המשחק ששידרג אותי

ראשון בין שווים >>>

במקום עוד בלון שהתפוצץ, קיבלה ליברפול אחד שיצא ממנו הרבה לחץ, אחרי הניצחון 0:2 על היריבה השנואה מנצ'סטר יונייטד, שקטע רצף של ארבעה הפסדים. תקראו לי פרובינציאלי, אבל מנקודת המבט שלי זה היה אחד המשחקים הטובים של יוסי בניון בליברפול. הוא עוד יזכר בו אחרי הפרישה כאחד מאלה ששידרגו את הרגעים הגדולים בקריירה שלו. אז נכון, הוא כבר כבש שלושער בליגה מול ברנלי ובליגת האלופות, ואפילו צמד מול ארסנל בליגה אשתקד, אבל בכל אלה הוא לא היה משמעותי לקבוצה שלו כמו בניצחון על השדים האדומים של אלכס פרגוסון. בניון עמד במבחן הכי גדול שלו מאז הצטרף לקבוצה של רפא בניטס: משחק עונה עם קצב ורמה פיסית בהתאם, כשלצידו בקישור חסר המנהיג הבלתי מעורער, סטיבן ג'רארד. במשחק כזה, וכשליברפול נראית כמי שחיה בעיקר על התלהבות ופחות על קבוצתיות מול יריבה עדיפה, הישראלי שיחק מצוין, בישל את השער הראשון והתמודד עם ההגנה מהטובות בעולם שווה בשווה מבחינה פיסית. זוהי בדיוק הסיבה לכך שבניון זכה לכבוד גדול, כשהפך לשחקן הרביעי הקבוע בהרכב של חובב הרוטציות רפא בניטס. אחרי המשחק האחרון, לא רק ג'רארד, טורס, קראגר וריינה יכולים לעבור ליד לוח ההרכב מבלי לחפש את שמם עליו. מצד שני, אצל בניטס לכו תדעו.

תנו להם זמן >>>

רק לפני פחות מחודש קברנו כאן את מילאן, ובצדק. היא היתה במשבר עמוק, שהגיע לשיאו בהפסד הביתי לציריך בליגת האלופות. גם מאמן הרוסונרי לאונרדו נראה כאחד שהונחת בתפקיד שגדול עליו, ועוד אחרי שהכוכב הכי גדול שלו, קאקה, נמכר. המאמן הברזילאי הצעיר אפילו זכה אז ל"גיבוי" המפורסם, כשבצידו ביקורת לא מרומזת מצד נשיא המועדון סילביו ברלוסקוני וסגנו אדריאנו גליאני. אלא שבשבוע האחרון משהו השתחרר במילאן, שחזרה פעמיים מפיגור לניצחון ועוד במשחקים לא פשוטים מול רומא וריאל מדריד. היא עשתה את אותו הדבר גם מול קייבו בחוץ, כשחזרה מפיגור ל-1:2 דרמטי בזכות צמד של אלסנדרו נסטה, הבלם שלא כבש שער כבר שנתיים. דווקא הניצחון על קייבו הוא אולי המרשים מבין השלושה, כזה שמראה על יכולת להתמודד עם הצלחות, אבל גם עם כשלונות. ההתמודדות עם הכשלון שייכת לשוער דידה, שרק לפני ארבעה ימים עשה במדריד טעות שיכולה להרוס לשוער קריירה שלמה, אבל שכח לגמרי מהשער האומלל שספג מראול ונתן הצגה גדולה בקייבו. קשה לשפוט מאמן כמו לאונרדו עכשיו, הרי מה שהוא יודע אחרי 3 ניצחונות רצופים הוא ידע ועשה גם לפני כן, לכן הלקח כאן גדול יותר: דור המאמנים הצעירים ששיחקו בעבר באיטליה, ובהם גם את צ'ירו פרארה מיובנטוס, פשוט צריכים את הזמן והסבלנות. מצחיק שדווקא אצל סילביו ברלוסקוני הקפריזי לאונרדו קיבל את המצרכים הללו.

