אל תקראו להם "נאציו"

בימים האחרונים זה הפך אופנתי לתהות מדוע בחר אייל גולסה לחתום דווקא בלאציו, מועדון שמצטייר בתקשורת הישראלית כאנטישמי, עם אוהדים המייצגים את הימין הקיצוני. אולם בזמן שהקמת קבוצות זניחות בפייסבוק באיטליה זוכה אצלנו לכותרות גדולות, צריך לראות את התמונה המלאה.

אז נכון, מבחינה היסטורית קהל האולטראס של לאציו הוא אחד הגרועים בעולם. המועדון הוקם בשנת 1900 על ידי קצינים בצבא האיטלקי, וגרף את עיקר התמיכה מהשכונות העניות בצפון רומא, אנשים שמרנים שהיוו את בסיס התמיכה של המפלגה הפשיסטית. הדוצ'ה, בניטו מוסוליני, היה אוהד שרוף של המועדון. התופעה ממשיכה עד עצם היום הזה, והגרעין הקשה של אוהדי לאציו, אלה שיושבים ביציע הצפוני, מתאפיינים באידיאולוגיה פשיסטית וחלקם אנטישמים. צלבי קרס מרוססים לעתים תכופות ליד האולימפיקו, במיוחד לקראת משחקי הדרבי מול רומא.

בין הקומץ של לאציו לזה של בית"ר >>>

לאציו היא קבוצה יוצאת דופן ומשוגעת. מעטות השנים בהן נוהל המועדון באופן תקין. חבורת השחקנים המוכשרת שלקחה את האליפות ב-1974, בניצוחו של ג'יורג'יו קינאליה האגדי, היתה מפחידה למדי גם מחוץ למגרש. רוב הכדורגלנים היו קשורים למאפיה ונשאו עליהם נשק באופן קבוע, כולל במתקן האימונים ובחדרי ההלבשה. באופן אירוני, אחד הבודדים שניהל חיים תקינים, לוצ'יאנו רה-צ'קוני, נורה למוות בגיל 28 כאשר ביים שוד של חנות תכשיטים כבדיחה פרטית. קהל האולטראס של לאציו אוהב טיפוסים ססגוניים, ולכן קינאליה היה פופולרי, וכמוהו גם פאולו די-קאניו, אשר לא הסתיר את השקפותיו הפוליטיות ושילהב את היציעים בהצדעות במועל יד.

אחרי שהפנמנו את כל זה, חייבים לראות גם את הצד השני של המטבע. האולטראס הגזענים של לאציו בשום אופן אינם קומץ זניח, אך הם לא מייצגים את רוב אוהדי המועדון. גם בקרב אוהדי צ'לסי יש גורמים אנטישמים לא מבוטלים, אך זה לא הפריע לאברם גרנט וטל בן-חיים, ולא זכה לכותרות ענק. הכחולים, אגב, דחו לאחרונה דרישה לעצור באופן יזום את הקריאות הגזעניות ביציעי סטמפורד ברידג'. גם בישראל יש קבוצות שלא יודעות לטפל באוהדים בעייתיים שמשפיעים רבות על התנהלותן, או בשחקנים ששרים שירים גזעניים באירועים רשמיים. לעומת זאת, בלאציו נעשה בשני העשורים האחרונים מאמץ אמיתי למיגור התופעה, והוא בהחלט נושא פירות, גם אם הדרך להצלחה עדיין ארוכה מאוד.

אליל האוהדים שחום עור, המנהל הספורטיבי אלבני >>>

פשיסטים וניאו-נאצים, הקוראים לטוהר הגזע האיטלקי, שונאים לא רק יהודים. הם מתעבים אפריקנים, צוענים, פליטים ומהגרים באופן כללי. ב-1992 הגיע לאולימפיקו ארון מוחמד וינטר, קשר הולנדי נהדר ממוצא סורינאמי. היה לו צבע עור שחום, שם אחד שגרם לאסוציאציות עם יהדות, ושם שני מוסלמי. קבלת הפנים מצד שרופי היציע הצפוני אולי לא היתה מדהימה, אבל וינטר הפך לאחד השחקנים האהובים בלאציו במשך 4 שנים לפני שעבר לאינטר, אשר גם לה יש אולטראס לא סימפטיים כלל.
הנשיא הקודם של לאציו, הטייקון סרג'יו קראניוטי, איים לא פעם בהתפטרות אם האולטראס לא ישפרו את התנהגותם, והביע באופן פומבי סלידה מהם. הוא האיש שאירגן ב-2001 את גביע השלום באולימפיקו, בהשתתפות מכבי חיפה וקבוצה מחוף השנהב שזכתה בתואר.

