בריאל מדריד פשוט אי אפשר להצליח

כשמדברים על המשבר המדהים בריאל מדריד, חשוב מאוד לשים לב שהעיתונות בבירת ספרד קראה לפיטוריו של מנואל פלגריני עוד לפני הבזיון הטראגי בגביע מול אלקורקון מהליגה השלישית. למעשה, כל העיתונים ממתינים לראשו המתגלגל של המאמן מאז היום בו מונה ב-1 ביוני. זה לא סוד שעיתון הספורט הנפוץ ביותר, "מארקה", משמש למעשה ביטאון של פלורנטינו פרס. לכן, כאשר הוא מפרסם קריקטורה בה מוצג פלגריני כעקב אכילס של נשיא ריאל, לפני המפלה באלקורקון, אפשר להבין לאן נושבת הרוח.

כבר בחודש יוני מיכאל יוכין הבטיח: ריאל של פלגריני תקרוס

אחרי ה-4:0 הבלתי נתפס, הכותרת הראשית היתה "לך עכשיו". ב"מארקה" כיסחו לפלגריני את הצורה: "הוא לא מסוגל לבנות קבוצה. הוא לא עשה שיעורי בית, והוא האחראי למצב הקטסטרופלי". אבל העיתון לא שכח להזכיר באותה נשימה: "פרס עשה את חלקו, רכש את הכוכבים בסכומים חסרי תקדים והעניק למאמן סגל שכל אירופה מקנאה בו".

אתם מבינים? הנשיא המלאך של המועדון המתבזה עשה הכל נכון, רק המאמן אשם. פלגריני אולי לא היה הבחירה הראשונה לפרס, אבל אין ספק שמדובר במציאה. מצד אחד, מדובר באיש מקצוע מכובד, כזה שלא יפקפקו בשיקולים מאחורי מינויו. מצד שני, המוניטין שלו לא גבוה מספיק כדי לקבל קצת כבוד מהתקשורת או מהאוהדים. אם ריאל היתה מצליחה, הקרדיט היה הולך לפרס. בעת משבר, פלגריני הוא השעיר הקלאסי לשלוח הישר לעזאזל.

ההנהלה מלכלכת בתקשורת, לנשיא אכפת רק מעצמו

אנחנו, כמובן, צפינו את כל זה עוד בתחילת יוני. אמרנו שפלגריני לא חלם בסיוט הגדול ביותר שלו על הלחץ העצום של הקבוצה המתוקשרת בעולם, ולא יקבל יום אחד של חסד. ימיו ספורים בלי קשר לתוצאות הבאות, כי גם אם המשבר הנוכחי יסתיים עם כמה ניצחונות גדולים, הבא בתור מחכה מעבר לפינה. הוא ייזרק כדי להציל את כבודו של פרס, אבל לריאל זה רק יזיק. המועדון הלבן סובל מחוסר יציבות כרונית. המאמנים מוחלפים על בסיס קבוע, והשחקנים מרשים לעצמם לא להישמע להם. הרי אם אפילו פאביו קאפלו, מהמאמנים הגדולים בדורו, היה על תקן ברווז צולע ונזרק מהקבוצה אחרי שזכה באליפות, למה שמישהו יקשיב לפלגריני, או לכל מאמן שיבוא במקומו? כדי להשתלט על בעיית האגו המטורפת בחדר ההלבשה, דרוש מנהיג עם סמכות. אם ההנהלה מתייחסת לפלגריני כאל קורבן פוטנציאלי בלבד למקרה של כשלון ידוע מראש, השחקנים ירשו לעצמם לקבל תבוסה באלקורקון.

אז למה קבוצה בסדר גדול של ריאל מדריד נקלעת מדי שנה לאותה בעיה? למה היא קונה שחקנים בסכומי עתק, מציגה אותם במסיבות עיתונאים מפוארות, ומצפה שהכל יתחבר תוך שניה? האם ראשיה לא מבינים שהציפיות יהיו כה גבוהות שלא יאפשרו לאף מאמן, קל וחומר לפלגריני, לשרוד בשקט את חבלי הלידה הקשים והטבעיים של כל קבוצה? ומדוע לכל הרוחות הם בעצמם מזינים את התקשורת בידיעות שפוגעות במעמד של המאמן, אפילו אחרי ניצחונות, ומכינים את הקרקע לפיטורים הבלתי נמנעים?