באתלטיקו הכל כרגיל >>>

בקבוקי השמפניה נפתחו הקיץ בויסנטה קלדרון. לא היה מדובר בניצחון של אתלטיקו מדריד על ריאל בדרבי, או בשחזור האליפות המדהימה של 1995/6. אוהדי הקולנצ'רוס ומאמנם אבל רסינו חגגו את הישארות דייגו פורלאן וקון אגוארו במועדון. האופטימיות לקראת העונה החדשה היתה בשיאה, ורסינו לא חשש להצהיר ש"יחד עם פורלאן ואגוארו אנחנו רוצים להגיע לרביעייה הראשונה בליגה, ומשם להתקדם לאט לאט". אלא שאתלטיקו מדריד פתחה את העונה עם 6 נקודות בלבד בשבעה מחזורים בליגה, והשפלות קשות בליגת האלופות בה עוד לא כבשה אפילו שער אחד. רסינו פוטר בסוף השבוע האחרון, ובמקומו מונה הוגו סאנצ'ז פלורס, שהונחת לתפקיד ממש ביום המשחק הביתי מול מאיורקה. אבל מי שחשב שהקבוצה הגיעה לשפל המדרגה כשנדרסה 4:0 על ידי צ'לסי שלושה ימים אחרי ה-3:0 מאוסאסונה, התבדה כבר במשחק הראשון של המאמן החדש. הקולנצ'רוס לא הצליחו לנצח 9 שחקנים בבית, ונפרדו מקבוצתו של דודו אוואט ב-1:1 מאכזב אחרי שספגו בדקה ה-90. לאוהדי הקבוצה זה הספיק, ואחרי המשחק 200 מהם ניסו לפרוץ למגרש, ואפילו הגיעו למחות יום לאחר מכן באימון הראשון שהעביר המאמן החדש. במחזור הבא תפגוש אתלטיקו, שנמצאת כבר במקום ה-17, את אתלטיק בילבאו בחוץ. כל תוצאה פרט לניצחון תחייב שינוי תפיסתי, שיהפוך אותה לעוד קבוצת תחתית. מאתלטיקו מדריד, עם הסגל והתקציב שלה, ציפינו להרבה יותר.

ליון במאניה דיפרסיה >>>

גם ליון עברה קיץ סוער ובעיקר מלא ברכש, אחרי שנפרדה מקארים בנזמה אבל שפכה סכום חסר תקדים של 70 מיליון יורו על ליסנדרו לופז, בפטימבי גומיס, מישל בסטוס ועלי סיסוקו. המטרה היתה אחת: להחזיר לקבוצה את תואר האליפות אותו איבדה לבורדו אחרי 7 זכיות רצופות. תכנית ההשתלטות המחודשת עבדה עד שהקבוצה ספגה הפסד ביתי 2:0 לסושו מהתחתית בשבוע שעבר. אלא שבמהלך השבוע הצליחה ליון להדהים את כל אירופה, כשניצחה 1:2 את ליברפול באנפילד. הקבוצה של קלוד פואל הגיעה בטוחה בעצמה למשחק החוץ בניס, אבל חטפה שם סטירת לחי כשהפסידה לה לראשונה מזה 14 שנה, ועוד בתוצאה המשפילה 4:1 - רביעייה ראשונה שליון סופגת מאז מאי 2006. ה"לאקיפ" קרא לליון קבוצה בעלת שני פרצופים, אבל אולי כאן למעשה טמונה הבעיה שלה, בכך שהיא לא כזו. פואל לא למד לקח מהעונה שעברה, בה הפסידה הקבוצה 25 נקודות ליגה במשחקים שאחרי ליגת האלופות, ושוב הוא מנהל רוטציה קצרה מדי כששמונה מתוך אלו שפתחו מול ליברפול עלו בהרכב גם מול ניס. לכן, ליון מגיעה לליגה עייפה ומסורבלת, בעוד יריבותיה מלאות מוטיבציה. השבוע יש לליון משחק כמעט בהזמנה כדי לצאת מהמשבר - בבית מול בולון. כל תוצאה זולת ניצחון משכנע תהיה אזהרה ברורה לקראת המשך העונה, גם בליגה וגם בליגת האלופות.