נגמר לפני שהתחיל

עם כל הכבוד למכירה האסטרונומית של כריסטיאנו רונאלדו, בליברפול יספרו לכם שההעברה שהסעירה אותם יותר מכל היתה זו של גארת בארי מאסטון וילה למנצ'סטר סיטי. במהלך כל הקיץ שעבר ניסו באנפילד לשים יד על הקשר האנגלי הבינלאומי שתג המחיר שלו אשתקד עמד על 18 מיליון ליש"ט. רפא בניטס לחץ, כמעט התחנן, אבל ה"ה ג'ורג' ג'ילט וטום היקס, היאנקי דודלס בראש הפירמידה, סירבו לממן את העסקה בגלל מחירה הגבוה מדי, לטענתם.

עונה חלפה, ודבר לא השתנה. בעצם, השתנה ועוד איך. בארי אמנם שוב לא הגיע לאנפילד חרף העניין שבניטס המשיך לגלות בו, אלא שהפעם לא רק שהוא החליף כתובת, אלא שמחירו צנח ל-12 מיליון פאונד בלבד, ואפילו את הסכום היותר ריאלי הזה לא קיבל המנג'ר הספרדי ממעסיקיו האמריקנים קפוצי האגרוף, מה שאיפשר לשייחים של סיטי להשלים את הדיל ללא מתחרים.

וזה למעשה הסיפור העצוב של ליברפול בקיץ הזה. דווקא בפגרה שיכולה להיות הכי קריטית שלה ב-20 השנים האחרונות, צריכים באנפילד להתמודד עם ענן כבד של מצוקה כלכלית, צמצומים ודחיית סיפוקים. השורה התחתונה היא אין מספיק כסף. קיצוצים. חגורה מהודקת. הדו"ח הפיננסי שפורסם בתחילת החודש לא זו בלבד שהצביע על הפסדים של 43 מיליון פאונד עד יולי 2008 (חרף הכנסות שיא של 164 מיליון), אלא על כך שצמד-חמד הבעלים השתמש עד ינואר החולף ב-313 מיליון ליש"ט מתוך ה-350 שהוא לווה על מנת לרכוש את ליברפול פוטבול קלאב.

בשפה פשוטה אומרים הנתונים הללו שעד ה-24 ביולי, עוד חודש, יצטרכו היקס וג'ילט למצוא מימון מחודש להלוואה שלהם, ולהגדיל את הערבויות האישיות שלהם כדי לשכנע את הבנקים לחדש את האשראי הזה. והיה אם הבעלים ייתקלו בכתף בנקאית קרה – דבר שכרגע לפחות איננו סביר – יואץ שוב הניסיון למכור את המועדון. בדובאי וכוויית ממשיכים לגלות עניין.

אבל בינתיים התחושה המרחפת סביב הצד האדום של מרסיסייד היא של החמצה. ליברפול היתה הקבוצה הטובה ביותר באנגליה בשלושת החודשים האחרונים של העונה. סוף סוף נפלו חלקי הפאזל שלה למקומות המדויקים. אם בניטס היה יכול, הוא היה מוותר בחדווה על חופשת הקיץ ונכנס ישר לעונה החדשה על כנפי המומנטום של החצי הראשון של 2009, מה גם שקריאת התגר על האדומים מאולד טראפורד נראית לפחות כרגע כבעלת סיכויים מוגדלים לנוכח עזיבת רונאלדו.

אבל במקום לנסות ולשמר את התנופה והשאיפה על ידי גיבוי וחיזוק (פרטנר הולם לפרננדו טורס אחרי הפיאסקו של רובי קין, קשר מהשורה הראשונה לימי הגשם של סטיבן ג'רארד ולנוכח האפשרות שצ'אבי אלונסו יימכר) – ספגה היומרה של ליברפול מהלומה רצינית מהאקלים הפיננסי הטרופי שנחת על המועדון. המציאות החדשה נשכה מיד עם פירסום הנתונים הטריים, כאשר ליברפול הודיעה רשמית כי פרוייקט האצטדיון החדש, שמקורית היה אמור להיחנך ב-2010, הוקפא ונדחה עתה פעם נוספת, ל-2012, וגם היעד הזה הוא לדעת רבים רק מס שפתיים המנסה לכסות על החזרת התכנית כולה למגירה.

מתוך החשיכה הזו בקעה אמנם בימים האחרונים קרן אור בדמות הסיכום על רכישתו של המגן האנגלי הבינלאומי גלן ג'ונסון מפורטסמות בעבור 18 מיליון פאונד, אבל ככל הנראה מדובר בסוכריה על מקל שהדוד מאמריקה שלף מהכיס כדי להשקיט את הילד הנודניק ואמו הדואגת. ההערכה היא שקניות והוצאות נוספות תהיינה אפשריות רק בתמורה להכנסות (מכירות) מנכסים קיימים (אלונסו, חאבייר מסצ'ראנו, ג'רמיין פנאנט ואולי אף אחרים) שחלקם היו מכריעים לעיצוב הפאזל ולהמשכיותו.

מה שאומר שמתוך האופטימיות המוצדקת של סוף עונת 2008/2009 עלול לנבוט דווקא הקיץ הליברפולי המתסכל מכולם: דווקא אחרי עונת הפרמיירליג הטובה ביותר, דווקא כאשר הארץ המובטחת – אליפות ראשונה זה שני עשורים – מקפצת בתזזיתיות, מושיטה יד ומבצבצת מעבר לכתף של סר אלכס, מתברר שצריך לקחת צעד אחורה, למתן את התקוות, לעדן את החלומות, ובמקום זאת להזכיר למי שקיווה שרכישת המועדון על ידי היקס וג'ילט מסמלת את הכניסה של ליברפול לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שככל הנראה מדובר יותר בארץ המוגבלויות הבלתי אפשרית.