במידה ותהיתם אם פרס הוא פשוט אידיוט שלא מבין את זה, הרי שזה לא נכון. הוא פשוט נשיא מושחת שדואג אך ורק לאגו שלו ולכיסו. כמו מנהיגים במדינות דמוקרטיות, הוא נבחר בבחירות לנשיאות. כמו מנהיגים רבים, גם במדינתנו הקטנה, אכפת לו אך ורק מהצלחתו האישית. כל עוד הוא מצליח להיות פופולרי, לזכות במחמאות על הרכישה של קאקה וכריסטיאנו רונאלדו, לקבל כותרות על בסיס יומי, להיות מוזכר כמי ששילם הכי הרבה כסף בהיסטוריה, ולגרוף רווחי עתק ממכירת מנויים, חולצות ושאר המזכרות – דיינו. התוצאות לא בסדר? אז למאמן אין מושג. אני לא יודע מי יהיה המאמן הבא, אבל אל תדאגו – גם הוא לא.

אגב, זה לא אומר שפלגריני חף משגיאות. הפעם, בניגוד לעידן הגלקטיקוס הראשון, התייעץ פרס עם המאמן בבניית הסגל, בין היתר כדי למנוע ביקורת בנושא. למרות זאת, עמדת המגן השמאלי נותרה לא מאויישת. פלגריני מתעקש משום מה לנסות את מזלו עם מארסלו או עם רויסטון דרנטה – שניהם שחקנים שלחלוטין לא מתאימים לשחק בהגנה. כאשר גבי היינצה נזרק למארסיי, ואלבארו ארבלואה נרכש מליברפול, היה ברור כשמש שהוא יהיה הפתרון של פלגריני. אמנם מדובר במגן ימני באופן טבעי, אבל יש לו ניסיון לא מבוטל גם משמאל. באופן תמוה זה לא קרה, ואת רוב השערים מול אלקורקון קיבלה ריאל בגלל הפקרות באגף השמאלי. ארבלואה, שפתח מימין, אפילו כבש שער עצמי כשניסה לתקן טעות של דרנטה.

שלושה נתונים מדהימים שבטח לא שמתם לב אליהם:

1. מתי הודחה ריאל בפעם האחרונה מהגביע בידי קבוצה מהליגה השלישית? אתם לא זוכרים? זה קרה בדיוק לפני שנה. אוניון אירון ניצחה אותה 2:3 בבית, ואז התרחשה הדרמה הגדולה בברנבאו. ריאל הובילה 2:4 בדקה ה-90, ואז כבשה אירון את השלישי שלה, שהספיק כדי לעלות במאזן שערי חוץ. ברנד שוסטר פוטר פחות מחודש לאחר מכן.

2. מחליפו של שוסטר, חואנדה ראמוס, פוטר השבוע מצסק"א מסקבה, שנה בדיוק לאחר שנזרק מטוטנהאם. כך קיבל המאמן הספרדי, שפעם נחשב למצליח, שלושה מכתבי פיטורים תוך 12 חודשים. אבל לפחות עכשיו הוא פנוי. שמעת, פרס?

3. בעונה שעברה הודחה ויאריאל של פלגריני מהגביע הספרדי אחרי שהובסה 5:0 במגרשה של אחידו מהליגה השלישית. כך שמבחינתו האישית, הרביעייה מול אלקורקון היא ממש לא השיא.

האם ראשי ריאל לא מבינים שהציפיות יהיו כה גבוהות שלא יאפשרו לאף מאמן לשרוד בשקט את חבלי הלידה הקשים והטבעיים של כל קבוצה? ומדוע לכל הרוחות הם בעצמם מזינים את התקשורת בידיעות שפוגעות במעמד של המאמן, אפילו אחרי ניצחונות, ומכינים את הקרקע לפיטורים הבלתי נמנעים?