לא סתם פועלי במה
הקרב בין ריאל מדריד וברצלונה מרתק בעיקר בגלל כוכבים כמו ראול ומסי, אבל יוכרע על ידי האנשים הפשוטים. מי תנצח בשער, בקישור האחורי ובעמדת המאמן?
סופר-קלאסיקו גדול יותר אי אפשר לדמיין: מצד אחד ברצלונה, הקבוצה הטובה ביותר בעולם, שבכל עונה או ליגה אחרת כבר מזמן היתה מבטיחה אליפות. מצד שני ריאל מדריד, קבוצה שהשיגה 17 נצחונות ותיקו ב-18 המשחקים האחרונים, ובכל עונה אחרת היתה חוגגת אליפות בעצמה. ניצחון של בארסה, שמגיעה עם יתרון 4 נקודות 5 מחזורים לסיום, יסגור את הסיפור. ניצחון של ריאל ישמור את המתח עד המחזור האחרון. בגלל שעל מסי, אטו וראול כבר שמעתם עד בלי די, קבלו הצצה למאצ'-אפיםבשלוש עמדות מפתח אחרות, אולי אלו שיעשו את ההבדל.
אנדרס אינייסטה כמעט הגיע לריאל, אבל הפך לשחקן הכי חשוב של ברצלונה
בשער: יתרון לריאל
על פניו, זוהי העמדה היחידה בה יש לריאל יתרון ברור. איקר קסיאס הוא אחד השוערים הטובים בעולם כבר שנים ארוכות, ולדעת רבים הוא האיכותי שבהם. אלא שיש כאן סיפור לא קטן. בתחילת העונה, אחרי שזכה כקפטן ביורו 2008 עם נבחרת ספרד, חלה נסיגה גדולה מאוד ולא ממש מובנת בכושרו של איקר. הוא עשה טעויות של טירון, איבד את הבטחון העצמי, ובחלק מהמשחקים נראה עצבני במיוחד - בניגוד מוחלט לתדמית איש הקרח שדבקה בו. ב-14 משחקי הליגה הראשונים ספגה ריאל לא פחות מ-24 שערים - חלקם היו באשמתו הישירה של השוער, בחלקם הוא לא הציל את המולדת, כפי שעשה כמעט תמיד. ואז הגיע הסופר-קלאסיקו הראשון בקאמפ-נואו, והעונה של איקר התהפכה: הוא חזר לעצמו, הדף פנדל של סמואל אטו, ונתן משחק ענק. בסופו של דבר, ניצחה בארסה 0:2 משני שערים בדקות הסיום, אבל ריאל הרוויחה את השוער הקדוש. מאז הוא ספג 9 שערים בלבד, אם כי נגד ליברפול בליגת האלופות זה היה סיפור אחר.
השינוי המדהים בכושרו של איקר גרם אפילו לתהיות לפיהן הוא עשה סוג של שביתה איטלקית כדי להעיף את ברנד שוסטר, והפסיק אותה מרגע מינויו של חואנדה ראמוס. טענה משונה זו לא מחזיקה מים, כי הרי גם במדי הנבחרת בסוף 2008 קסיאס הציג משחקים מחפירים. בכל מקרה, סופר-קלאסיקו תמיד עשה לו טוב, וריאל חייבת את הסמל שלה בכושר שיא.
מנגד, ויקטור ואלדס נחשב במשך שנים לחוליה החלשה בשורות הקטלונים. בנבחרת מעולם לא נתנו לו צ'אנס, שם משמש פפה ריינה כמחליפו הטבעי של איקר לעת צרה. בכל קיץ מסתובבות שמועות בעיתונות לפיהן תחתים בארסה שוער איכותי יותר. רגעים מביכים של חוסר ריכוז עלו לבארסה בנקודות לא מעטות בעונות הקודמות, אבל בשורה התחתונה, הוא נשאר בשער כבר 6 שנים ברציפות. ב-2007 הוא קבע שיא מועדון עם 466 דקות ללא ספיגה באירופה. עד לפני שבוע הוא היה בדרך גם לשיא מועדון בספרד, אבל נעצר על 675 דקות. שוער בינוני לא יכול להשיג מאזנים מסוג זה, ולסופר-קלאסיקו מגיע ויקטור בכושר נהדר. הוא הוכיח את זה בהצלה פנומנלית מרגלי דרוגבה ביום שלישי, שמנעה חוסר צדק בקנה מידה היסטורי.
בקישור האחורי: יתרון לברצלונה
אם מחפשים סיבה מהותית נוספת לשינוי הדרמטי שעברה ריאל מאז הסופר-קלאסיקו הקודם, חייבים להזכיר את לסאנה דיארה. ריאל שילמה בינואר לפורטסמות 20 מיליון ליש"ט תמורת שחקן שלא השאיר רושם משמעותי בצ'לסי, וזכה להתעלמות מוחלטת מארסן ונגר כאשר היה בארסנל. רבים הרימו גבה, אבל עכשיו כבר ברור שזו היתה עסקה נהדרת. דיארה הוא הכפיל של קלוד מאקללה, הקשר הצרפתי שמכירתו לצ'לסי ב-2003 גרמה לקריסת מערכות של הגלאקטיקוס. הם נראים אותו דבר, משחקים באותו סגנון, ואפילו הגובה שלהם זהה (170 ס"מ). הריצה הבלתי פוסקת של דיארה במרכז המגרש מסייעת להרוס את רוב ההתקפות של היריב, אולם הפעם המשימה שלו תהיה קשה מכל דבר שראה בחייו.
החסרון הבולט של דיארה, כמו של מאקללה, הוא חוסר יכולת לבנות התקפות. כשהוא זוכה בכדור הוא מעביר אותו במסירה פשוטה לשחקן יצירתי יותר. בעיה זו לא קיימת אצל הקשר האחורי של בארסה. יא-יא טורה שהגיע בקיץ 2007 עושה עבודה גדולה כשחקן הדפנסיבי היחיד בקישור הקטלוני, אבל יש לו גם יכולת טכנית מרהיבה ומסירות אמן. כישורים אלה זוכים לתשומת לב קטנה יותר ליד מסי ואינייסטה, אך זה מה שנותן לבארסה יתרון ברור על ריאל.
עמדת המאמן: יתרון לברצלונה
קצת משונה, אבל לשני המאמנים אין מה להפסיד מבחינת עתידם המקצועי. פפ גוארדיולה הפרפקציוניסט בכלל לא חושב על זה, אבל עתידו על הספסל הקטלוני מובטח לשנים ארוכות מאוד. גם עונה ראשונה בינונית של הבוס הצעיר היתה מתקבלת בהבנה בקאמפ-נואו, אבל אחרי הנס שחולל, הוא ישאר להנות מפירותיו כמה שיחפוץ, גם אם יאבד את כל התארים על קו הסיום.
מנגד, חואנדה ראמוס חולל בעצמו נס לא קטן, אבל הוא יודע שסיכוייו להמשיך בתפקיד קלושים גם אם יזכה באליפות סנסציונית. זה היה ברור לו כשחתם בדצמבר לחצי שנה בלבד. יש בחירות בקיץ, והנשיא החדש יביא מאמן משלו. גם מקום ראשון בדרך כלל לא טוב במדריד – תשאלו את דל-בוסקה ואת קאפלו. כבר עכשיו הוא יכול לדמיין את השפט שיגידו לו בסוף העונה: "תודה על המאמץ חואנדה, אבל אתה זוכר את הרביעייה שקיבלנו באנפילד? עכשיו תחשוב עליה בבית".