בי"ס לכדורגל: 10 יוצאי האקדמיה של אייאקס

לא לחינם אוהדי הכדורגל הנייטרלים נהנים במיוחד לצפות באייאקס. הכדורגל ההתקפי שוב העין וחוסר הפחד גורם לקבוצה להתמודד שווה בשווה מול גדולות היבשת והחוסן המנטלי מאפשר להם לחזור ממצבים בלתי אפשריים. אולם מה שמרגש את הצופים במיוחד היא הדרך הייחודית של המועדון המפואר – שמוכיחה את עצמה שוב כבעבר.

שיטת המשחק המכונה "טוטאל-פוטבול" – המתבססת על חילופי מקומות, ריבוי מסירות ותנועה ללא כדור, התפרסמה בתקופתו של רינוס מיכלס במועדון וכל שחקני אקדמיית הנוער, De Toekomst Academy (אקדמיית העתיד), מחונכים לשחק כדורגל על פי שיטה זו. אותה אקדמיה לא מפסיקה לייצא כדורגלנים מקצוענים. עפ"י מחקר של חברת Football Observatory ב-2014, האקדמיה הכשירה יותר שחקנים בכירים הפעילים כיום באירופה מאשר כל קבוצה אחרת.

בדומה לאייאקס של מיכלס משנות ה-70 וזו של ואן-חאל מ-1995, הקבוצה הבוגרת מצליחה כיום בזירה המקומית והאירופאית כשהיא מתבססת על שחקנים שעברו במחלקת הנוער שלה. לקראת משחקי חצי גמר ליגת האלופות מול טוטנהאם, החלטנו לדרג עבורכם את 10 השחקנים הטובים ביותר שהתפתחו באקדמית הנוער של אייאקס.

10. מתייס דה ליכט
היינו יכולים לתת את המקום העשירי לאדגר דווידס, רפאל ואן דר וארט, כריסטיאן אריקסן או לעשרות שחקנים אחרים שביססו את עצמם כשחקנים מובילים בכדורגל העולמי ועברו דרך האקדמיה של אייאקס, אבל החלטנו להקדיש מקום אחד לקבוצה הנוכחית, אולי אחת המרגשות של המועדון, וגם כזו שעשויה להחזיר אליו את הגביע עם האזניים הארוכות.

דה ליכט צפוי להפוך בקיץ הקרוב לשחקן היקר ביותר שגדל באקדמיה של אייאקס, אחרי שיעבור, ככל הנראה, לברצלונה, שם הוא ימשיך לשתף פעולה עם פרנקי דה יונג. דה ליכט הוא גם הקפטן של הקבוצה הנוכחית ובגיל 19 בלבד כבר רשם מעל 100 הופעות במדי הקבוצה הבוגרת של המועדון ועוד 15 במדי נבחרת הולנד.

ב-2018 הוא היה שחקן ההגנה הראשון לזכות בתואר השחקן הצעיר המבטיח באירופה. (גולדן בוי) ומול ריאל מדריד העונה הפך לקפטן הצעיר ביותר שמוביל קבוצה בשלב נוק-אאוט של ליגת האלופות. הוא הוסיף גם שער ניצחון מול יובנטוס ברבע הגמר, וביסס את מעמדו כפוטנציאל ענק להפוך לאחד הבלמים הטובים בכל הזמנים.

9. ווסלי סניידר
על אף שסניידר גדל והתפתח באייאקס, במבט לאחור – המועדון היווה עבורו קרש מקפצה עבור רגעי השיא האמיתיים בקריירה. כבר בעונתו הראשונה בבוגרים, הפליימיקר נמוך הקומה התבלט בזכות יכולות הבעיטה, המסירה והשליטה בשתי הרגליים, ואף נבחר להיות בועט הבעיטות החופשיות של הקבוצה. בהמשך הפך לאחד משחקניה המובילים ולאחר 4 עונות זכה באליפות ושני גביעים.

גם בריאל מדריד, קבוצתו הבאה, יכולות אלו באו לידי ביטוי ותרמו למועדון לזכות באליפות ספרד. אך פציעות חוזרות ונשנות הובילו אותו לאינטר, שם שמו עלה לכותרות לצד הגדולים באמת. במילאנו' סניידר הפך במהרה לכוכב הקבוצה, כיכב בחצי גמר ליגת האלופות מול ברצלונה, זכה בתואר השחקן המצטיין בגמר, מלך הבישולים של הטורניר, הקשר המצטיין באירופה מטעם אופ"א והוביל את קבוצתו לזכייה בטרבל הראשון בתולדותיה – ליגת האלופות, אליפות וגביע.

