"כנראה שהיצירה חזקה יותר": המחזמר משירי עילי בוטנר שנולד מתוך המלחמה
"ימים של קיץ" עוקב אחר בני נוער שנפגשים בקיבוץ דרום לאחר המלחמה, כדי לשקם את בית הילדים במקום - ומספר את סיפור החברה הישראלית בימים שאחרי 7 באוקטובר. לרגל עליית המחזמר במוזיאון תל אביב לאמנויות, אחת מהיוצרות והכוכבות שלו, לי מסיקה-אוחנה, סיפרה לרשת 13 כיצד הושפעה מהמלחמה ("החיים של כולנו השתנו"), איך התמודדה עם היעדרותו של בעלה המילואימניק אחרי לידת בתם ("זה משנה את כל המאזן של הבית"), איך הייתה העבודה מול בוטנר על המחזמר ("הוא קפץ איתנו למסע הזה") ומגלה אם היא שומרת על אופטימיות: "התבגרות הנערים בצל מלחמה ושיקום מוכיחה שהם ינצחו בסוף"
ישנן הצגות אשר מנסות לעכל את המציאות דרך מרחק, בעוד יש כאלו שבוחרות לעשות זאת בכך שהן נכנסות היישר אל תוך הפצע. "ימים של קיץ", מחזמר חדש בכיכובה של השחקנית והמחזאית לי מסיקה-אוחנה, עושה זאת מבלי להתחמק – ומבקש לספר סיפור אנושי וקטן על האיום שאחרי 7 באוקטובר, דרך עיניהם של בני נוער שנאלצים להתבגר מהא מהמתוכנן.
"המחזה מספר את סיפורם של חמישה בני 18 בקיץ בקיבוץ בדרום של אחרי המלחמה", היא אומרת, "בני נוער שמגיעים מכיוונים שונים של הקשת הישראלית וצריכים לצלוח יחד את משימת שיקום בית הילדים של הקיבוץ. זה מעמיד אותם באתגרים חברתיים ואישיים, ובעצם מספר סיפור התבגרות".
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
מאחורי העלילה הפשוטה לכאורה, מסתתרת שאלה גדולה בהרבה – על זהות ישראלית והאם אירועי הזוועה שהתרחשו ב-7 באוקטובר משנים את פני החברה. "כל ההתנהלות של חיינו מושפעת ממה שאנחנו עוברים, והחיים של כולנו השתנו מהקצה אל הקצה בשנתיים האחרונות, אז ברור שגם היצירה תהיה מושפעת מזה", הסבירה. "ישראל היא מדינה שעוברת מלחמות מראשית דרכה, ובין לבין יש הפוגות. בסופו של דבר, זה סיפור קטן של אחרי מלחמה – אבל הוא על תקווה גדולה".
בריאיון מיוחד לרשת 13 לרגל העלאת מחזמר (מבית תיאטרון "סיקרא" באשקלון בתמיכת עיריית אשקלון) ביום רביעי הקרוב במוזיאון תל אביב לאומנויות, מסיקה-אוחנה מסבירה מדוע היא ואור אילן-כהן - איתה היא יצרה את המחזמר ושבו שתיהן מככבות לצד ברק בוארון, גיל זגורי ולי רון אברגל – בחרו לשזור בו את שיריו של עילי בוטנר, מהמוזיקאים האהובים ביותר בישראל. "הטקסטים של השירים שלו הם ממש פסקול החיים הארצישראליים. יש בהם רפרוף לחיים בקיבוץ, לדמויות, להתרחשויות – הכול יחד פשוט היה מתבקש", אמרה.
לדבריה, כשבוטנר עצמו שמע על הרעיון, הוא פרגן מהרגע הראשון. "הוא אדם מדהים ואמן אמיתי", תיארה, "הוא קפץ איתנו למסע הזה, שמח מאוד ורוצה בהצלחת ההצגה. הנוכחות שלו בקריאה החגיגית של המחזמר בחדר האוכל בקיבוץ שלו, עין כרמל, הייתה מרגשת ומחברת".
"ימים של קיץ" לא נולד רק מתוך מחשבה אמנותית, אלא גם מתוך מציאות מורכבת במיוחד: בעלה, השחקן דולב אוחנה, שירת תקופות ארוכות במילואים מאז פרצה המלחמה, גם בזמן שהיא הייתה בהיריון עם בתם השנייה. "המלחמה הפכה אותו ואת הבית שלנו למשהו שלא הכרנו", היא משתפת בכנות. "מלבישת פאות ושמלות מוגזמות בתיאטרון, הוא עבר ללבישת מדים ונשק. זה משנה את כל המאזן של הבית ואת כל החיים – ברמה הערכית, התפיסתית, המחשבתית והרגשית".
הרגע הקשה ביותר הגיע, לדבריה, אחרי הלידה. "נעמי נולדה, ושבועיים אחר כך דולב יצא לעוד סבב מילואים. להיות לבד עם תינוקת בת שבועיים, ילד בן ארבע, אזעקות – זה היה נורא", היא מתוודה. "יום אחד התקשרתי למ"פ שלו ואמרתי לו: 'עכשיו הוא בא הביתה, ולא מעניין אותי איך'".
דווקא מהקושי הזה, נולד כוחה של היצירה. "כל דבר שאני כותבת מקבל את החוויות האישיות שלי, אולי בגלל זה שאלת הזהות בערה לנו כל כך", אמרה, "מה שהדהים אותי זה פרץ היצירתיות שיצא ממני דווקא ברגעים הכי נמוכים. אני באמת לא יודעת מתי ישבתי וכתבתי – אבל הנה, נולד מחזה. כנראה שהיצירה חזקה יותר".
החיבור שלה ושל אילן-כהן הגיע גם ממקום דומה, שכן גם בעלה שלה שירת ימים רבים במילואים במהלך המלחמה. "שתינו אימהות בתקופת לחימה, עם בעלים שלא נמצאים בבית. זה מאוד חיבר בינינו", היא אומרת, "יש שיגידו שהפכנו נשואות אחת לשנייה".
"כולנו באותה סירה"
במהלך ההצגה, חבורת הנערים מוצאת גיטרה ישנה של חייל שנפל במלחמה – גילוי שמניע מסע של התעמתות מוסרית. "הגיטרה שואלת אותם איזו מין חברה הם רוצים לבנות", מסיקה-אוחנה מסבירה, "זה הגיע גם מהחוויה האישית שלנו, מהפחדים שלנו. כולנו באותה סירה".
על אף שבמרכז עלילת המחזמר עומדים בני נוער, היא בטוחה שמדובר בהצגה שמתאימה לכל גיל: "הגיעו להצגות הרצה גם מבוגרים וגמלאים, וההתרגשות שלהם מצמררת אותי עד היום. לספר סיפור שכזה דרך עיניהם של בני נוער, אין דרך חזקה מזו. התשוקה שלהם ומסע ההתבגרות שלהם בצל מלחמה ושיקום מוכיחים שהם אלה שינצחו בסוף. אין אפשרות אחרת".
