התקף לב קטן

הולנד – ארגנטינה 1:2, רבע גמר מונדיאל 1998 >>>

ברבע גמר מונדיאל 1998 פגשה הולנד המוכשרת את ארגנטינה המאיימת, ובאה להוכיח שהיא לא מפחדת מהמשחק הברוטאלי של הדרום אמריקאים. פטריק קלויברט העלה את הכתומים ליתרון בדקה ה-12, לופז הארגנטינאי השווה בדקה ה-18, ניומן ההולנדי הורחק אחרי עבירה בוטה על דייגו סימאונה, ואז הגיעה הדקה ה-88. אריאל אורטגה פרץ לרחבה ההולנדית והפיל את עצמו באופן כל כך מבוים, שהוא אפילו הצליח לעצבן את אדווין ואן דר סאר, שניגש וצרח עליו בהולנדית זועמת. הארגנטינאי לא היסס, נגח בו בתגובה, והורחק. רגע לפני שהמשחק הלך להארכה של 10 נגד 10, ההולנדים שלחו כדור ארוך למעלה, ודניס ברגקאמפ הפך את עצמו לאיש שעד היום שמו מעלה תחושות כאב עז אצל הארגנטינאי הממוצע.

סראגוסה - ארסנל 1:2, גמר גביע אירופה למחזיקות 1995 >>>

האנגלים הגיעו כפייבוריטים ברורים וכמחזיקי הגביע, בעוד הספרדים ניסו לחפש הפתעה. בדקה ה-68 עלתה סארגוסה ליתרון, אבל התותחנים הגיבו עם שוויון בדקה ה-77, ששלח את הקבוצות להארכה. אחרי החלק הראשון של ההארכה היה כבר ברור שהמשחק הזה הולך לפנדלים, והאנגלים ידעו שעם שוער מצוין כמו דייויד סימן בין הקורות, אין להם סיבות לדאגה. אלא ששניות לפני השריקה לסיום שלח נעים המרוקאי של סראגוסה כדור מדהים מקו החצי, שעבר מעל הראש של השוער האנגלי בדרך לרשת, בשער שנחשב עד היום להזוי ביותר שהובקע בגמר אירופי. שנים אחר כך עדיין שרים אוהדי טוטנהאם לארסנל בדרבי את השיר המיתולוגי "נעים, מחצי מגרש" בכל פעם שהם רוצים לעצבן את שכניהם.

טורקיה – קרואטיה 1:1 (טורקיה ניצחה 1:3 בפנדלים), יורו 2008 >>>

הזיכרונות טריים, אבל הראש פשוט מסרב להאמין לסיפור המדהים הזה. 90 הדקות הראשונות התאפיינו בשליטה קרואטית והצגה מרהיבה של רצ'בר רושטו בשער הטורקי. המשחק הלך להארכה, וגם שם רושטו היה מדהים, עד הדקה ה-119, בה הוא יצא לכדור מטופש, ובטעות הראשונה שלו העלה את הקרואטים ליתרון. כל הספסל הקרואטי, כולל המאמן ביליץ', רצו כמטורפים למגרש לחגוג עליה לחצי הגמר, אבל השופט עוד לא שרק, ולמשחק הזה נשארו עוד כמה שניות - בדיוק כמות הזמן המספיקה כדי שהכדור יגיע לסמיח, שנעץ אותו בשער. בפנדלים הקרואטים כנראה היו עדיין המומים והפסידו, אבל המנצח הגדול של הערב היה רושטו, שהפך מאשם בהדחה לגיבור הניצחון.

מנצ'סטר יונייטד – באיירן מינכן 1:2, גמר ליגת האלופות 1999 >>>

הגמר הזה הוא לא הגדול ביותר, אבל זהו ללא ספק הזיכרון הכי מטורף מדרמת שניות אחרונות במשחק על גביע. עד לדקה ה-91 הגמר בברצלונה היה צפוי למדי, עם יתרון 0:1 לגרמנים. אחר-כך הגיעו טדי שרינגהאם ואולה גונאר סולשיאר, והפרצוף הלא מאמין של לותר מתיאוס. כל אוהדי מנצ'סטר יונייטד בעולם יזכרו לנצח את הריגוש הלא יאמן עם שריקת הסיום של המשחק, ואת הידיעה שהם האוהדים היחידים שזכו לחוות את תחושת המעבר מדיכאון של הפסד לטירוף של ניצחון בפחות משתי דקות. שני שערים שלא ישכחו לעולם - תשאלו את מתיאוס.

ארסנל - ליברפול 0:2, מחזור הסיום של עונת 1988/89 >>>

אחרי אסון הילסבורו, זו היתה שנה קשה מאוד לכדורגל האנגלי בכלל ולאוהדי ליברפול בפרט, אבל אף אחד באנגליה לא באמת האמין שארסנל יכולה לנצח באנפילד במחזור הסיום בהפרש של 2 שערים, ולקחת אליפות. אפילו 0:1 קטן לא היה מספיק לתותחנים, וכשבדקה ה-52 אלן סמית השיג את היתרון עם שער ספק חוקי שהגיע משום מקום, הדקות חלפו להן, שחקני ליברפול בזבזו זמן במסירות לשוער ברוס גרובלאר, ואז הגיעה הדקה ה-92 ואיתה ה-0:2 הלא יאמן של מייקל תומאס. מי שרוצה לדעת איך נראה השער הזה מהזוית של אוהדי ארסנל, יכול לראות את הסרט המצוין "אהבה על הדשא", ואפשר רק לאחל לכולכם שלעולם לא תזכו להרגיש איך זה להיות בצד השני.