סמבה, אבל מנצחת

המהפך שעוברת נבחרת ברזיל בחודשים האחרונים הוא לא פחות מסנסציוני. יכול להיות שאנחנו עדים, בניגוד לתחזיות המוקדמות, להתהוותה של נבחרת שמשלבת כדורגל ברזילאי אמיתי - שמח, מלהיב והתקפי, עם נצחונות. לפני גמר גביע הקונפדרציות מול ארה"ב (21:30, ערוץ 1) יש לסלסאו 14 נצחונות ב-15 המשחקים, רובם תוך יכולת מרשימה.

באופן מצער, השילוב של כדורגל שמח ומנצח הוא נדיר מבחינת ברזיל. בשנות ה-80' היא הציגה לעולם את אחת הנבחרות המרתקות בכל הזמנים, בניצוחו של המאמן האגדי טלה סנטאנה, אבל נכשלה ברגעי האמת במונדיאל. הזכיות האחרונות בגביע העולם הגיעו דווקא בזכות סגנון מאופק ומרוסן הרבה יותר. מובן שעם כוכבים כמו רומאריו, בבטו, ריבאלדו ורונאלדיניו לא יתכן כדורגל הגנתי נטו, ויהיו הברקות של גאונות בכל משחק. אבל בשורה התחתונה, ברזיל מודל 1994 של קרלוס אלברטו פריירה והסלסאו 2002 של פליפה סקולארי אפילו לא התקרבו לספק לאוהדים את ההנאה שהעניקו סוקראטס, פלקאו וזיקו. במונדיאל האחרון יצאו הברזילאים קירחים מכאן ומכאן – גם נבחרת שמדכאת את הפוטנציאל של שחקניה ומתעקשת על משחק זהיר מדי, וגם הדחה מבישה בידי צרפת ברבע-הגמר.

בעקבות הכשלון, דווקא המינוי של דונגה נראה הזוי, ולא רק בגלל שלקפטן הנבחרת לשעבר לא היה ניסיון בסיסי באימון. דונגה היה אחד השחקנים הברזילאי הכי "אירופאים" באופי, קשר אחורי לוחם שעשה קריירה בשטוטגרט ובפיורנטינה. אוהדי הסלסאו הרגישו שהוא יותר גרמני מברזילאי, והנבחרת תלך כמה צעדים אחורה אפילו בהשוואה לסקולארי. ההתחלה בהחלט הצדיקה את החששות. ברזיל זכתה אמנם בקופה-אמריקה ב-2007, כולל 0:3 גדול על ארגנטינה בגמר, אבל עשתה זאת בסגנון מכוער שהתבסס על קישור אחורי מעובה שהרס את היוזמות ההתקפיות של היריב. גם במוקדמות המונדיאל הדגש הושם בעיקר על הגנה. ברזיל אמנם ספגה 3 שערים בלבד ב-10 המשחקים הראשונים, אבל 4 מהם הסתיימו ב-0:0, כולל 3 הופעות רצופות בבית, מול ארגנטינה שהיתה עדיפה, בוליביה וקולומביה. ועוד לא דיברנו על הפיאסקו באולימפיאדה בשנה שעברה, בעקבותיו דרשו רבים את ראשו של המאמן. התקשורת רצתה לשחוט את דונגה שחיסל את חדוות המשחק של כוכבי הנבחרת.

והנה, לפתע, הופיעה לאחרונה ברזיל אחרת לגמרי. האם דונגה הפנים את הביקורת והפך את עורו? פתאום ברזיל מביסה את אורוגוואי בחוץ 0:4 במוקדמות עם כדורגל שמח, מרשה לעצמה לעשות מדי פעם שטויות בהגנה, אבל מפצה על כך בחלק הקדמי. ה-3:4 מול מצרים בגביע הקונפדרציות היה מסוג המשחקים שמאמן טקטי ומשעמם לא יכול להרשות לעצמו, אבל דונגה נראה מרוצה. ב-0:3 על ארצות הברית, היריבה טיילה ברחבה הברזילאית ואפילו שלחה שני כדורים למשקוף, אבל עד אז ברזיל כבר כבשה את המנה שלה. ההתעללות באיטליה הושגה בהצגת תכלית של כדורגל ברזילאי אמיתי. מייקון קיבל חופש פעולה מוחלט באגף הימני, לוסיו מצטרף להתקפות כשמתחשק לו בסגנונו הייחודי, ודונגה מזרים לנבחרת דם חדש – בעיקר את הקשר המצוין רמירש, התגלית הגדולה של הטורניר. עושה רושם שהסלסאו החזירו לחיים את המוטו משנות ה-80': "אתם תבקיעו כמה שתוכלו, ואנחנו כמה שצריך".

ודונגה? הוא נשמע מאושר: "כאשר התחלנו את הפרויקט לפני 3 שנים, אנשים אמרו שאין לנו סיכוי להתקדם. כעת אני מאמין שהנבחרת שלנו הכי טובה בעולם, ואין מאושר ממני. בנינו סגל שמבוסס על הערכה הדדית ונחוש לזכות במונדיאל בשנה הבאה". אם ההופעות האחרונות מעידות על שינוי אמיתי בגישה, וברזיל של דונגה תשחק במונדיאל 2010 בסגנון של טלה סנטאנה, הרי שמדובר בבשורה ענקית לכדורגל. האם זה יוביל לזכיה השישית בגביע העולם או יסתיים בדמעות כמו ב-1982 וב-1986? את התשובה נקבל בעוד שנה, אבל מבחינת הברזילאים הכי חשוב לא לחזור לחרפת מונדיאל 2006 ולשקם את תדמיתם כנבחרת הכייפית בתבל, תדמית שנשחקה מאוד. מבחינה זו הם בדרך הנכונה, ואסור לדונגה לבצע פניית פרסה נוספת.

עושה רושם שהסלסאו החזירו לחיים את המוטו משנות ה-80': "אתם תבקיעו כמה שתוכלו, ואנחנו כמה שצריך"