זהב שחור
בגיל 23 הוא היה בליגה השניה, וסבל מפציעות. תוך שנתיים הוא כבר היה שווה 24 מיליון ליש"ט. סיפורו של חלוץ חוף השנהב וצ'לסי דידייה דרוגבה
דידייה דרוגבה נחשב כיום לאחד החלוצים הטובים בעולם, אבל הוא ידע הרבה צרות בחיים, והקריירה שלו התפתחה באיטיות. עד גיל 23 הוא נחשב לשחקן בינוני מינוס בליגה השניה, עם נטיה מעצבנת לשבור עצמות שונות. הפיכתו לכוכב על היתה מאוחרת, אך מהירה במיוחד. תוך שנתיים האמיר מחירו מ-100 אלף יורו ל-24 מיליון ליש"ט.
הכוכב הגדול של נבחרת חוף השנהב נולד לפני 30 שנה בבירה אביג'אן להורים שעבדו כפקידים בבנק. דודו, מישל גובה, נסע לשחק בליגות הנמוכות בצרפת כאשר דידיה היה בן 5. הדוד שיכנע את הוריו דרוגבה לקחת את הילד איתו, כדי שיהיה לו סיכוי להצליח בחיים. במשך 3 שנים נדד "טיטו" הקטן מעיר לעיר בצרפת, והדוד דאג שילמד בבית ספר ויבקר במגרשים. דרוגבה חזר לחוף השנהב בגיל 8, אך כעבור 3 שנים עברה המדינה משבר כלכלי, הוריו פוטרו מהבנק, והוחלט לשלוח את הילד חזרה לצרפת.
כאשר הצטרף לקבוצת הילדים הראשונה שלו, שיחק דרוגבה כמגן ימני, וזה לא התקבל יפה במשפחה. "בכדורגל אנשים מסתכלים רק על חלוצים" אמר לו הדוד מישל, חלוץ בעצמו, ודידיה הקשיב. כאשר הוריו היגרו בעצמם לצרפת, הם נחרדו לגלות שדידיה עסוק מדי בכדור ונשאר כיתה בבית ספר. העונש היה מיידי – דרוגבה הושעה לשנה ממשחק על ידי אביו.
בגיל 15 הצטרף דרוגבה לקבוצת נוער של של לבאיי מהליגה החמישית, בפרברי פריז. הוא הרשים אמנם ואפילו קודם בשלב מסוים לקבוצה הבוגרת, אבל נותר בה לרוב על הספסל. לה-מאן, אז קבוצת תחתית בליגה השניה, החתימה אותו כאשר היה בן 19, בתור מתמחה חובב. המזל לא היה לצידו, והוא נפצע כל הזמן. בשנתיים הראשונות בלה-מאן שבר דרוגבה פעמיים עצמות בכף הרגל, וסבל גם משברים בשוק ובקרסול. דרוגבה נאלץ לחכות שנתיים עד שחתם על חוזה כראשון ככדורגלן מקצועי וזכה להזדמנות בהרכב, אם כי לא ממש הרשים וכבש רק 7 שערים במשך כל העונה. הקבוצה לא עמדה בציפיות ההנהלה, המאמן שהביא אותו ללה-מאן פוטר, ודרוגבה נפצע שוב באימון לפני תחילת העונה החדשה. דניאל קוזאן, לימים חלוץ לא רע במדי לאנס שנכשל בריינג'רס ומככב היום בהפתעת הפרמייר-ליג האל סיטי, תפס את מקומו כחלוץ המרכזי של לה-מאן. וכך ישב דרוגבה בגיל 23 על הספסל בקבוצה זניחה בליגה השניה.
לאיש שאחראי על המהפך בקריירה של דידייה קוראים גי לאקומב, שהיה מאמן גנגאן ב-2002. הוא זיהה את הפוטנציאל ושיכנע את המועדון לשלם תמורתו כ-100 אלף יורו בחלון ההעברות בחורף. היום משחקת לה-מאן בליגה הראשונה, וגנגאן הכפרית מדורגת בתחתית הליגה השניה, אבל אז המצב היה הפוך, והמעבר היה קפיצת מדרגה גדולה מאוד עבור החלוץ האלמוני. דרוגבה הבקיע 3 שנים בחודשי ההתאקלמות בליגה הבכירה, ובעונתו המלאה הראשונה התחיל לפרוח.
עונת 2003-2004 היתה הגדולה ביותר בתולדות גנגאן. הקבוצה שיחקה כדורגל התקפי מהנה, תקפה בכל המגרש ובכל מצב, ניצחה 19 מתוך 38 משחקי ליגה, כבשה 59 שערים – המאזן השלישי בטיבו בליגה, וסיימה במקום השביעי. דרוגבה התחיל ברגל ימין כבר במשחק הראשון של העונה כאשר נכנס כמחליף נגד האלופה ליון והישווה ל-3:3 בתוספת הזמן במשחק מטורף. את העונה הוא סיים עם 17 כיבושים, ויצר שיתוף פעולה קטלני עם פלורן מאלודה. החברות ביניהם הביאה בסופו של דבר את מאלודה לצ'לסי לפני שנה וחצי.
גנגאן התפרקה אחרי העונה החלומית. היא ירדה ליגה בעקבות עזיבתו של המאמן לאקומב לסושו, והמכירה של מאלודה לליון ודרוגבה למארסיי. דידייה עלה לקבוצת הפאר מהחוף הדרומי רק 4 מיליון יורו. זו היתה העסקה המשתלמת ביותר בתולדותיו. אחרי עונה אחת מדהימה, במהלכה הפך לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, הרשים בליגת האלופות והגיע לגמר גביע אופ"א, בא ז'וזה מוריניו ושם על השולחן את המיליונים של רומן אברמוביץ'. ומאז הכל היסטוריה.