בדרך להופעה הבאה

קרלוס טבס שוב עוזב כגיבור. בדיוק כפי שהלך מבוקה ג'וניורס, קורינתיאנס ווסטהאם יונייטד. בתוך שנתיים בלבד הפך החלוץ הארגנטיני לאחד השחקנים האהובים על ידי אוהדי מנצ'סטר יונייטד, למרות שבעונה השניה כבר היה שחקן ספסל וכבש חמישה שערי ליגה בלבד. אך את טבס לא מודדים רק בתפוקה, למרות שכמעט כל הקריירה נתן תפוקה נהדרת. כי טבס, כפי שכותב רונן דורפן, הוא כוכב רוק. הכריזמה נשפכת ממנו. האהבה של הקהל אליו היא כמעט אוטומטית. אולי זה השיער, אולי הצלקת, אולי מבנה הגוף שמזכיר את מראדונה, אולי זו המהירות, הטכניקה, הלחימה, החוש לכבוש את השער החשוב בזמן החשוב. אולי זה שילוב של הכל.

לטבס יש עוד תכונה שהופכת אותו לכריזמטי ובעיקר רומנטי: לעולם אינך יכול לקחת אותו כמובן מאליו. רגע תראה אותו, ורגע לא. שניה אחת הוא שלך, ושניה לאחר מכן כבר של מישהו אחר. בגיל 25 הוא כבר שיחק בארבע קבוצות. למרות שכוכבים בסטנדרט שלו כמעט ולא מחליפים מדים, בוודאי לא בקצב הזה. אבל טבס אינו סטנדרטי. בקרוב הוא יחתום בקבוצתו החמישית. איש לא יודע כמה זמן יישאר שם.

האופציות החזקות של טבס הן מנצ'סטר סיטי, ליברפול וצ'לסי – וההחלטה תיפול בימים הקרובים. קורותיו שם יעניינו בוודאי אך בינתיים מעניין וחשוב יותר לבחון מדוע טבס עוזב את אולד טראפורד, מדוע הוא נאלץ לנדוד בצורה כל כך תכופה, ואיך יונייטד יכולה לכפר על האבידה. באנגליה טוענים כי ההחלטה לעזוב התבשלה אצל טבס כבר בעונה שעברה. התסכול על איבוד המקום בהרכב לדימיטאר ברבאטוב לאחר עונה בה הצטיין היה קשה מדי לבלוע. "אני משחק כדורגל בשביל להיות על המגרש ובוודאי במשחקים הגדולים", אמר טבס ליומון הארגנטיני 'קלארין' בעיצומה של העונה שעברה בה פתח בהרכב ב-43 אחוז בלבד ממשחקי היונייטד בליגה ובצ'מפיונס ליג.

תסכולו של טבס הוצדק עוד יותר לנוכח היכולת המאכזבת של מחליפו, ברבאטוב. סגנונו האדיש לכאורה של הבולגרי מול האש היוקדת של הארגנטיני גרם לקהל לתמוך עוד יותר בטבס ואפילו המנג'ר אלכס פרגוסון בהתבטאות מאד בלתי אופיינית הודה כי הוא "בהחלט מבין את תסכולו של טבס. מצד שני, לא הייתי רוצה אצלי בקבוצה שחקנים שיהיו מסופקים מלשבת על הספסל". טבס אמנם החל לקבל יותר קרדיט לקראת סיום העונה אך בגמר הצ'מפיונס החליט פרגוסון להשאיר אותו על הספסל (לצד ברבאטוב), מה שעבור החלוץ האמביציוזי היה עילה לגט מיונייטד.

לא הועילה שירת האוהדים הרצופה בשבועות האחרונים של העונה (Fergie, Fergie, sign him up!) וגם לא החלטה של יונייטד בכל זאת להציע סכום כסף משמעותי ביותר (22.5 מיליון ליש"ט) כדי שיישאר. "באכזבה נודע לנו מיועציו של טבס", נכתב שלשום בהודעה הרשמית של הקבוצה, "כי למרות ההצלחה שהשיג באחת התקופות המצליחות בתולדות המועדון, הוא בכל זאת החליט שלא להישאר במנצ'סטר יונייטד". בהודעה גם טרחה יונייטד למסור כי לטבס הוצא חוזה לחמש שנים שהיה הופך אותו לאחד המשתכרים הגדולים בתולדות המועדון.

