היומן: מי תזכה בליגת האלופות ומה תעשה הפועל ת"א?

14.9.2010: מנצ'סטר יונייטד - ריינג'רס. לפני מספר חודשים הגיע זמנו של גארי נוויל, מגן מנצ'סטר יונייטד, לקבל מהמועדון שלו משחק הוקרה. נוויל ביקש שהיריבה תהיה אלופת סקוטלנד, ריינג'רס. להנהלת יונייטד לא היתה עם זה בעיה. אבל למשטרת מנצ'סטר היתה גם היתה, והיא הטילה וטו. רק לא ריינג'רס.

הסיבה ברורה: חלפו רק שנתיים מגמר גביע אופ"א בין ריינג'רס לזניט סט. פטרסבורג שנערך בסיטי אוף מנצ'סטר סטאדיום. האצטדיון התכול מכיל 46 אלף מקומות. ריינג'רס קיבלה 20,000 כרטיסים, כמו זניט. זה לא מנע מ-150,000 אוהדים סקוטיים לחצות את קו הגבול הפיקטיבי ולנחות כמו ארבה על מנצ'סטר. לרובם לא היו כרטיסים ולא מקומות לינה מסודרים. הם פשטו על העיר, שתו, התגודדו בפאבים וברחובות, ולאחר ההפסד 2-0 לזניט השתוללו והתפרעו במשך חמש שעות, הורסים בדרכם חנויות ומכוניות, מסבים נזק של מיליון פאונד, ואף פוצעים שוטרים, אחד מהם באופן בינוני עד קשה.

מבחינת הרשויות, מדובר בפוגרום. מבחינת הממלכה, הגרלת בתי האלופות המביאה את ריינג'רס למנצ'סטר כבר בעוד שבועיים וחצי, היא חלום בלהות. לא רק ריינג'רס שוב במנצ'סטר, אלא שהפעם באצטדיון עם 77 אלף מקומות. מבחינת המשטרה, ההתארגנות לארבעה עשר בספטמבר כבר החלה, עם גיוס כוחות מוגברים, מערכי פעולה מעודכנים וטקטיקה קשיחה ובלתי מתפשרת.

דווקא באייברוקס ובאולד טראפורד מנסים להרגיע, לשמור פרופורציות ולצנן את החששות הגובלים בפאניקה ובהערכות לקרב. המנכ"לים של ריינג'רס ויונייטד מזכירים את ההיסטוריה של המועדונים, שנפגשו כבר בשלב הבתים ב-2003 ללא כל פגע, ואת העובדה שבניגוד למאי 2008 לא מדובר בגמר כי אם במשחק אחד מתוך שישה בשלב הבתים, ובסיכוי קלוש שאל מנצ'סטר יפלשו נחילי אוהדים סקוטים בסדר הגודל ההוא.

לך תדע. מה שבטוח הוא שלנוכח הפער העצום ביחסי הכוחות האנגלו-סקוטים על המגרש, העימות בין סגנית אלופת אנגליה לאלופת סקוטלנד נראה כרגע מסקרן, מרתק ותחרותי רק דרך העיניים והמשקפות של כוחות השיטור.

20.10.2010:  שאלקה 04 - הפועל תל אביב.  כבר בתאריך אפשר להבין עד כמה המשחק הזה יהיה מיוחד. עשרים-עשר עשרים-עשר. הפועל ת"א משחקת ב'פלטינס ארנה', לעיני 61 אלף צופים משולהבים, ומנצחת את ראול, פליקס מאגאת והרויאל בלוז. כרגיל, אף אחד לא נתן לאדומים מישראל סיכוי, במיוחד אחרי שהם לא ממש שכנעו בשני משחקי הבכורה שלהם בצ'מפיונס ליג פרופר, נגד בנפיקה בליסבון וליון ברמת גן. אבל הכל החל להתהפך כאשר אלי גוטמן - לא סתם הוא מכונה "הגרמני" - החליט שהפועל תצא לגלזנקירשן כבר ביום ראשון, מיד למחרת הדרבי התל אביבי הגדול בליגה.

כל מה שאירע היה למעשה חסר תקדים: במקום לנסוע ישירות מנמל התעופה הגרמני למלון, קיבל את פני שחקני הפועל באוטובוס מדריך מקומי דובר עברית ואנגלית, שלקח אותם לסיור היסטורי בעיר. גלזנקירשן היא אולי עיר משעממת להחריד, שאף נוסע שפוי לא יעצור אפילו לקפה באחד מפונדקיה, אבל לגוטמן הרי לא איכפת מאתרי תיירות. הוא ידע שגלזנקירשן, אחת הערים הבולטות בחבל הרוהר, היא בראש ובראשונה המסר. מבחינה זו היא שווה לפחות שער חוץ. לפיכך הסתובב האוטובוס הנוח והמרווח של חברת North Westphalia  לא בין שכיות חמדה בלתי קיימות, כי אם ברחובות אפורים, תעשייתיים למשעי, שם סיפר המדריך לכדורגלנים המופתעים על מכרות הפחם הגדולים שרבצו בכל פאתי העיר הזו בתחילת המאה ה-20, על עשרות אלפי הפועלים שעבדו בהם ופירנסו משפחות ענפות, ועל הזיעה והנחישות שניגרו מכל פינה בכל קרן רחוב, מפעל ומנהרה עילית ותת קרקעית, במי שנחשבה אז לעיר הפחם החשובה בגרמניה ונקראה "עיר אלף הלהבות", על שם פרצי הגז והניצוצות שנבעו ועלו מן המכרות עם רדת ליל והאירו את שמי העיר בשלל נגוהות.