הנשיא הנוכחי, קלאודיו לוטיטו, הלך רחוק יותר. אפשר להגיד הרבה דברים על עברו המפוקפק, הלבנות הכספים לכאורה וקשריו עם המאפיה, אך דבר אחד ברור – הוא עושה כמיטב יכולתו לנתק את הקשר מהעבר הפשיסטי. עוצמת שנאתם של גזעני איטליה כלפי אלבנים לא יודעת גבול, ולכן חשוב לשים לב לדמותו של איגלי טארה. המנהל הספורטיבי של לאציו הוא חלוץ עבר אלבני שסיים קריירה מוצלחת במדי הקבוצה לפני שנה וחצי, וקודם מיד לתפקיד מפתח בהנהלה. ואלון בהראמי, קשר שוייצרי ממוצא אלבני, היה אחד מאלילי האוהדים במשך 3 שנים, לפני שעבר לווסטהאם.

אפריקנים, מהגרים ואנטי-נאצים >>>

בקשר לשחקנים ממוצא אפריקני, הרי שהמהפכה הושלמה כבר מזמן. וינטר היה יוצא דופן בשנות ה-90', אך השחקן שחום העור הראשון ששיחק את נבחרת איטליה, פאביו ליבראני, עשה זאת כשחקן לאציו. בסגל הנוכחי אפשר למצוא את עוסמאן דאבו ומובידו דיאקיטה הצרפתים ואת סטפן מאקינווה הניגרי. קבוצת המילואים של לאציו מלאה ביוצאי אפריקה ומהגרים, וחלקם אף קיבלו העונה הזדמנות בקבוצה הבוגרת במסגרת הליגה האירופית.

אם מדברים על יהודים, הרי שחואן פאבלו סורין, קפטן נבחרת ארגנטינה לשעבר, שיחק באולימפיקו ב-2002, אם כי בתקופה קצרה שנקטעה בגלל פציעה. דויד רוזנאל, בלם צ'כי עם שורשים יהודים, היה מעוז הגנת לאציו בעונה שעברה לפני שנמכר להמבורג. וכדי להשלים את התמונה, תומאס היצלספרגר, הקשר הגרמני שהוחתם בשבוע שעבר משטוטגרט, ידוע כמשתתף פעיל מאוד בחוגים אנטי-נאציים במולדתו, ומשקיע זמן בהסברה נגד גזענות ושנאת זרים.

לא פשיסט, סתם גונב שחקנים >>>

אז לפני שמשמיצים את "נאציו" ומנבאים לגולסה קבלת פנים עויינת באולימפיקו, כדאי לספור עד עשר. הצלחת הקשר הישראלי דווקא בקבוצה המזוהה עם הזרם הפשיסטי יכולה לקדם מאוד את המאבק שמנהל לוטיטו. גם הכתמת כל אוהדי לאציו כלל אינה הוגנת. רבים מהם בזים ליושבי היציע הצפוני, מפחדים מהם, וחולמים על היעלמותם מהעולם. גולסה יכול לעזור להם.

ובמעבר חד, אי אפשר לסלוח לקשר הישראלי על הדרך בה החליט לברוח ממכבי חיפה. זוהי התנהלות פסולה ובלתי מתקבלת על הדעת מצידו, וגם מצד לוטוטי עצמו. באופן משעשע, מנהל נשיא לאציו בימים אלה מאבק משפטי נגד אינטר וגוראן פאנדב, מאחר ולטענתו נוצר קשר לא חוקי בין הצדדים בזמן שהחלוץ המקדוני היה חתום על חוזה באולימפיקו. מאדם שלא מוכן לוותר על שחקנים שנגנבים מקבוצתו, ניתן היה לצפות שלא יגנוב מאחרים.

חבורת השחקנים של לאציו שלקחה אליפות ב-1974 היתה מפחידה למדי גם מחוץ למגרש. רוב הכדורגלנים היו קשורים למאפיה ונשאו עליהם נשק באופן קבוע. באופן אירוני, אחד הבודדים שניהל חיים תקינים, לוצ'יאנו רה-צ'קוני, נורה למוות בגיל 28 כאשר ביים שוד של חנות תכשיטים כבדיחה פרטית