קורבן של הנסיבות
ההצגות של יוסי בניון בליברפול התאפשרו הודות להעדרותו של הסמל סטיבן ג'רארד, שפינה לו את עמדת הפליימייקר. בגיל 29 עליו להחליט: להישאר כלבויניק, או לחפש בית חדש
יוסי בניון קיבל בחודשיים האחרונים שבחים מכל הכיוונים על ההופעות הנפלאות במדי ליברפול, ששיאן היה צמד ב-4:4 המטורף נגד ארסנל ביום שלישי. ההישג מצטרף לשער הנצחון מול ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו בשמינית-גמר ליגת האלופות, ולשער שהביא 3 נקודות קריטיות במגרשה של פולהאם בתוספת הזמן. ועוד לא הזכרנו את העבודה האדירה שיוסי עשה בכל פינה במגרש. אלמלא הרביעייה של אנדריי ארשאבין, הוא היה נבחר לשחקן המצטיין בדרמה האדירה נגד התותחנים. יוסי רץ לכל מקום, ניווט את המשחק, חילץ כדורים – בדיוק כמו שסטיבן ג'רארד נוהג לעשות. סטיבי-ג'י עצמו אמר אחרי הקונצרט שמבחינתו בניון היה איש המשחק.
וכאן אנחנו מגיעים לבעיה המרכזית של יוסי – את המשחקים הגדולים ביותר בקריירה הוא עשה במשבצת של ג'רארד, כאשר הסמל של ליברפול היה פצוע. זה התפקיד שתפור עליו, והוא נהנה לבצע אותו גם בנבחרת ישראל. לצערו של הישראלי, לא יעזור לו לתת משחק טוב פי מאה מג'רארד. העמדה תהיה שייכת לסטיבי-ג'י עד שיפרוש, למרות שיוסי מילא את מקומו באופן מעורר התפעלות.
רפא בניטס לא ישנה את השיטה למען בניון. הוא ישחק תמיד עם רביעייה בהגנה, שני קשרים אחוריים (לרוב מסצ'ראנו וצ'אבי אלונסו), שני שחקני אגף, פרננדו טורס אחד בחוד, ופליימייקר נסוג שעושה מה שבא לו. ויש מקום רק לאחד כזה. זה שלחלוטין לא התאים לשיטה היה חלוץ הרכש היקר רובי קין. לא ברור מה התכוון בניטס לעשות איתו, אבל האירי הוחזר בהפסד כספי לטוטנהאם אחרי חצי עונה, ולא בגלל שהיה גרוע. הוא פשוט לא היה שייך.
בניון יאלץ להסתפק בהמתנה לפציעה הבאה של הקפטן, וגם להתחרות עם דירק קויט, אלברט ריירה וריאן באבל על מקום בהרכב באחד האגפים. יכול מאוד להיות שמעמדו במאבק זה השתדרג לאחרונה, אבל אלה עמדות שאינן טבעיות עבורו בכל מקרה, והוא לא יוכל לשחזר משם את ההופעות מול ארסנל או מול ריאל בברנבאו. מעבר לכך, קויט אמנם שחקן נחות מיוסי, אבל הוא סוס עבודה שאהוב מאוד על בניטס. ההולנדי היה במקור חלוץ מרכזי, אך בליברפול הוא נאלץ לוותר על התענוג כי יש מקום לטורס אחד בלבד. ריירה דומה יותר ליוסי בסגנון ובשליטה בכדור, ויש לו יתרון חשוב – הוא ספרדי.
אין ספק שבניון השתפר מאוד תחת שרביטו של בניטס בשנתיים האחרונות. ראיית משחק, טכניקה גבוהה וחוש לא רע לשערים תמיד היו לו. אבל החלק הפיזי שלו השתנה ללא היכר. עד לא מזמן אי אפשר היה לחלום על בניון שנוגח טיל לרשת של קסיאס, בסגנון דידייה דרוגבה. אי אפשר היה לדמיין את השער הראשון שלו מול ארסנל, במאבק אוירי שגבל בהתאבדות מול סאניה הקשוח. יוסי ראוי להיחשב לכוכב אמיתי בכדורגל האירופי, לא רק בעיני אוהדיו בארץ.
גם האנגלים מתחילים להפנים את זה. באחד מטורי הפרשנות אחרי המשחק הוגדר בניון כשחקן הכי בולט מבין אלו שאינם מוערכים כראוי בפרמיירליג. במאמר נטען שבניון הוא קורבן לעובדה שהוא מתאים למספר עמדות, ולרוח הספורטיבית הטובה שלו. יש בזה הרבה צדק. בניטס רואה ביוסי שחקן כלבו שיכול למלא מספר תפקידים, ולכן אף אחת מהעמדות לא הופכת ל"שלו" באופן קבוע.
בקיץ צפויה לבניון דילמה לא פשוטה. מצד אחד, הוא נמצא בקבוצת פאר שאהד מילדות, אצל מנג'ר שתורם להתפתחותו כשחקן. מצד שני, בגיל 29 צריך להיות שחקן הרכב כדי לממש את הפוטנציאל עד תום – ואת הפוטנציאל ראינו העונה בשפע. לפני שנה היה קרוב יוסי למעבר לספרטק מוסקבה, אך בניטס הטיל על כך וטו. בשבוע שעבר הוזכרה ווסטהאם כמועמדת להחזיר את הבן הגולה, לבקשתו של ג'יאנפרנקו זולה שמעריך את הישראלי מאוד (וזו מחמאה גדולה). אבל המעבר לפטישים יהיה באופן טבעי צעד אחורה, וזה לא מה שבניון צריך כרגע.
אז מה האופציות? אם באיירן מינכן או מילאן היו שוקלות לתת לבניון את המפתחות במידה ופרנק ריברי או קאקה יעזבו בקיץ, זה היה מושלם, אבל אנחנו לא מדברים על אגדות. רעיון ריאלי הרבה יותר ששווה בדיקה הוא ורדר ברמן הגרמנית – קבוצה עם השקפת עולם התקפית והרפתקנית, שמתבססת על פליימייקר קלאסי. תחילה היה זה הגאון הצרפתי יוהאן מיקו ועכשיו הברזילאי דייגו, שקרוב להימכר ליובנטוס. בניון יכול לפרוח במקומו, אבל היוקרה של ברמן פחותה, כמובן, מזו של ליברפול. והיא גם לא תהיה בליגת האלופות בעונה הבאה.