"אין לי מילים, אני רק צריך להודות לריאל מדריד שמכרו לנו אותו", אמר עליו מאמנו דאז, ז'וזה מוריניו, ברגשנות לא אופיינית. באותה התקופה כיכב גם במדי האורנג', כשהרגע המוצלח ביותר עבורו הייתה העפלה לגמר מונדיאל 2010 – הטורניר בו היה הכובש המצטיין של ההולנדים. עוד היום הוא שיאן ההופעות בנבחרת עם 134 משחקים.

8. פטריק קלייברט
במהלך הקריירה של קלייברט הוא עבר במספר תחנות, בהן לאו דווקא הצליח. הניסוי לצד אלן שירר בניוקאסל החזיק מעמד עונה אחת בלבד, וכך גם במילאן, ולנסיה, ליל ואפילו אצל היריבה של אייאקס – פ.ס.וו אינדהובן. את מלוא הפוטנציאל הוא מימש בעיקר בברצלונה, לצד ריבאלדו, שם כבש 90 שערים ב-182 הופעות שהולידו זכייה באליפות כבר בעונה הראשונה, כשבמקביל היכולת הטובה תורגמה לשערים גם במדי הנבחרת ההולנדית. זכורים במיוחד השער הדרמטי מול ברזיל בחצי גמר מונדיאל 1998 והשלושער נגד יוגוסלביה ביורו 2000, הטורניר בו כבש חמישה שערים וזכה ב"מגף הזהב" ביחד עם סאבו מילושביץ'.

אך העונה המוצלחת בקריירה שלו הייתה תחת אותו ואן-חאל שאימן אותו בברצלונה, בקבוצת האם האמסטרדמית ב-1995. הקהל התאהב בנער הטכני בעל הנגיעה הרכה בכדור, שהבקיע כבר במשחק הבכורה שלו בסופר-קאפ ההולנדי מול פיינורד, וסיים את העונה עם 18 שערים ב-25 משחקים, כשרק רונאלדו הבקיע יותר שערי ליגה עבור פ.ס.וו. אותו דור הזהב הוביל את אייאקס לאליפות ללא הפסד וקלייברט חתם את העונה ברגע שאף אוהד לא ישכח – שער ניצחון בגמר ליגת האלופות על מילאן.

7. פיט קייזר
רבים לא מודעים לסיבה העיקרית שבעקבותיה קרויף לא נשאר באייאקס, המועדון אותו הרים לגדולה. העזיבה לא נבעה מכסף, אתגר או פרסום, אפילו לא בגלל המאמן האהוב, שערק לקטלוניה עוד קודם לכן. הסיבה נעוצה בשותפו להתקפה האמסטרדמית באותם ימים, פיט קייזר. קרויף נהנה משיתוף פעולה עיוור עם קייזר, שכן האחרון סידר לו מצבי הבקעה רבים, אך גם עזב בגללו את המועדון, משום שנעלב כשחברי הקבוצה בחרו בקייזר לקפטן על חשבונו. "פיט הוא השחקן היחיד שהבין אותי", סיפר קרויף לאחר מכן, בכדי להדגיש בכל זאת את הערכתו כלפי מי שלקח אותו תחת כנפיו כשעלה לבוגרים וקרויף לא היה היחיד שהעריך אותו כל כך.

עד היום קייזר נחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים ההולנדים בכל הזמנים, ואוהדי אייאקס מתגעגעים לשחקן המיוחד שבילה באגף שמאל של מועדונם לאורך כל הקריירה שלו. ליכולות הכדרור הנדירות, לרגעי הגאונות וגם לרגעי ההקרבה, דוגמת המשחק בו נפגע בראשו ושיחק עם סדק בגולגולות, שגרם לקריש דם במוחו ולהיעדרות של כמעט שנה מהמגרשים. אופיו המיוחד גרם לו להתעמת פומבית לא אחת עם מאמן הקבוצה מיכלס, ועקב כך הודר מהרכב הנבחרת הולנד לאחר שמיכלס מונה לתפקיד המאמן הלאומי, וגם כשהחליט לפרוש בפתאומיות כשהפסיק, לטענתו, להנות מכדורגל. אך כשבאמסטרדם נזכרים בטוטאל-פוטבול של שנות ה-70, דמותו של קייזר תיזכר לעד לצד זו של קרויף.

