עם הרבה הומור, דמיון ושפיץ ביקורתי, ההצגה הזו מוכיחה שבשוליים יכול להיות הכי כיף שיש

יצירת קומדיה שבמשך כשעה וחצי מצליחה לא רק להצחיק, אלא גם לרגש ולגעת בגרעין של החיים – מבלי כבדות מיותרת – היא ממש לא משימה קלה, אבל המחזאית-תסריטאית המוערכת אור ישראלי ("מצב האומה", "שכונת חיים" ועוד) עשתה זו בהצגה הקומית החדשה "סביצ'ה". זו יצירה קלילה אך מדויקת, כתובה בחלקה בחרוזים שנונים, שבלב ליבה עומד קאסט מוכר (ברובו) – ליליאן ברטו, יעל לבנטל, מעיין בלום (שחולק את התפקיד עם עידן אלתרמן) וליאור אביבי. יחד, הם יצרו מופע תיאטרוני זורם ונטול מאמץ, שמגדיר היטב מהי איכות בעולם הפרינג', עם המון מקצועיות חסרת פוזה ודמיון לא מתנצל.

העלילה נפתחת בסיפור שנראה תחילה כקומדיה משפחתית סטנדרטית על זוג בשנות החמישים ה-50 לחייהם. יחסי הוא והיא, שחיקה זוגית קלה, בן מתבגר שנמצא בצומת בחירת מקצוע ושגרת חיים שמרפרפת על המוכר בכל בית ישראלי: עבודה, כלים, חלומות שנדחקו למגירה כי "אין זמן". אלא שאז מגיע הטוויסט, וכאן מתחילה החגיגה האמיתית.

בבת אחת, נכנסת לתמונה דמות כמעט אגדית, פיית שיניים, שהתברר כי לפני עשרות שנים התרשלה בתפקידה. אותה פייה פסחה על הילדה שהפכה לאם המתוסכלת שבהווה, זו שמעולם לא הגשימה את חלום הילדות ההזוי/יפה שלה: להפוך לבת ים. מכאן העלילה יוצאת למסע דמיוני, צבעוני ומשעשע, המנהל דיאלוג מתמיד בין עולם מציאותי עייף ובין פנטזיה פרועה שמבקשת להחיות חלום שאבד בדרך.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• רגע ההכרעה הגיע: האם ישראל תודח מאירוויזיון 2026?

• מאות מהכוכבים הגדולים בעולם קראו לשחרור הטרוריסט מרואן ברגותי

• "כשאני שר על אבי שנפטר, אני מתרגש מהמקום הכי עמוק ואמיתי שיש"

המשחק של כל אחד מחברי הצוות מרשים, אך אין ספק שברטו מפתיעה במיוחד. לא רק בשל נוכחותה הבימתית, אלא בזכות שירה מהוקצעת ומרגשת שמוסיפה שכבה בלתי צפויה לדמות. בלום מביא את החדות הקומית חובבת האתגרים הסאטיריים שלו, לבנטל מצטיינת בניואנסים קומיים המיוחדים לה, ואביבי מצליח ליצור רגעים קומיים מדויקים, וכל זאת תוך שהוא משחק בצורה מעולה שתי דמויות שונות לגמרי.

הטקסט של ישראלי, הידועה גם כסאטיריקנית מחוננת, שזור בביקורת חברתית שמוגשת מבלי להטיח את הצופה בקיר, אלא בחיוך מתוחכם. משפטים כמו "אפשר להכניס לים, ואם לא יאה לך הים הזה, לכי לשחות בים של עזה" או "הדג מסריח מהראש" צפים מתוך ההומור, אך גם מזכירים שהמציאות הישראלית תמיד נמצאת בחדר, גם כשהעלילה פורשת כנפיים לפנטזיה. דמות הבוס הרודה של פיית השיניים ,מעין קריקטורה של עולם "התאגידים", מוסיפה רבדים של סאטירה על עולם העבודה המודרני והציניות המשומנת שלו.

אחד הרגעים המצחיקים והמדויקים בהצגה מבית תיאטרון "צוותא" ושביימה אלה ניקוליבסקי, מתרחש כשבנם של בני הזוג דורש שוב ושוב אוכל מאימו, בזמן שהיא יושבת מולו עם סנפיר. הוא אינו מבחין בכך כלל, כאילו לומר שהרבה פעמים אנחנו לא רואים את הקרובים אלינו באמת, גם כשהשינוי שלהם צועק החוצה.

השילוב בין שירה, חריזה, הומור וקומדיה פיזית יוצר חוויה תיאטרונית קופצנית ופרועה, שגם מחזיקה בליבה אנושיות ברורה. "סביצ'ה" מצליחה לדבר על יחסים, על אכזבות, על מחויבות ועל חלומות שנשכחו, וכל זה דרך שפה קלילה, מושחזת והכי לא "מזיעה" שיש.

מדובר בתיאטרון אחר, כזה שמוכן לשחק עם המציאות, לצחוק עליה ולצאת ממנה לרגע – מה שהופך את ההצגה לחוויה מומלצת מאוד. "סביצ'ה" מוכיחה שדווקא בשוליים קורה לעיתים התיאטרון הכי חי, הכי אמיתי ובוודאות גם הכי מהנה.