אין עונים: האם מוריניו היה יכול לעשות יותר מול ברצלונה?

בבוקר שאחרי, כשז'וז'ה מוריניו מתחיל לעכל את התבוסה הקשה ביותר שלו כמאמן, דומה שהשאלה הגדולה שהוא שואל את עצמו היא לא "מה הייתי יכול לעשות אחרת?", אלא "האם הייתי יכול לעשות אחרת?". האם היה משהו שריאל מדריד - בכושר הנוכחי, בסגל הנוכחי, בהלך הרוח הנוכחי - היתה מסוגלת לעשות אתמול נגד ברצלונה?

ושלא יהיו אשליות: מוריניו, ויש להניח שהוא הראשון שיודה בכך, עשה אתמול כמה טעויות טאקטיות לא אופייניות. הוא פתח את המשחק במערך שבו די מריה ירד אחורה לעזרת ההגנה (כן, בדיוק כמו שעשה עם אטו באותו חצי גמר) ושיחק בעצם כמגן השמאלי. המטרה מאחורי התפקוד המוזר הזה היתה, מצד אחד, להצר את צעדיו של דני אלבס, ומצד שני לאפשר למרסלו להיצמד לפדרו. זה מה שהיה אחראי לתמונה המשונה ששבה ונישנתה בעשרים הדקות הראשונות שבה ראינו, כביכול, חמישה שחקני הגנה של ריאל מסודרים בקו אחד בערך 20 מטר מהשער של קסיאס. והמחיר? ריאל ויתרה על מרכז השדה, התגוננה סמוך לשערה ואיפשרה לברצלונה להיכנס מצוין למשחק במיגוון מהפנט של הנעות כדור. זה גם מה שהיה אחראי לסטטיסטיקה המוזרה בפתיחה: 75 מול 25 אחוזי אחזקת כדור לברצלונה.

במשחק של אינטר נגד ברצלונה השיטה הזו עבדה מכיוון שברצלונה התלהבה כל כך מהנעת הכדור עד שהפכה אותה למטרה. זה היה קצת נאיבי לחשוב שזה יקרה שוב. הפעם צ'אבי ואינייסטה עשו תנועות לעומק הרחבה, ובכל פעם שהם עשו תנועה כזו הכדור הלך אליהם ונוצר מצב הבקעה. צורת המשחק הזו נמשכה עד ה-0:2, כאשר אז ברצלונה פשוט הורידה קצב. בתחילת המחצית השניה מוריניו שינה מן היסוד את צורת ההתגוננות. הוא הכניס את לסאנה דיארה וניסה ללחוץ באמצע כדי לשבש את הנעת הכדור. כדי לעשות את זה הוא נאלץ לדחוף את קו ההגנה שלו כמעט עד קו האמצע (אי אפשר ללחוץ בלי להיות מאד קומפקטיים, אחרת היריבה מניעה כדור בקלות בין השחקנים). המחיר? ערבות דשא ריקות משחקני ריאל שנפרשו בין פפה וקרבאליו לקאסיאס. ובערבות האלה וייה צד לו באין מפריע שני שערים.

חיזוק? קודם כל מגן שמאלי וקשר מרכזי

כלומר, ריאל בעצם ניסתה את שתי צורות ההתגוננות המקובלת היום בכדורגל - צפיפות ולחץ. היא עשתה את זה עם שחקנים טובים, מנוסים ומיומנים והיא נראתה, תסלחו לי, כמו אלמריה. בעצם, הסליחה מגיעה לאלמריה: היא לפחות ידעה את מקומה. ריאל, בטח בעשרים הדקות הראשונות, נראתה קצת כמו קבצן במסיבת אצילים: היא לא הבינה שהיא לא אורח אלא התכנית האמנותית. אז מה מוריניו כן היה יכול לעשות? וכאן נדמה לי יבוא הבוקר לידי ביטוי התסכול האמיתי שלו, כי התשובה היא: כלום. נגד ברצלונה כפי שהיא שיחקה אתמול, עם צ'אבי ואינייסטה בכושר המסחרר בו הם נמצאים, עם מסי שמוכן לוותר על תפקיד מרכזי כדי למשוך איתו החוצה את פפה ולהשאיר בור במרכז ההגנה, ועם חוליית הגנה שתוקפת וזוכה בכל כדור ראשון, לריאל הזו לא היה מה לעשות. ובהרכב הנוכחי, ספק אם יהיה לה מה לעשות.

וגם כשיהיה לה מה לעשות: זה לא יבוא במכה אחת. כמו ברצלונה, שנבנתה לאט עד שהפכה אמש למועמדת לגיטימית לתואר "קבוצת הכדורגל הטובה בהיסטוריה", גם ריאל צריכה להתחיל להכין תשובה במהלכים שקולים, מחושבים ורציפים. והיא צריכה להתחיל בשתי עמדות ובשיטת משחק. שתי העמדות שבהן ריאל חייבת להתחזק הן מגן שמאלי וקשר מרכזי. מרסלו, שעד אתמול נדמה היה שמוריניו מצליח להפוך למגן לגיטימי, חזר אתמול להיות מרסלו המוכר, ומסוט אוזיל, על אף כשרונו העצום והנכונות הבלתי מתפשרת שלו להילחם, הראה שעם כל הכבוד, הוא עדיין לא שם. קחו את צ'אבי וקחו אותו, צריך להוסיף? אז בעמדה הזו, של הציר סביבו סובב המשחק, יש לריאל את קאקה. מתישהו הוא יחזור (איך הוא יחזור זו כבר כמובן שאלה אחרת לגמרי). מגן שמאלי ריאל תצטרך למצוא בפגרה.

מבחינת שיטת משחק, ריאל חייבת להיות מסוגלת לשחק עם שלושה קשרים (צ'אבי אלונסו, חדירה ועוד אחד), שמסוגלים להתמודד עם הניידות והזריזות של ברצלנה. שני קשרים שמקבלים עזרה הם לא פתרון. רק מעבר אמיתי ומתורגל לאחת משיטות המשחק שבהן יש שלושה קשרים באמצע (מסיבות של רגישות פוליטית זה לא יוכל להיות 4-3-3 אמיתי, אבל אפשר לעשות כמו קאפלו: לשחק 4-3-3 ולהגיד שמשחקים משהו אחר) יוכל לתת לה סיכוי אמיתי במשחקים עתידיים נגד ברצלונה. בארסה הנוכחית נבנתה על ידי גווארדיולה כדי להתמודד מול יריבות צמרת אנגליות, ובשלושה מפגשים (צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד וארסנל) הוכיחה שהיא נבנתה כהלכה. היריבה של ריאל, או אם תרצו הלחץ האבולוציוני על ריאל, הוא לבנות קבוצה שתתאים להתמודדויות מול ברצלונה. הקבוצה שראינו אתמול - וזו באמת חוכמה קטנה להגיד את זה אחרי 0:5 - לא מתאימה. ואת הלקח הזה, כך נדמה, מוריניו יתחיל כבר היום בבוקר לעכל ולתרגם למהלכים ספציפיים. כי אחרי ככלות הכל, אם יש דבר אחד שמיוחד לא יכול להרשות לעצמו זה להיות מה שמוריניו היה אתמול: חסר אונים.