ראש למעלה, פנים קדימה: חיפה יכולה לעלות

בסה"כ, אחרי שלושת המשחקים של נציגותינו באירופה, אני יוצא בתחושה יחסית אופטימית. גם אם שתיים מהן בפיגור, הפועל באר שבע, מכבי תל אביב וגם מכבי חיפה (למרות הפרש של שני שערים) עדיין בעלות סיכוי לעבור לסיבוב השלישי, ולעבור את היריבות שלהן הלאה בתחרות האירופית.

נתחיל במכבי חיפה: אני לא חושב ש-3:1 זו תוצאה שסוגרת עניין, אבל יהיה לה קשה לחזור מתוצאה כזו, בוודאי אם היא לא תתחזק. חסרים לחיפה שחקני קישור, שחקנים שיכולים להניע כדור ולייצר מצבים בצורה מסודרת. קשה מאוד להצליח לנצח כשאין לך שחקנים יוצרי מצבים, שמסוגלים לעזור לקבוצה בחלקים הקריטיים של המשחק.

באשר למשחק, במחצית הראשונה חיפה דווקא הפתיעה אותי: היא שיחקה מצוין, גם סגרה טוב בהגנה וגם תקפה לא מעט, היא הובילה 0:1 והיתה יכולה להבקיע עוד שער (ההחמצה של רוקאביצה), אבל אז הגיעה הטעות של חבשי. לדעתי זו שגיאה קשה של הבלם, שהיה חייב להימנע מתפיסה בחולצה. יכול להיות שהשופט טעה, אבל לדעתי הטעות החמורה יותר היתה שלו במהלך הזה. כשאתה מקבל שער שוויון מפנדל רגע לפני השריקה למחצית, ובנוסף גם מאבד שחקן, ברור שמאוד קשה לתפקד.

ואכן במחצית השנייה המשחק השתנה לחלוטין: שטרסבורג שלטה, הבקיעה פעמיים והיתה יכולה להבקיע אפילו יותר שערים. לדעתי מרקו בלבול טעה כשלא עשה חילוף כבר בהפסקה, שבו היה צריך להכניס את דוס סנטוס במקומו של רוקאביצה, ולהמשיך עם שיטת שלושת הבלמים. ראינו שברגע שחיפה עברה לשני בלמים, ההגנה שלה התקשתה להתמודד עם המהירות והכישרון של הצרפתים.

אשוב ואומר: 3:1 זו תוצאה שאפשר לחזור ממנה. מכבי חיפה תבוא למשחק הגומלין, בבית, עם קהל של 20 אלף צופים, ובתנאים האלה, ואם תעז ותשחק התקפי, היא בהחלט יכולה לעשות מהפך ולהגיע, למרות הכל, לסיבוב השלישי במוקדמות הליגה האירופית.

מי שהכי הרשימה אותי, מבין השלוש, ללא ספק היתה הפועל ב"ש. בקיץ האחרון ב"ש נפרדה מלא מעט שחקנים, ולכאורה בנתה סגל פחות נוצץ, בלי כוכבים גדולים. אבל במקומם, היא הביאה בתבונה שחקנים בעלי אופי, לוחמים שלא מוכנים לוותר. וראינו את זה מול קייראט: ב"ש הייתה שאפתנית, לוחצת גבוה, מתנפלת על היריב ולא נותנת לו מנוחה. המשחק אמנם נגמר 0:2, אבל יכול היה להיגמר גם בתוצאה גבוהה הרבה יותר. לדעתי זה היה המשחק הטוב ביותר שלה עד היום, והוא גם מבטיח רבות לגבי העתיד.

עדן שמיר הוא בעיניי שחקן המפתח שלה: ראיתי אותו רבות בעונה שעברה במדיה של קרית שמונה. הוא שחקן יציב, חזק, עם הרבה כישרון והשער שהוא הבקיע נגד הקזחים הראה סגולה נוספת שלו: משחק הגובה. יש לו משחק ראש מצוין, והוא הוכיח את זה גם בשער שכבש. תמיד אמרתי ששמיר צריך לשחק בנבחרת, ולדעתי דרך מועדון גדול כמו ב"ש, הוא גם יגיע לשם.

עם זאת, אם יש לי ביקורת הרי שהיא על ההחלטה לא לפתוח עם בן שהר. שהר הוא ספורטאי מהסוג שאני אוהב: לא מתלונן, לא נעלב, ותמיד נותן הכל על הדשא, גם אם הוא נכנס במהלך המשחק. לדעתי הוא היה צריך לפתוח בהרכב, אפשר היה לשלב לידו את הסלביינק (באגף או "מתחת" לשהר בחוד), ולתת לו יותר קרדיט.

שהר תמיד מבקיע את כמות השערים שלו, הוא מלך השערים של הקבוצה ואם באר שבע רוצה להצליח, היא צריכה להשתמש בחלוץ טוב כמוהו. גם אם 0:2 זו לא תוצאה שמבטיחה העפלה, לדעתי זו תוצאה שנותנת לב"ש מקדמה אדירה לקראת הגומלין, ולדעתי הם פייבוריטים לעבור לסיבוב השלישי.

לדעתי, מי שצריכה לצאת עם תחושת הפספוס הכי גדולה היא מכבי ת"א. לדעתי ולדימיר איביץ' עשה טעות, בעיקר בהחלטה להושיב את דור מיכה ואלירן עטר בחוץ. אי אפשר לפתוח במשחק הכי חשוב של העונה ללא השחקנים הכי טובים שלך: מיכה הוא הכוח המניע של הקבוצה, הוא שחקן העונה ושחקן המפתח, בזכותו הגעת למשחק הזה כאלוף ובמקומו, לא הייתי מעז להשאיר אותו מחוץ ל-11. שחקנים מהסוג של מיכה צריכים לשחק בכל משחק, ובטח במשחק קריטי שכזה.

ראינו במהלך המשחק, שברגע שמיכה נכנס, מכבי ת"א אוטומטית השתפרה, ולמרות הפיגור המוקדם היתה יכולה גם להפוך ולנצח את המשחק. אם איביץ' היה פותח עם מיכה ועטר, מכבי ת"א היתה יכולה לגמור את ההתמודדות כבר במשחק הראשון ברומניה. היא קבוצה הרבה יותר טובה מהרומנים, והיא ראויה וצריכה לעבור לשלב הבא. אני מקווה שבמשחק הגומלין איביץ' יבין את הטעות שלו, וייתן למיכה לפרוח ולעזור למכבי להצליח.