בין האשה למאהבת

חברים, בוקר טוב. אני יודע שיהיה יום קשה היום. אתם תחזרו הביתה מהעבודה, תעשו את מה שאתם עושים בבית (לא הרבה בימים אולימפיים שכאלה) ותתרווחו מול הטלוויזיה עם הבחורה. כי לאחרונה התגלה משהו נהדר ביחסים שלכם: אתם ממש רואים ספורט ביחד. זה הרי כל כך הגיוני - שניכם לא מבינים כלום בהנפת משקולות נשים (עד 67 קילו), ויחד עם הלגיטימציה האדירה של האולימפיאדה כמשהו שרואים ביחד ("אני אוהב את ניו-יורק" ביס REAL זו האלטרנטיבה היחידה) אתם מבלים רגעים משותפים קסומים בחסות בייג'ינג 2008, מתבאסים בשביל גל יקותיאל ושמחים בשביל מייקל פלפס. איך לעזאזל אתם תסבירו לה את מה שיקרה היום בחמש אחר הצהריים?

אם אתם לא ממש יודעים על מה אני מדבר, אתם צריכים להתבייש. כי היום בחמש נכנסת בשקט הביתה המאהבת. אותה אחת שגורמת לכם להמציא תירוצים הזויים כדי לבטל כל סיכוי לטיול שבת במהלך רוב השנה, זו שבזכותה תתרגשו עם אנשים כמו זאביק זלצר, עמית הורסקי ותומר קשטן. היום היא רק באה לרגע, כדי להודיע לכם שכרגע זה יהיה רק שעתיים מהזמן שלכם, אבל בעוד שבוע אתם שלה.

אם אתם צריכים תרוץ ממש טוב, תגידו לאשה שהיום בחמש בספורט 2 יישב כנראה הספורטאי הישראלי בן סהר (כדור-רגל גברים, עד 100 קילו בסגנון אנגלי) על הספסל של פומפי במשחק מול מנצ'סטר יונייטד. אל תסבכו אותה עם מושגים כמו וומבלי ומגן הצדקה. אלוהים, שמור את המלכה.