6. פרנק דה-בור
עולם הכדורגל חזה בחודשים האחרונים כיצד וירג'יל ואן-דייק הופך קבוצה יצירתית, מלהיבה ותוססת - לכזו שבאמת יכולה להתמודד על האליפות. הוא הראה כמה חשוב עוגן הגנתי כמוהו, גם בקבוצה כה התקפית. אייאקס הוכיחה בעבר כי אליפות לאו דווקא לוקחים דרך ההגנה, אך ללא שחקנים הגנתיים, כוכבי ההתקפה לא היו מספיקים. לכן, ברור מדוע פרנק דה-בור, אולי התוצר ההגנתי הטוב ביותר שיצא מאקדמיית העתיד בעשורים האחרונים, היה מהותי עבור הצלחת אייאקס ב-11 העונות בהם שיחק בקבוצה.

הוא ידע לעשות את המעבר מעמדת הליברו – בלם אחורי המשחק בתפקיד חופשי והתקפי יותר – לעמדת המגן השמאלי, לפעמים תוך כדי משחק. ראיית משחק משובחת ומשחק רגל מרשים עזרו לו לחפות על איטיות יחסית, לנעול את הגנת אייאקס ולספק רגעים מופלאים, כמו הכדור הבלתי-נשכח ששלח לדניס ברחקאמפ מקצה השני של המגרש, בדרך לשער ניצחון הנבחרת ההולנדית בדקה האחרונה מול ארגנטינה ברבע גמר מונדיאל 98'.

קדנציה חלשה באופן יחסי בברצלונה העיבה מעט על הקריירה המרשימה של הבלם, כמו גם מופע האימים בחצי גמר יורו 2000 – בו החמיץ 2 פנדלים, אך היכולות ההגנתיות, הקשיחות והמנהיגות גרמו לאוהדי אייאקס לראות בבלם כסמל המועדון, איתו זכה בליגת האלופות, גביע אופ"א, 5 אליפויות ו-3 גביעים.

5. קלרנס סיידורף
הקשר ההולנדי-סורינאמי גויס בגיל צעיר לאייאקס על-ידי מחלקת גילוי הכשרונות שהוקמה על ידי קרויף, ובגיל 16 ו-241 ימים הפך לשחקן הצעיר ביותר שעורך בכורה בבוגרי המועדון. שיא זה אומנם נשבר על ידי ריאן גראבנברץ' ב-2018, אך השיא הבא שקבע סיידרוף – הכובש הצעיר בתולדות אייאקס – מעולם לא נשבר.

סיידרוף היה חלק מרכזי מהקבוצה האימתנית של 95', כששיחק כקשר במרכז המגרש ותיזז מרחבה לרחבה, הציג ראיית משחק מרשימה וקור רוח עם הכדור. בהמשך שבר עוד שיא כשהפך לשחקן היחיד שזכה בליגת האלופות עם שלושה מועדונים שונים (אייאקס, ריאל מדריד ומילאן פעמיים) בהן כיכב ואף הציג יכולת טובה גם בסמפדוריה ואינטר.

"כששיחקנו מול מילאן בסן-סירו, סיידרוף היה מדהים", העיד וויין רוני, אז חלוץ מנצ'סטר יונייטד. "עבורי, הוא השחקן הטוב ביותר ששיחקתי מולו". על אף שלא נחל הצלחה רבה עם הנבחרת ההולנדית, סיידרוף רשם 87 הופעות במדים הכתומים, שהתפרשו על פני 14 שנים.

4. פרנק רייקארד
אריגו סאקי העיד בעבר כי קבוצת הטוטאל-פוטבול של אייאקס השפיעה על השקפותיו כמאמן, וניתן היה לראות במילאן שלו קצת מאותה הקבוצה האימתנית מאמסטרדם. החידוש שמילאן הביאה אז לעולם הכדורגל היה משחק הלחץ המודרני, שהתקיים בזכות הגנה גבוהה ושליטה במרווחים בין שחקני היריב. וכמו שהטוטאל-פוטבול לא היה מתקיים ללא יירוטי הכדור של ניסקנס, כך גם שיטת הקטנאצ'ו המילאנזית לא הייתה מיושמת כראוי ללא רייקארד, הפליימייקר ההגנתי. הוא ידע לזהות את מהלכי ההתקפה של היריבה ולסכל אותם עוד לפני שהתפתחו, להתמקם במקום הנכון מבחינה הגנתית בכדי לתת שקט לואן-באסטן וחוליט בהתקפת קבוצתו.

