תלושים מהמציאות

לנפט הרוסי לקח שנתיים כדי לקחת אליפות בפרמיירליג. רומן אברמוביץ' רכש את צ'לסי בקיץ 2003, ואחרי התאקלמות בת שנה עם קלאודיו ראניירי על הקווים, הביא את ז'וזה מוריניו וכל השאר היסטוריה. כעת שואלים בממלכה האם גם הנפט הפרסי יכול להגיע להישג דומה. שייח' מנסור בן-זייד וחבריו מהאמירויות השתלטו על מנצ'סטר סיטי לפני שנה, ואת עונת הבכורה סיימו רק במקום העשירי למרות הון לא קטן שהושקע בבניית הסגל, ובמיוחד בהבאתו של רוביניו מריאל מדריד. אבל זו היתה רק ההתחלה.

לקראת העונה השניה, שברו אנשי המפרץ הפרסי את השוק עם הצעות שכר מטורפות, ועשו כותרות על בסיס יומי. זה מזכיר מאוד את המהפכה הרוסית של אברמוביץ' ב"צ'לסקי", אך אחד ההבדלים המהותיים בהתנהלות ראשי המועדונים הוא ביחס למועדון. בעוד רומן ירש את ראניירי, נתן לו הזדמנות מוגבלת וזרק אותו לכל הרוחות למרות עונה מוצלחת יחסית, בסיטי מינו בעלי ההון את המנג'ר מיד עם כניסתם לתפקיד, והחליטו לתת לו להמשיך, על אף התוצאות הלא המרשימות.

מארק יוז הוולשי היה פעם אחד האלילים של אולד-טראפורד. הוא גדל במנצ'סטר יונייטד, הגיע אליה הרבה לפני עידן אלכס פרגוסון, וגם היה חלק חשוב מזכיה של פרגי בתארים הראשונים. יוז כבש צמד מול ברצלונה בגמר גביע המחזיקות ב-91', ונטל תפקיד חשוב שתי האליפויות ב-93' ו-94'. אבל היום יוז הוא האויב הגדול של השדים האדומים. לפתע, הקבוצה שהיתה רגילה לראות עצמה כעשירה ביותר בעולם, היא אפילו לא הכי עשירה בעיר שלה.

פרגוסון ידוע במלחמות פסיכולוגיות, וכבר פתח חזית נגד הקבוצה של תלמידו לשעבר. הוא לרכש בצד התכלת של העיר "בזבוז", וטען שחמשת השחקנים הבכירים שהביאה הסיטי הגיעו לאיצטדיון סיטי-אוף-מנצ'סטר רק בגלל השכר הגבוה. יש צדק רב בדבריו. התלושים של כוכבי סיטי תלושים מהמציאות הכלכלית של הפרמיירליג, תרתי משמע. עמנואל אדבאיור לא היה מקבל בשום מקום אחר 150 אלף ליש"ט בשבוע, קרלוס טבס יזכה להכנסה זהה, ואילו גארת בארי וקולו טורה יקבלו 120 אלף ליש"ט מדי שבוע כל אחד. בסך הכל, הוצאות מנצ'סטר סיטי על שכר שחקנים יעלו העונה על 100 מיליון ליש"ט, ורק הסכום הזה לבדו עולה על כלל ההכנסות השנתיות של המועדון, המסתכמות ב-90 מיליון. וכל זה קורה אחרי הכשלון להחתים את ג'ון טרי, שהיה אמור להרוויח סכום שיא מטורף של 250 אלף בשבוע - 13 מיליון ליש"ט בשנה.

גם על רכישת 5 הכוכבים הגדולים (כולל רוקה סנטה-קרוס שנרכש מבלקבורן ב-17 מיליון ליש"ט אך צפוי להתייבש את הספסל) הוציאו החבר'ה מאבו-דאבי כמעט 100 מיליון. "מדובר במועדון קטן עם מנטליות של קטנים. הם מתנהגים בשחצנות ומפזרים כספים, אבל אין שום מסורת מאחוריהם. הסכומים ששולמו עבור כל שחקן ושחקן מוגזמים לחלוטין", אמר פרגוסון. יוז נאלץ להגיב וטען: "אנחנו מעריכים את השחקנים שלנו באופן שונה מפרגוסון. עבורנו הם חיוניים וקריטיים להצלחה".

יוז יכול להתפאר בהישגיו בשוק ההעברות, אבל מבט על הסגל של סיטי מגלה חוסר איזון בולט לקראת הניסיון לפרק את הרביעיה המובילה בפרמיירליג ולהעפיל לליגת האלופות. אם אדבאיור, טבס ורוביניו יעלו בהרכב, מישהו יצטרך לספק להם את הכדורים, ולא בטוח שבארי לבדו יעמוד במשימה. המכירה של אלאנו הברזילאי לגלאטסראי עשויה להתברר כטעות, וכישלון עסקת טרי משאיר גם את העורף ללא מנהיג רציני - הרי ריצ'ארד דאן מתאים במקרה הטוב לקבוצת תחתית, וטורה אמנם מנוסה וקשוח אך לא לקח את ההובלה גם בארסנל.

הרבה מאוד יהיה תלוי דווקא בהתקדמות הצעירים. מייקל ג'ונסון שנמצא במועדון מגיל 16 וסטיבן איירלנד שגדל באקדמיה מגיל 15 הם העתיד האמיתי של מנצ'סטר סיטי. אם יוז ישכיל לשלב אותם, והם יהפכו למנהיגים מסוגו של פרנק למפארד, הסיכוי להשיג את המטרות יהיה גבוה הרבה יותר. בינתיים אפשר לגחך על הבזבזנות והיעדר המסורת של סיטי שלא ראתה אליפות 41 שנה ותואר כלשהו 33 שנה, אבל כדאי לזכור שהמצב של צ'לסי לפני שש שנים היה דומה. לפני החגיגות של מוריניו היא לא היתה אלופה במשך 50 שנים בדיוק. לרוסי זה לקח, כאמור, שנתיים. לכמה זמן יזדקקו הערבים?