בין שלטון לדיכאון: נדב יעקבי על ליל הבלהות של ברצלונה
ברצלונה כולה חלמה על הופעה בגמר בבית המקדש של ריאל במדריד, הקהל סיפק תצוגה עוצמתית, אבל מוריניו גזר את הקופון בדרך מכוערת, צינית ומבישה. נדב יעקבי על ליל הבלהות של ברצלונה
אוהדי ברצלונה היו משוכנעים שזה יקרה. הם היו בטוחים שהקבוצה שלהם תצליח למחוק את ההפסד 3:1 מהמשחק הראשון במילאנו ולהעפיל לגמר ב-22 במאי במדריד.
מבחינת אוהדי בארסה, הדבר החשוב ביותר היה לעלות לגמר, לשחק בברנבאו, להביא 40 אלף אוהדים לבית המקדש של היריבה הגדולה, ריאל מדריד. כמו שקרה ב-1997, כשבארסה שיחקה בגמר הגביע הספרדי מול בטיס בברנבאו. אז ז'וזה מוריניו היה המתורגמן של המאמן בובי רובסון.
גם האוהדים הוותיקים יותר של בארסה לא זוכרים דבר כזה. שלוש שעות לפני תחילת המשחק, הרחובות הסמוכים לקאמפ נואו היו מלאים באלפי אנשים. התקשורת המקומית דרשה מהאוהדים למלא את היציעים, לדחוף את הקבוצה במשך 90 דקות וכמובן להגיע לבושים בחולצות הבלאו-גראנה. והקהל מילא אחר ההוראות.
שעה וחצי לפני תחילת המשחק הגיע האוטובוס של המקומיים. אלפי האוהדים שניצבו ברחוב שבו עבר האוטובוס הרעידו את הבניינים הסמוכים. הצעיפים התנופפו באוויר, הצופרים לא הפסיקו להרעיש עולמות ומאחורי הרכב השתרכה שיירה מרשימה של עשרות אופנועים, שעל כל אחד מהם דגל ענק של בארסה.
זה היה מחזה מרשים ועוצמתי, והתחושה הכללית הייתה שזה יקרה. שבארסה תבקיע את השערים שהיא צריכה כדי להעפיל לגמר שני ברציפות ושלישי בתוך חמש שנים. אבל כולם התבדו.
השער של ג'רארד פיקה הגיע מאוחר מדי, והטקטיקה האולטרה-הגנתית של ז'וזה מוריניו עבדה באופן כמעט מושלם. זה היה מכוער, ציני, אפילו מביש. אבל בשורה התחתונה אינטר בגמר, ובארסה בחוץ.
אחרי שכבר איבדה את הגביע הספרדי ועכשיו את ליגת האלופות, התואר הגדול היחיד שעוד נותר לברצלונה זו האליפות. היא עדיין מובילה בראש הטבלה, בפער של נקודה לפני ריאל מדריד, אבל בעיר קיים חשש גדול שבעקבות הכישלון בצ'מפיונס-ליג בארסה עלולה לאבד גם את האליפות.
לפפ גווארדיולה יש עכשיו משימה לא קלה: לדאוג שהשחקנים לא ישקעו למרה שחורה בעקבות ההדחה הכואבת, וידעו להתרכז בארבעת המשחקים שנותרו עד סיום העונה. הראשון שבהם יהיה כבר בשבת הקרובה, בחוץ מול ויאריאל. אין להם זמן לדכאונות.