יחד עם זאת, הוא לקח חלק פעיל בהנעת הכדור, בנה התקפות ואף כבש שערים חשובים – דוגמת שער הניצחון מול בנפיקה בגמר גביע אירפה ב-1990. "סאקי הפך אותו לאגרסיבי, לקשר הגנתי ברמה העולמית הגבוהה ביותר שיודע גם להבקיע שערים חשובים כשצריך", החמיא חברו לנבחרת הולנד ואייאקס בעבר, רונאלד קומאן. "דונגה, דסאיי, קין, ו-ויירה מילאו את התפקיד בצורה נפלאה, אבל פרנק עשה זאת בצורה הטובה ביותר".

באייאקס רייקארד הרשים מהרגע הראשון שעלה לבוגרים, הפגין ורסטיליות בכך ששיחק במספר עמדות קישור וגם כבלם, זכה בתארים רבים ואף הבקיע בגמר גביע אירופה מול באיירן מינכן, עשור לפני שכבש באותו המעמד לזכות מילאן. לאחר הקדנציה באיטליה הוא עד הספיק לחזור לאייאקס ולקחת חלק בקבוצה האגדית של 95', ולהוציא את המקרה בו ירק על רודי פלר הגרמני בשמינית גמר מונדיאל 90' והורחק בבושת פנים – הציג יכולת נהדרת במדי האורנג', כשהפסגה הייתה הזכייה ביורו 88'.

3. דניס ברחקאמפ
אלפי מילים נכתבו על השחקן שביצועיו הותירו את כולם חסרי מילים. צופי הפרמייר-ליג יזכרו בערגה בשער מול ניוקאסל ב-2002, וההולנדים ידברו על השער ההוא, בדקה האחרונה מול נבחרת ארגנטינה ברבע גמר מונדיאל 98'. אוהדי אייאקס לא ישכחו את השערים הרבים שכבש, שזיכו את קבוצתו בגביע אופ"א, אליפויות, גביעים מקומיים, ואותו באין-ספור תארים אישיים - ביניהם זכייה במקום השני בבחירת כדור הזהב של המגזין "פראנס פוטבול".

אוהדי ארסנל, מנגד, יזכירו עד כמה היה משמעותי בדאבלים בהם זכה המועדון, בשיתוף הפעולה עם איאן רייט, הנרי ופרדי ליונברג, שהצליח להפוך קבוצה משעממת למלהיבה. "כשהוא מסר לי - אלוהים! זה תמיד היה על נתיב הריצה", התלהב רייט, "לצד ימין שלי, הצד שלא נוח למגן. תמיד מוסר בנגיעה אחת, כך למדתי שלא צריך לנגוע בכדור יותר מדי. רק הגדולים באמת מסוגלים לעשות זאת מבלי לחשוב יותר מדי".

צריך לומר ביושר שהתלמיד של קרויף הצליח פחות באינטר, וכמו מורו הצליח לסחוב את הנבחרת הלאומית לגמרים, אך לא לזכייה בתואר. אולם הדבר הטוב ביותר שניתן לומר על ברחקאמפ, שהוא גרם להמוני אנשים ברחבי העולם להתאהב בענף הספורט בו התמחה. הנגיעה הרכה בכדור, הטכניקה העילאית, השערים החשובים ורגעי הקסם הרבים. הוא לא היה הכי גבוה, בטח לא הכי חזק, אבל הוא עשה בצורה קסומה את הדבר הכי חשוב – לשחק כדורגל.

2.  מרקו ואן-באסטן*
לרוב, כשספורטאי גדול פורש, קהל מעריציו מחפש לו יורש, בדרך-כלל מתוך געגוע. כך חיפשו את פלה הבא, מראדונה הבא, מסי הבא ואת רונאלדו הבא. וכמו-כן, כך גם מחפשים את קרויף הבא. כל שחקן כישרוני שצמח בהולנד הוזכר לצד שמו של קרויף, אך היחיד שבהחלט התקרב לרמתו – היה ואן-באסטן.
הדומיננטיות של החלוץ החלה מהרגע הראשון שעלה על כר הדשא – כשעלה כמחליף במקומו של קרויף – עד הרגע בו ניאלץ לרדת ממנו עקב פציעות חוזרות ונשנות בקרסול קצת יותר מעשור לאחר מכן.