לנוכח העובדה שיונייטד באה לקראתו והצהרותיו הרבות בעבר על רצונו העז להישאר בקבוצה ואהבתו הגדולה לאוהדים, ההחלטה של טבס לעזוב את יונייטד אולי בכל זאת קצת מתמיהה. מצד שני יש לשקלל את הגורמים הבאים: האכזבה, ויש אף שיאמרו השפלה, שעבר טבס בעונה שעברה; ההנחה שקבוצות אחרות מציעות אפילו יותר עבור כרטיס השחקן שלו; ההנחה שבקבוצה אחרת ישתכר יותר; ההנחה שבקבוצה אחרת ישחק יותר. אך לפני שחותמים אפילו על אחת מההנחות הללו יש להקשיב לנציגי טבס, הטוענים כי "בכלל לא דחינו את הצעת יונייטד, ובשום שלב לא ביקשנו מהם להגדיל את כמות הכסף. קרלוס פשוט היה צריך עוד זמן, ולכן ביקשנו זמן נוסף למחשבה". סביר להניח שהדבר לא הוכרע על זמן. "טבס כנראה החליט ללכת קדימה וגם יונייטד קיבלה את אותה החלטה", כותב איאן הוקי מ'הסאנדיי טיימס'.

ההליכה של טבס קדימה משמעה לא רק קבוצה חדשה אלא גם השתחררות מעולו של קיה ג'ורבשיאן, הבריטי ממוצא אירני שמחזיק בכרטיס השחקן של טבס מאז 1994. ג'ורבשיאן, באמצעות החברהMedia Sports Investments שהייתה בבעלותו, כבר גזר על טבס יותר מ-10 מיליון ליש"ט בהעברות לווסטהאם ומנצ'סטר יונייטד, אך כעת מגיע הפיי-דיי הגדול: בין 25-30 מיליון ליש"ט. השעבוד לג'ורבשיאן די השתלם לטבז כלכלית ומקצועית אך הוא בהחלט הפך אותו למטבע עובר לסוחר. אפשר לומר שכל הכדורגלנים הם כאלו במובן מסוים אבל טבס הוא אחר. שחקן נשמה שאם זה היה תלוי בו אולי היה נשאר במועדון בו גדל ואותו הוא הכי אוהב, בוקה ג'וניורס, ממנו עבר באמצעות ג'ורבשיאן לקורינתיאנס, שבדיוק אז נרכשה על ידי המשקיע האלמוני. העובדה שהקריירה של טבס המשיכה לנסוק למרות התפוצצות פרשיית ווסטהאם-שפילד יונייטד ועוד אינספור פרסומים שליליים שנכרכו בשמו ובשם בעליו היא רק עדות לעוצמתו המנטלית וכשרונו הרב.

בגלל הסיבות הללו, ואלה שצוינו קודם, הפך טבס בכל מקום לאהוב הקהל. בקורינתיאנס סגדו לו אוהדים ברזילאים שמתעבים ארגנטינים; בווסטאהם, שגם לה אוהדים לאומנים שלא סובלים ארגנטינים, העריצו אותו למרות ששיחק שם רק עונה, נטש ליונייטד, והשאיר אחריו אדמה חרוכה; וביונייטד, כפי שכותב הוקי בטיימס, "האוהדים מצרים על עזיבתו אפילו יותר מעל זו של רונאלדו".

סביר שגם פרגוסון מצר על כך וכעת עליו למלא את החור הענק שנפער עם נטישתם של שני חלוציו הלטיניים. איך יעשה זאת? לא ידוע. ספקולציות מסוימות טוענות כי זהו רגעם הגדול של דני וולבק וקיקו מאקדה, שני הטינאייג'רים המוכשרים שגדלו במועדון ואולי כבר מוכנים לרמות הגבוהות. אך ככל הנראה לצד קידומם של וולבק ומאקדה, פרגוסון עדיין יתעקש למלא את חלל 102 השערים שהבקיעו רונאלדו וטבס בשנתיים האחרונות בחלוצים בכירים. לצד אנטוניו ולנסיה, לא חלוץ בכיר אבל בכל זאת אחד שעולה 17 מיליון ליש"ט, נשמעים שוב שמותיהם של קארים בנזמה, סמואל אטו ואפילו פרנק ריברי. מי יגיע? לא ידוע. אך כל אחד מהם צפוי להבקיע הרבה יותר מטבס, לפחות בהשוואה לעונה האחרונה. גם האימפקט שלו צפוי להיות גדול יותר. אך ספק, ספק גדול, אם הרכש הגדול הבא של יונייטד יזכה לכזו אהבה.