גליצ'ים

לאב וכו'

שבוע מאוד פרדוקסלי עבר על נבחרת גרמניה ומאמנה יואכים לאב לפני משחק החוץ הגורלי מול רוסיה. מצד אחד, לאב ספג ביקורת חריפה בגרמניה על אי זימונו של מלך שערי הבונדסליגה, סטפן קיסלינג, ובהכללתו של מירוסלב קלוסה, שבקושי שיחק העונה בגלל פציעה, בהרכב. מצד שני, המאמן של סגנית אלופת אירופה זכה למחמאות על זימונו של בלם המבורג המצטיין ג'רום בואטנג בן ה-21. מה שקרה במשחק סתר את כל ההערכות (מעבר להנחה הקבועה שגרמניה תנצח כמובן). קלוסה כבש את השער ה-50 שלו במדי הנבחרת, שהבטיח לגרמנים את הכרטיס למונדיאל ושוב הוכיח ששיתוף הפעולה עם לוקאס פודולסקי הוא מוצלח מאוד בנבחרת.

מבחינתו של בואטנג זו היתה הופעת בכורה שוודאי יעדיף לשכוח. הוא נראה כבד, איטי ומסורבל מול ההתקפה הרוסית הזריזה, איחר להרבה תיקולים ואפילו ספג כרטיס אדום בדקה ה-69. המסקנה המתבקשת מכל הסערה לא להאמין לכל מה שקוראים בעיתון. אבל לפני האופוריה והשמחה של אחרי הניצחון חשף "יוגי" לאב דווקא בטעות נושא שצריך להטריד את הגרמנים. המאמן בן ה-49 אמר: "יש לנו שחקנים מנוסים ברמה בינלאומית", אך כשהתחיל למנות אותם הוא נעצר אחרי השם של מיכאל באלאק וזה עלול להיות בעוכריהם של נבחרת הנשרים כשיתקלו ביריבות הגדולות בעולם.

חדש מהבוידעם

עם כל הכבוד לגליץ' של דייגו ארמנדו מראדונה על הדשא הרטוב בשער הניצחון על פרו בדקה ה-93, הכוכב והסיפור האמיתי של הניצחון היה הכובש עצמו - מרטין פאלרמו, שנכנס רק במחצית. החלוץ, שיהיה בקרוב כבר בן 36, לא זומן לנבחרת הלאומית במשך 10 שנים עד שהגיע מראדונה, שספג קיתונות של ביקורת על שהעלה אותו מהאוב. ואיך אפשר לזמן חלוץ שעבר טראומה ספורטיבית כל כך קשה כמו שעבר ה"משוגע" בשלב הבתים של הקופה אמריקה 1999, בו נכנס לספר השיאים של גינס ולא לטובה, אחרי שהחמיץ שלושה פנדלים במשחק אחד מול קולומביה, שנגמר בתבוסה 3:0 ופגישה עם ברזיל ברבע הגמר.

גם פאלרמו לא שכח את עשר השנים בהן היה מחוץ לנבחרת ואחרי השער שלו, שקירב את ארגנטינה למונדיאל, הוא סיפר: "אין תחליף לחולצת הנבחרת בשבילי" התרגש, "כיבוש השער היה רגע שלעולם לא אשכח. עברתי פציעות חמורות ועשור קשה מאוד מחוץ לנבחרת, אבל לא ויתרתי ואני רוצה להודות לאלוהים שנתן לי את הכח הנפשי להתמודד עם כל זה". לא ברור אם פאלרמו יוכל להיות פקטור משמעותי בנבחרת גם בקיץ הבא כשיהיה כבר קרוב ל-37 וכגרמניה תתמודד עם נבחרות קצת יותר טובות מפרו, שסוגרת את טבלת הבית הדרום אמריקאי, אבל מה שבטוח הוא של"אלביסלסטה" יש שחקן 12 שיכול לשנות משחקים.