משם פנה האוטובוס לאיזור מוזנח ובלתי מיושב בקצה העיר, שם הצביע המדריך על הריסות בתים, זכר להפצצת בנות הברית על גלזנקירשן במלחמת העולם השניה. בתקופת השלטון הנאצי נוספה למכרות גם תעשיה עניפה אחרת חשובה - בתי זיקוק נפט. אבל הפגיעה במשאבים הללו והתבוסה במלחמה הובילו לסוף עידן, וגלזנקירשן הפכה לאחת הערים עם נתוני האבטלה הגדולים ביבשת. כך נאלצה להתחיל הכל מחדש. הנה החידוש, הופנו כל המבטים ימינה, אל כור האנרגיה הסולארית מספר 1 בגרמניה, הגאווה הבכירה של גלזנקירשן כיום, כמובן  בצוותא עם קבוצת הכדורגל שלה. מפלס האנרגיות של השחקנים כבר זינק כמה מילימטרים במעלה הסקאלה, אבל יום שני הוקדש כולו לאימונים, ובשלישי זלג האימון למשחק פנימי ולשיחה טקטית. הנדבך הסופי של תכנית המשחק המיוחדת, הושלם רק ביום רביעי, שעות ספורות לפני המשחק, בחדר ההלבשה המפואר ב-'פלטינס ארנה'.

כמו קוסם השולף שפן, כאורח נכבד המגיח בהפתעה בתכנית "חיים שכאלה", הושיב גוטמן את חניכיו במקומותיהם כאשר בחוץ כבר מהדהדים קולות שירה ועידוד ראשונים של אוהדי שאלקה, וביקש מהם לקבל את פני משה צימרמן, הפרופסור להיסטוריה גרמנית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. צימרמן היה הנשק הסודי של הפועל ת"א, החוליה שהפרידה בין סתם שער חוץ לניצחון חוץ. הפרופסור המדופלם והרהוט ולהוט גם כמומחה ואיש אקדמיה וגם כאוהד כדורגל, סיבר את אוזני הקהל המוקסם שלו בתולדותיה של שאלקה כקבוצת השלטון הנאצי אחרי עליית אדולף היטלר לשילטון. שאלקה היתה אז כה מוצלחת - זכיה באין ספור אליפויות וגביעים בין 1930-1945, כולל ארבע עונות רצופות בליגה ללא הפסד, שהנאצים השתמשו בה לכתבות ולשידורי פירסומות התעמולה שלהם. מכונת הקטל הרצחנית גייסה את קבוצת הכדורגל הזאת לצורך הניסיון להשלמת מלאכת ההשמדה שלה. יותר לא היה צריך. הפועל יצאה אל המגרש כמו אלף להבות. היא ניצחה את שאלקה 0-2. גם התוצאה התאימה בול לתאריך. השאר כמובן היסטוריה.

28.5.2011: גמר ליגת האלופות, איצטדיון וומבלי, לונדון. זו השנה של לונדון. הבירה האנגלית הרי שלחה לראשונה בתולדותיה שלוש נציגות לשלב הבתים. רק פעם אחת קודם לכן יוצגה עיר אירופית על ידי שלוש קבוצות: אולימפיאקוס, פנאתינאיקוס וא.א.ק עשו את הכבוד הזה לאתונה לפני תריסר שנים.

אבל האם תהיה זו גם השנה של לונדון על כר הדשא? ארסנל, צ'לסי וטוטנהאם ימכרו את הביג בן כדי להיות בוומבלי בסוף מאי (ורומן אברמוביץ' יהיה גם מוכן לקנות אותו). לצערן, זה לא יקרה.

שש עשרה העולות מהבתים תהיינה כדלקמן: אינטר, טוטנהאם, ליון, שאלקה, מנצ'סטר יונייטד, ולנסיה, ברצלונה, רובין קאזאן, באיירן מינכן, רומא, צ'לסי, ספרטק מוסקבה, ריאל מדריד, מילאן, ארסנל, בראגה.

שמינית הגמר תפגיש בין אינטר לבראגה, ליון - רובין קאזאן, מנצ'סטר יונייטד - רומא, ברצלונה - מילאן, באיירן מינכן - טוטנהאם, צ'לסי - ולנסיה, ריאל מדריד - שאלקה, ארסנל - ספרטק מוסקבה.

ברבע הגמר יתקיימו המפגשים המרנינים הבאים: אינטר - באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד - ריאל מדריד, צ'לסי - ארסנל, ברצלונה - ליון.

מה שיעניק לנו חצי גמר בין באיירן מינכן לריאל מדריד ובין צ'לסי לברצלונה. וזה יוביל לגמר ספרדי כפול בין ברצלונה לריאל בוומבלי. מה שיהפוך את היוצרות על ז'וזה מוריניו, שלראשונה בתולדותיו יפסיד בגמר אלופות. מה שיכתיר את בארסה לאלופת אירופה 2011.