שקרן שקרן
כיצד מתמודד הכדורגל האירופי עם שערים ביד כמו של מראדונה ומסי, והאם קיים נוהל ענישה ברור לצלילות ברחבה ורמאויות אחרות. הצגות על הדשא
שער היד של אדריאנו לרשתה של מילאן בדרבי הגדול של איטליה, העלה שוב לכותרות את המלחמה למען ההגינות בכדורגל שמנהלות פיפ"א, אופ"א וההתאחדויות המקומיות. פעם הנסיונות לרמות את השופט היו חלק מהמשחק, היום שחקנים עומדים על כך לדין משמעתי. גם החלוץ הברזילאי של אינטר היה בסכנה, אבל ועדת המשמעת של הליגה האיטלקית החליטה שלא ניתן לקבוע בוודאות שהשימוש ביד היה מכוון, ולכן לא הטילה עליו עונש.
הקביעה הזו נשמעת מוצדקת – אדריאנו באמת ניסה לנגוח, אבל לאלברטו ג'ילארדינו היה מזל שונה. החלוץ המצטיין שחזר לחיים בפיורנטינה הבקיע באוקטובר שער לרשת פארלמו עם היד, כאשר החליק בנסיון להגיע לכדור רוחב. אנשי פאלרמו זעמו במיוחד על החגיגות המופרזות שלו שהעצימו את תחושת חוסר הצדק, וג'ילארדינו הושעה משני משחקים על התנהגות בלתי ספורטיבית.
השופטים ממש לא מרחמים על רמאים כאשר הם מצליחים לתפוס אותם. פול סקולס הורחק העונה בהפסד לזניט בסופר-קאפ אחרי ששלח את הכדור לרשת בעזרת אגרוף. אלכס פרגוסון ניסה לצאת אז להגנתו כשאמר ש"זו היתה תנועה אינסטינקטיבית", אבל אינסטינקטים בסיסיים כאלה לא מתקבלים יותר בהבנה. אגב, זה לא היה הנסיון הראשון של סקולסי לרמות – והראשון דווקא הצליח. אז הוא הבקיע בידו במשחק קריטי של אנגליה מול פולין במוקדמות יורו-2000, בבכורה מוצלחת של קווין קיגן.
אם דייגו מראדונה היה זוכה לעונש זהה של ג'ילארדינו במונדיאל 86 אחרי שער "יד האלוהים" המפורסם שלו נגד אנגליה ברבע-הגמר, הוא היה מחמיץ את סוף הטורניר. אלא שהמודעות לצורך לחסל את הרמאות על המגרש היתה אז נמוכה יותר, אבל בעשור האחרון נעשה מאמץ גדול מאוד בנושא. במונדיאל 2002 נקנס ריבאלדו אחרי שהתחזות מבישה שלו במשחק נגד טורקיה גרמה להרחקתו של הקאן אונסאל. המגן הטורקי בעט כדור לרגליו של הברזילאי, שבתגובה אחז את ראשו כאילו נפגע מטיל לאו. בפיפ"א נשקלה ברצינות האפשרות להשעות את ריבאלדו ממשחק אחד לפחות.
ליאו מסי שמנסה לחקות את דייגו בכל דרך אפשרית, שיחזר לפני שנתיים את שער היד במשחק ליגה של ברצלונה נגד אספניול, וזכה לגינויים מקיר לקיר. יש צדק לא קטן בכך שאספניול הישוותה אז ל-2:2 בתוספת הזמן, וגנזה מהקטלונים זכיה באליפות.
צוללנים נמאסתם
המאבק למען פייר-פליי עובר שלב גם בכל הקשור לבימוי פציעות. בעונה שעברה הצהירה אספניול שהיא לא מתכוונת להוציא את הכדור החוצה אם שחקן יריב ישכב על הדשא, מאחר וזה הפך לטריק קבוע לשבירת קצב המשחק. הצהרה דומה שוחררה בזמנו על ידי פאביו קאפלו כאשר היה מאמן יובנטוס.
הבעיה הגדולה ביותר של השופטים היתה ונשארה התחזויות, במיוחד ברחבה. שחקנים שיודעים לסחוט פנדלים בנפילות תיאטרליות מסומנים, והסיכוי של כריסטיאנו רונאלדו לקבל שריקה נמוכה משמעותית מזה של ראול, בנסיבות זהות לחלוטין. פיפ"א מנחה את השופטים באופן חד משמעי לא להסס לשלוף צהובים על התחזות, אלא שלפעמים זה עובר את גבול הטעם הטוב. פעמים רבות השחקנים שזוכים לאזהרה על נפילה ברחבה כלל לא התכוונו לרמות אף אחד, אלא נדחפו או החליקו. המבוכה גדולה במיוחד כאשר השחקן מוכשל באופן ברור, אך זוכה בכרטיס צהוב במקום פנדל לטובתו.
הקורבן המסכן ביותר של העונה הוא ללא ספק חואנפראן, חלוץ אוסאסונה, שנתן משחק טוב מאוד בסנטיאגו ברנבאו נגד ריאל מדריד בתחילת ינואר והוכשל ברחבה פעמיים באופן ברור. בשני המקרים השופט סירב להעניק לו פנדל ושלף לו צהובים, מה שהפך לאחת ההרחקות הכי לא מוצדקות בהיסטוריה. בעקבות השערוריה, הודיעה אוססונה שהיא מחרימה את השופטים – ומאז היא לא יודעת הפסד כבר 4 משחקים ברציפות.