"אולי חציתי גבול עם הגורל": המחנך שמספר על ההצגה שיצר לאחר מות תלמידו

כשהבמאי והמחזאי רובי קסוס הגיע לפסיכולוג אחרי שאשתו נכנסה להיריון עם בנם הבכור, הוא סוף-סוף דיבר בקול רם על משהו שהדחיק במשך שנים. "אחרי שבכיתי וגם הפסיכולוג, רצתי הביתה בסוף הסשן לכתוב את המחזה בכדי לספר את הצד שלי בסיפור, ואולי על הדרך לטפל גם ברגשות האשם", הוא מספר.

הסיפור שעליו הוא מדבר התחיל לפני 11 שנים, במבצע "צוק איתן", כשסגן רועי פלס ז"ל, תלמיד שלו לתיאטרון בבית חינוך ע"ש א.ד. גורדון, נהרג בקרב. "אני יודע שלא אני גרמתי למותו של אף אחד והדברים קרו כמו שהם קרו בגלל שזאת המציאות בארץ שלנו", הוא אומר, אבל מיד מוסיף: "אבל כן עלו בי תהיות שאולי התעסקתי עם הכוחות המאגים, האפלים והנסתרים של עולם התיאטרון, שחציתי גבול עם הגורל ועם המזל הרע".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "מרשעת" הפך לסנסציה עולמית – ההמשך המאכזב שלו אפילו לא מתקרב לרמתו

• "זה כמו שיקוי קסמים": כוכבי האופרה המדוברת שלא מפחדים לחלום

• "מאחלת לעצמי ליהנות מהרגע": עומר מושקוביץ על ההיריון, המגורים ביוון והחלום הבינלאומי

המחזה שאף אחד לא רצה לשחק בו

המחזה "כל אחד והמים שלו", שיעלה מחרתיים (שישי) בשעה 20:00 בפסטיבל "כאן ועכשיו" בתיאטרון הקאמרי, מספר את סיפורו של מורה לתיאטרון בן 40 בשם דניאל שמתמודד עם סיוטים חוזרים מעברו מתלמיד קרוב שאיבד במלחמה. "חשוב לי להדגיש – ההצגה היא לא על רועי! המקרה הנורא היה רק ההשראה ליצירה", הוא אומר לרשת 13 לרגל עליית ההצגה.

אבל כשהגיע הזמן למצוא שחקן, הוא נתקל בקיר. "מיטב שחקני ישראל שקיבלו את הטקסט ואף אהבו אותו סירבו לצאת למסע יצירתי עם החומר הזה. הם פחדו, לא רצו להתעסק עם הגורל", הוא מספר. בסופו של דבר, השחקן יולי סקר הוא זה שהסכים לקחת על עצמו את התפקיד המאתגר.

ההצגה עלתה לראשונה ב-2023 בפסטיבל תיאטרונטו, וזכתה בחמישה פרסים – עיצוב תנועה, מחזה, בימוי, שחקן והצגת היחיד של השנה בפסטיבל אסיטאז'. "בחלומות הכי גדולים שלי לרגע לא דמיינתי שההצגה ההקטנה הזאת, עם כיסא תלמיד שגנבתי מבית ספר, תזכה לכל כך הרבה תגובות, אהדה והכרה מטעם הממסד", הוא אומר. "חמישה פרסים זה לא דבר שכל יצירה זוכה בה".

אבל זה היה לפני 7 באוקטובר. אז פרצה המלחמה, והמחזה קיבל משמעות חדשה לגמרי. "פתאום מצאתי את עצמי כמחזאי ראשון שכותב את הסיפור הייחודי והלא מסופר של אנשי החינוך שמאבדים תלמידים במלחמה", הוא מסביר. "עד היום אין אף יצירה ישראלית מקורית שעוסקת בסוגיה הזאת".

במלחמה הנוכחית נהרגו לא מעט חיילים צעירים שרק סיימו את התיכון. "יש המון מנהלים, מורים ואנשי חינוך שהיצירה הזאת מדברת אותם ומספרת את הכאב שלהם", אומר קסוס. "אתה מניח שבאף סמינר להוראה אין שום התייחסות או הכנה לרגע הנורא הזה, איך אתה, המורה/מחנך/מנהל מתמודד כשתלמיד שלך מת".

"רועי היה גאה בהצגה"

ההצגה אינה עוסקת רק בכאב האישי, אלא גם בביקורת חברתית. "האירוע המרכזי בהצגה הוא טקס יום הזיכרון שעורכים בבית הספר, אותו טקס שנתי שקורה כל שנה בכל בית ספר בכל מקום בארץ", הוא מסביר. "ואנחנו הישראלים מכירים בעל פה את כל השירים וקטעי הקריאה ואת כל ההתנהלות בו מהרגע שאנחנו עולים לכיתה א', מבלי לעצור לרגע ולחשוב את מה אנחנו מקדשים בטקס – מוות של חיילים צעירים?".

הוא מוסיף: "אנחנו כל הזמן חיים בתחושה של 'שקט' עד הסבב הבא, והדבר הנורא מכל שבישראל, כשנולד לך בן, ביחד עם השמחה הגדולה, מיד נולד אצלך גם ערוץ חרדה על היום שבו הוא יצטרך להתגייס".

רועי מופיע לפעמים בחלומות שלך?
"לא, הוא כבר לא מופיע בחלומות שלי. מופיעים אנשים אחרים, שאולי יום אחד אכתוב עליהם, אבל אני חושב שאם הוא היה רואה את ההצגה, הוא היה אוהב אותה מאוד וגם גאה בה, בעיקר את הצורה התיאטרונית שלה".

פעם בשנה, ביום האזכרה שלו, משפחת פלס עורכת "קבלת שבת" לזכרו של רועי ב"חורשה של רועי" בחוף גורדון. "אני משתדל להגיע וגם לקחת חלק", הוא מסכם.