים ואנחנו משחקים יחד במשהו שכולנו כל כך אוהבים, הייתה ידיעה כל כך כיפית ומשמחת".
אחרי 7 באוקטובר, הוא אף הציע לילדים סרטונים ושיחות עידוד בדמותו של פרנקו. "זה נתן לי משהו להתעסק בו בתקופה שכולנו לא ידענו מה בדיוק לעשות עם עצמנו. אני מקווה שהצלחנו לעזור להם במעט, שאולי נתנו להם טיפה של אור בים החושך של אותם ימים".
