הקרב על הממלכה
מנצ'סטר יונייטד קרובה להשוות את שיא 18 האליפויות של ליברפול, מה שמוביל לשאלה מיהי הקבוצה האנגלית הגדולה בכל הזמנים? אדם בייקר וערן צבעון מתקוטטים, אתם תכריעו

מנצ'סטר, בגלל הרצף (אדם בייקר)
מאז 1901, ליברפול מנכסת לעצמה את התואר היוקרתי של "הקבוצה עם מספר האליפויות הרב ביותר באנגליה". אלא שאחרי 108 שנים של יריבות בין השתיים, מנצ'סטר יונייטד עומדת להשאיר את יריבתה מאחור. אך רצף האליפויות של מי יהיה משמעותי יותר?
בעוד שליברפול פיזרה את האליפויות שלה על פני כמה עשורים, הם לא יכולים לטעון לטייטל של "הקבוצה הטובה באנגליה" מאז 1990, השנה בה זכו באליפות האחרונה שלהם. ליברפול מעולם לא זכתה באליפות הפרמיירליג, כמעט אף פעם לא היתה ממש קרובה, וזכתה בסגנות הליגה רק פעמיים במהלך כל התקופה הזו. באנגליה נהוג לומר שאתה טוב רק כמו המשחק האחרון שלך, והטובה באנגליה בשנתיים האחרונות היתה יונייטד, שנמצאת בדרך לאליפות שלישית ברציפות – ואלו עובדות שגם הסקאוזר השמרן ביותר לא יוכל לפקפק בהן. בנוסף, מאז האליפות האחרונה של ליברפול, מנצ'סטר יונייטד זכתה בתואר 10 פעמים (כשה-11 בדרך), וזכתה בסגנות 4 פעמים.
כשהאליפות השלישית ברציפות באופק, הסטטוס קוו לא נראה כאילו הוא עומד להשתנות בצורה משמעותית. על המאמן הותיק של יונייטד אלכס פרגוסון אמרו כבר שהוא בשלהי הקריירה, אך עדיין יש לו שנתיים לפחות בתפקיד, כשבאולד טראפורד ומחוצה לו יש מי שהיו רוצים לראות אותו ממשיך גם אחר כך. וגם אם פרגוסון יפרוש כמובטח, מדברים על ז'וזה מוריניו כמחליפו, בשל הקשר הטוב בין השניים והניסיון האנגלי והאירופי של הפורטוגלי. עם מוריניו ליד ההגה ולאור המשאבים של יונייטד, הדומיננטיות מול ליברפול לא צפויה להיעצר.
מדיניות החילופים הרבים של מנג'ר ליברפול רפא בניטז התבררה שוב כפגומה. בנוסף, החיכוכים מאחורי הקלעים במרסיסייד מבטיחים כי בעתיד הנראה לעין ליברפול תיקח עוד צעד אחורה, בעוד יונייטד לא רק שתשתווה אליה במספר התארים, אלא אף תגדיל את שליטתה על פני היריבה הקנאית. כשתור הזהב של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד מגיע לשנתו ה-19, וכשהוא על סף לקיחת תואר הקבוצה הפוריה ביותר מבחינת אליפויות באנגליה מליברפול, יש רק משפט אחד שאפשר לומר בהתייחס לסוגייה הבוערת: מנצ'סטר יונייטד כאן כדי להישאר. לאן צועדת ליברפול?
ליברפול, בגלל המסורת (ערן צבעון)
נכון, מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון היא קבוצה עם היסטוריה ענקית באנגליה, שכנראה תשווה השנה את שיא 18 תארי האליפות של ליברפול. אבל אין ספק מי הקבוצה הגדולה יותר והחשובה יותר.
חלקנו אולי לא זוכרים את השנים הגדולות באמת של האדומים ממרסיסייד, אבל אפילו רק מצפייה במשחקים גדולים מהעבר, אפשר לראות שאת הכדורגל של איאן ראש, קני דאלגליש, גרהאם סונס ואפילו רוני רוזנטל היה קשה מאוד לנצח גם היום. ליברפול של אז נכנסה לרשימת הקבוצות ששינו את המשחק המודרני. איאקס של מיכלס לימדה את העולם טוטאל פוטבול מהו, מילאן של סאקי העבירה שיעור בכדורגל קשוח וטקטי שמביא הישגים, וליברפול של שנות השבעים ותחילת השמונים היתה בית-ספר להגש ורוץ לרשת. נגיעה אחת בכדור, ותפיסת עמדה מיידית בחלק קדמי יותר.
מנצ'סטר יונייטד של פרגוסון תיזכר בעיקר בזכות יעילות של אנשים שחוץ מאוהדי היונייטד, כל העולם שנא. רוי קין, ניקי באט, אריק קאנטונה, כריסטיאנו רונאלדו ו-ווין רוני הם רק חלק מהשמות, שבסופו של יום תמיד נרצה לשכוח. על הדמויות הגדולות של ליברפול אולי היו מסתלבטים בלונדון, אבל כל אנגלי היה תמיד קצת בעד ליברפול של ביל שנקלי.
הרעב, התשוקה והחיבור המוחלט לקהילה תמיד היו מושא לקנאה של כל אוהד בעולם, וגם אם לעולם לא יודו בזה, גם של אוהדי מנצ'סטר יונייטד. את האוירה באנפילד אף אוהד, שדר, כרטיסן או שחקן לא היה מחליף באווירה של אולד טראפורד. האוהדים של ליברפול נמצאים בכל פינה בעיר, את אלו של יונייטד אפשר יהיה למצוא בתל אביב בקלות רבה יותר מאשר במרכז העיר מנצ'סטר.
למרות השנים השחונות מבחינת אליפויות ומלחמות הבעלות, ליברפול נשארת חזק מאוד בתודעה העולמית, ואנפילד הוא המקום האחרון שמאמן יריב ירצה לבקר בו. בניגוד לכריסטיאנו רונאלדו, שבין צלילה לצלילה מפנטז בפומבי על מעבר לריאל מדריד, לליברפול יש את קאראגר, ג'רארד וטורס, שלא רוצים ללכת לשום מקום. האדומים ממרסיסייד במגמת שיפור, וכשהאליפות ה-19 תגיע, יגיעו עוד רבות אחריה. כשאלכס פרגוסון יפרוש מתפקידו ביונייטד אחרי עוד אליפות או שתיים שאף אחד לא יזכור, מישהו חושב שהיא עדיין תהיה קבוצה שלוקחת תארים? לא הייתי שם על זה כסף.