כנער הוא הפך מיידית לכוכב וקרע רשתות ללא הפסקה, ומהר מאוד הפך למלך שערי הליגה ההולנדית ולאחר מכן אף זכה בנעל הזהב. עד גיל 22 הספיק להוביל את אייאקס ל-3 אלפויות וגביעים, ובזכות שער הניצחון שלו בגמר גביע המחזיקות אייאקס זכתה בתואר. אולם השיא הגיע במילאן. עוד לפני שצ'אבי, אינייסטה ומסי כיכבו בקאמפ-נואו, רייקארד, חוליט ו-ואן-באסטן שלטו באירופה והחלוץ הזריז היה בלתי-ניתן לעצירה.

את מרבית העונה הראשונה הוא בילה על מיטת הטיפולים, אך בקיץ הוביל את נבחרת הולנד לזכייה ביורו 1988, תוך שהוא כובש שלושער מול אנגליה, מוסיף וולה מזווית כמעט בלתי אפשרית לרשת של ברה"מ בגמר ומסיים כמלך שערי הטורניר. מאז הוא לא הפסיק להבקיע וסחף את מילאן לתקופתה הטובה ביותר – 3 אליפויות על ראשה של נאפולי ומראדונה ו-2 גביעי אירופה - בעוד הוא זוכה 3 פעמים בכדור הזהב, 3 פעמים בשחקן השנה מטעם אופ"א ופעם אחת מטעם פיפ"א. אי-אפשר לדעת לאן הייתה מתפתחת הקריירה שלו אילולא הפציעות הרבות. אולי הוא היה גדול כפי שקרויף היה. אך מעבר ליכולת הנהדרת באייאקס, הוא שינה את פניה של מילאן לעד ויזכר כמי שהיה אחד מהשחקנים הטובים בעולם בתקופתו.

*הגיע לאייאקס בגיל 17

1.  יוהאן קרויף
להולנדים היו גיבורי תרבות בעבר. ואן-גוך, רמברנדט, ברויגל. מבחינתם, יוהאן קרויף הוא הגאון של המאה ה-20. זה שהם חזו בו בשיאו. וכמו כל גאון, קרויף היה, איך נאמר בעדינות, מעט משונה. הוא הפך את אייאקס לאחת הקבוצות הגדולות באירופה, אך עזב אותה במפתיע, משום שחבריו לקבוצה בחרו בחברו הטוב לקפטן על חשבונו. הוא העלה את נבחרת הולנד לגמר במונדיאל הראשון שלה, אך לארגנטינה, ארבע שנים לאחר מכן, סירב להגיע. אותו אחד שבערוב הקריירה, לאחר שחזר מפרישה, נעלב מהנהלת אייאקס שבחרה להתמקד בדור הצעיר והמוכשר, והחליט לעבור לפיינורד, היריבה השנואה, בכדי לקחת איתם דאבל על גבם של האמסטרדמים. כזה היה קרויף. אגוצנטרי, לא צפוי, כזה שצועק, מעיר ורב עם כולם. אבל על שלל מגרעותיו, קרויף היה, ככל הנראה, השחקן האירופאי הגדול בכל הזמנים.

יכולת קריאת המשחק הטובה ביותר, הטכניקה, המהלך המפורסם של הנעת הכדור אחורה וסיבוב של 180 מעלות - ביצוע שחנך לראשונה מול שוודיה במונדיאל 74'. קרויף היה האיש שיישם את תאוריית הטוטאל-פוטבול של מיכלס על המגרש יותר מכל, מעין מאמן על המגרש. בהמשך, ידע לשכלל אותה מאחורי הקווים. כאחד משחקי הכדורגל המקצוענים הראשונים בהולנד הוא הרים את אייאקס לגדולתה, הפך אותה למעצמת כדורגל אירופאית ומעבר ל-8 האליפויות המקומית שזכה עימם - הוא זכה איתם ב-3 גביעי אירופה.

על אף שגדל ליד האיצטדיון באמסטרדם והיה הפנים של המועדון, אחרי המעבר לקטלוניה הפך לסמל גם בברצלונה, ואפילו קרא לבן שלו על שם קדוש קטלוני, ג'ורדי, שם שהיה אסור בספרד באותה העת. בהולנד, אגב, שם זה הפך לנפוץ מאז. גם היום, לאחר מותו מסרטן, אנשים עדיין מעריצים אותו. קונים בגדים ממותג האופנה שלו, נזכרים בו כשצופים בשחקנים מסוימים או כשמדברים על האופן בו משחקים כדורגל. אפילו האצטדיון הביתי של אייאקס קרוי על שמו. כי בשביל הרבה אנשים, גם מחוץ להולנד, קרויף הוא הכדורגל.