"אני תמיד סומכת על הילדים שיהיו פתוחים וסקרנים יותר מאשר המבוגרים"

"ההצלחה ממשיכה להפתיע אותי", אומרת הוכשטטר - סופרת ילדים ומאיירת במקצועה - בריאיון משותף לרשת 13 עם פלטי נגב, "אמרו לנו שלילדים אין קשב בלי מסך, אמרו שאם כבר יש להם קשב הוא יהיה קצר מאוד, אמרו שחייבות להיות דמויות של ילדים בסיפור. אז אמרו. 'הסכתוס' הוא ארוך ומוזר, ובכל זאת ילדים והורים אוהבים אותו מאוד. כמו שכתבה לנו אמא אחת: 'אני כבר לא בטוחה אם הילדים שלי מאזינים ל'הסכתוס', או שהם פשוט אימצו אתכן למשפחה'".

כעת, מבקשות השתיים להביא את יצירתן אל מעריציהן - פיזית, עם מופע חדש: "המיקרופון הוא קישופון". יצירה מופשטת המתבססת על הקשר בין אודיו לוויזואליה, הוכשטטר ופלטי נגב ינסו לתת פנים לקולות, ולהכיר לילדים שמולן את הקישופון - אחת ולתמיד. אך איך ינגישו רעיונות ניסיוניים לקהל הרחב? איך בכלל החל שיתוף הפעולה, ומה החלום שעדיין נותר? רגע לפני שהן עולות ב-5 בספטמבר על במת פסטיבל מגדה שבמועצה אזורית מגידו, שוחחנו עם השתיים על כך ועוד.

"אחרי תוכנית הרדיו והשירות הצבאי, כל אחת מאיתנו הלכה לדרכה המקצועית. אני הפכתי למחזאית, גרתי 10 שנים בניו יורק והעליתי שם הצגות בתיאטראות, ובארץ - בפסטיבל עכו ובתיאטרון תמונע. תמר החלה לכתוב ספרי ילדים ונוער (זו הייתה בין היתר ממייסדי כתב העת 'הפנקס' ועורכת ספרי הילדים והנוער בהוצאות כנרת זמורה דביר ועם עובד - ד"ע). אבל לאורך כל השנים שתינו תמיד רצינו להחזיר את 'תיבה מזמרת' לחיים. 'הסכתוס' הוא הגלגול שלו".

העשורים שחלפו הרחיבו את הניסיון של שתי החיילות שרצו להנגיש עשייה רדיופונית גם לקהל הצעיר. אותו הניסיון גרם לשתיים להבין גם שהמפתח ליצירה אפקטיבית נמצא כל הזמן ממש מתחת לאפן, מופשט הרבה יותר משחשבו.

"אנחנו לא נותנות תשובות לאיך נראים הדברים בעולם של 'הסכתוס'", מוסיפה פלטי נגב, "לא ניסינו לתרגם אותם לבמה מלכתחילה. במקום זאת, המופע דווקא מתעסק יותר ברמת ה'מטא': אנחנו מספרות על הכתיבה ועל היצירה, וחולקות סודות שלנו כיוצרות וסודות של הדמויות מאחורי הקלעים".

אם הפרויקט כולו נשען על דמיונם של הילדים והילדות שבקהל, מהיכן בכלל ראוי להתחיל? מה נכון ומה לא? ומה הדבר שבאמת יעורר יצירתיות מחשבתית אצל הצופים? "זה מתחיל תמיד באותו מקום - מול דף ריק", עונה בפשטות הופשטטר. "ישבנו וחשבנו מה אנחנו רוצות להגיד במופע הזה", מחדדת שותפתה לפודקאסט, "ידענו שאנחנו רוצות שיהיו בו מרכיבים השתתפותיים, אז חשבנו איך לשלב אותם, חשבנו מה אנחנו רוצות לספר לילדים וגם מה אנחנו רוצות להסתיר".

ההופעות החיות שלכן משלבות אלמנטים ניסיוניים למדי. יש חשש שהקהל - ובמיוחד הילדים - יתקשה להתחבר אליהם?
פלטי נגב: "אולי היה חשש כזה בהתחלה, אבל היום, אחרי שרצנו עם המופע הראשון 50 פעמים ועם המופע החדש כבר כמה עשרות פעמים, אנחנו יודעות שזה ממש לא מה שקורה. הילדים מאוד מחוברים, הם איתנו ב-100%, וגם ההורים נורא בעניין. אנחנו באמת פוגשות בכל מופע קהל נורא חמוד, שמשתתף, צועק ויודע את התשובות בחידון או צועק 'את קישוא!'. זה פשוט תענוג".
הופשטטר: "אני תמיד סומכת על הילדים יותר מאשר על המבוגרים שיהיו פתוחים וסקרנים. הרי להיות ילד זה להתמחות בלהיזרק לתוך סיטואציות מבלי להבין את כל הכללים, ולהסתדר וללמוד מכאן. לכן עם ילדים אפשר תמיד להתנסות יותר, להעז יותר, להצחיק יותר".

אתן רואות את הפרויקט הזה הולך ומתפתח? יש לכן חלום שעוד תרצו להגשים איתו?
הופשטטר: "אנחנו אלופות בחלומות ושאיפות. לפעמים אני חולמת כל כך הרבה במהלך היום, שאני מגיעה מותשת למיטה. קודם כל אני רואה עוד הרבה פרקים של 'הסכתוס' באופק - יש לנו הרבה רעיונות ונושאים לעסוק בהם, ומעניין אותי גם להמשיך ולהשתכלל ביצירת עולם בסאונד. יש גם מחשבה על מופע תזמורתי, ספר סיפורים ועוד כמה חלומות שעוד מוקדם לגלות. נראה מה עוד יביא עלינו העתיד".