מפתח שבדי? נסו ג'בקה

"הוויקינגים האלה, הם שוב יסגרו איזה דיל כמו ביורו 2004 כדי להעיף אותנו", אלו היו הרינונים בפורטוגל לפני המשחק בין דנמרק לשבדיה. אלא שבדקה ה-78 ג'ייקוב פולסן כבש וסידר לדנים 0:1 וכרטיס לדרום אפריקה 2010 ולנבחרת השבדית סיכוי נמוך מאוד להגיע לפלייאוף. מה שהשבדים, שהגיעו לכל אליפות גדולה מאז מונה לארס לגרבאק למאמן הנבחרת ב-2000, צריכים למעשה זה ניצחון על אלבניה ושפורטוגל לא תנצח את מלטה העלובה, שטרם כבשה שער בקמפיין הנוכחי כדי להעפיל למונדיאל.

אין מנוס מאשר להפיל את התיק על הכוכב הגדול זלטן איברהימוביץ', ובצדק. חלוץ ברצלונה כבש בכל הקמפיין רק שני שערים, מתוכם אחד מול מלטה, ופשוט לא הביא את הסחורה ששחקן ברמתו צריך לספק. מי שראה את "איבה-קדברה" ביום שבת, נזכר שוב בכל הטענות של אנשי ברצלונה שהתנגדו לרכישתו בקיץ האחרון. הוא היה עצבני, התעסק עם השיפוט וניסה להציל את המולדת די לבדו. לא אותו שחקן קבוצתי שחוגג מידי שבוע לצידם של מסי, אינייסטה וצ'אבי כל שבוע. ההפסד של שבדיה גרם לכך שמאמן הנבחרת לגרבאק ועוזרו הודיעו שיתפטרו אם אכן הנבחרת לא תעלה ואפילו הנריק לארסון הבלתי נגמר הודיע שיתלה את הנעליים במקרה כזה. קמפיין המוקדמות הנוכחי ייחשב כנקודה שחורה בקריירה המפוארת של אחד החלוצים הכי טובים בעולם.

געגועיי למאפיה

"הייתי בטוח שהניצחון מונח לנו בכיס, אבל איטליה אף פעם לא מתים". כך אמר אחרי התיקו 2:2 בין אירלנד לאיטליה לא אחר מאשר המאמן של המארחת ג'ובאני טרפאטוני, שמגיע אף הוא מארץ המגף ואימן את הסקוואדרה אזורה בתחילת העשור. התיקו, שנקבע משער של אלברטו ג'ילארדינו האיטלקי בדקה ה-90, סידר לאלופת העולם כרטיס למונדיאל והשאיר את אירלנד עם המקום השני, מה שעיצבן את המאמן בן ה-70 שפתח חזית עם עמיתו מרצ'לו ליפי ועם כל איטליה: "ליפי טען שלא היינו ראויים לניצחון? הוא עובד עם המשי, לי יש כותנה. יחד עם זאת, כמה הזדמנויות בדיוק היו לאיטליה נגדנו? אני מאמין שנעלה מהפלייאוף ואני רוצה לפגוש שוב את איטליה במונדיאל".

טרפאטוני, שפוטר מאיטליה אחרי הכישלון ביורו 2004, המשיך לרטון, הפעם נגד התקשורת האירית ששאלה אותו על שחקנים שלא זומנו: "אתם מרוצים מהסגל הזה? או שאתם רוצים משהו אחר? אני לא מתכוון להכנע ללחצים של התקשורת ולזמן שחקנים שאני לא מאמין בהם". אם מתעלמים לרגע מהנרגנות של המאמן הקשיש, רואים שהוא בהחלט הצליח להחזיר את הנבחרת האירית לימים הטובים שלה מתחילת העשור, שכללו שמינית גמר במונדיאל 2002. אירלנד, שלא נוצחה בכל הקמפיין, היא נבחרת שאף אחת לא תרצה לקבל בפלייאוף. במיוחד לא כש-70,640 צופים מאחוריה, הישג נוסף שאפשר לרשום לזכות טרפאטוני.