חלום נעורים: הגיע זמנם של כשרונות צרפת?

ב-2014 הוביל דידייה דשאן את צרפת לרבע גמר המונדיאל תחת הכותרת "האיחוד מחדש" והחזיר את הנבחרת ללב הקונצנזוס, לאחר שנים קשות של מרד שחקנים וקרע חברתי גדול. שנתיים לאחר מכן, בעקבות הדחיפה של הקהל הביתי, הגיעה הטריקולור עד לגמר היורו ונכנעה לפורטוגל עם תחושה גדולה של פספוס. אלה היו שנים של גיבוש, התבגרות של הסגל, אבל כעת ב-2018 לכולם ברור שדשאן צריך לעשות את קפיצת המדרגה בניסיון לזכות בגביע העולם לראשונה אחרי 20 שנה, לאחר שעשה זאת כשחקן.

הדרך לשם איננה סוגה בשושנים. במהלך משחקי המוקדמות היינו עדים לתנודות גדולות במשחק של הנבחרת. מצד אחד היה את ה-0:4 המרשים על הולנד שהגביר שוב את ההייפ הלאומי. מצד שני, היו נפילות גדולות כמו ה-0:0 מול לוכסמבורג ובלארוס שהשאירו לא מעט סימני שאלה. לצרפת, כפי שאמר מאמן הולנד דאז דיק אדבוקט, "יש שלושה סגלים שיכולים לזכות בגביע העולם", אבל היא הראתה לא מעט רגעים מדאיגים וחוסר יציבות למרות הכישרון הבלתי נגמר ופס יצור השחקנים אולי הכי משובח בעולם הכדורגל.

דשאן נשען הפעם על תשעה שחקנים בלבד שהביאו אותו לגמר היורו האחרון. אפשר לייחס לכך את העובדה שחלק מהמנופים פשוט הגיעו לסיום העונה במצב בעייתי מבחינת כושר וכשירות כמו אנתוני מרסיאל, קינגסלי קומאן ודימיטרי פאייט. אחרים כמו אדריאן ראביו פשוט לא הוכיחו את עצמם בנבחרת או לא נחשבים למספיק ורסטיליים כמו אלכסנדר לקאזט. אבל הסיבה המרכזית לשינוי הכמותי בסגל הוא ההיצע ההולך וגדל של כישרונות צעירים שפרצו לתודעה בשנתיים האחרונות: קיליאן אמבפה, תומא למאר ועוסמן דמבלה הם הדוגמאות הבולטות לכך ומהווים את הדילמה הגדולה ביותר מבחינת המאמן לקראת רוסיה 2018.

לאמבפה היתה טבילת אש מוצלחת בפ.ס.ז' לפחות מבחינת מספרים. הצרפתי היקר בהיסטוריה כבש 21 שערים וסיפק 16 בישולים ב-46 משחקים, אם כי יש שיגידו שבחודשים האחרונים לעונה התרומה שלו הלכה ופחתה. בנבחרת הוא כבש את כל שלושת השערים שלו כחלוץ מרכזי (ב-13 הופעות), כשמצד שני הוא מיועד לפתוח באגף ולא בשפיץ. "בעתיד ארצה לשחק בעמדה קבועה", סיפר לא מזמן ילד הפלא בראיון בצרפת וכנראה רמז שהוא היה מעדיף למקסם את היכולות שלו כחלוץ תשע וקצת קשה לעשות את זה באלופה הצרפתית שבה משחק אדינסון קבאני.

Paul Pogba has got a different handshake for nearly every player in the France national team ???? pic.twitter.com/Ju5TrQITIi

— Footy Humour (@FootyHumour) March 24, 2018

הבעיה של אמבפה היא שגם בנבחרת המקום באמצע שמור לאחרים: אוליביה ג'ירו ואנטואן גריזמן. השילוב בין שני החלוצים הוא אולי הקטלני ביותר בעולם כדורגל הנבחרות ומאז שדשאן הציב את השנים קרובים אחד לשני באותו משחק מול אירלנד בשמינית גמר היורו, הזיווג הזה הוכיח את עצמו בגדול.

אם דשאן אכן יבחר במערך של 4-4-2, ספק גדול אם אמבפה יהווה את האופציה האידאלית ביותר לכנף הימנית (או השמאלית), שכן רדיפה אחרי מגנים נון-סטופ תוציא ממנו הרבה מאוד אנרגיות. גם דשאן יודע את זה אבל השאיר את הקלפים קרוב לחזה: "העמדה הטובה ביותר של אמבפה היא כחלוץ המרכזי. אבל הוא יכול לשחק גם בעמדות נוספות בהתקפה".

הסיפור עם למאר ודמבלה הוא מעט שונה. השניים עברו עונה מורכבת של פציעות ולא הפגינו את היכולת הנהדרת שראינו מהם בעונת 2016/17 עם חמישה שערי ליגה בלבד במשותף במונאקו וברצלונה בהתאמה. בהנחה שדשאן יעתיק את שיטת המשחק של לאונרדו ז'ארדים מעונת האליפות הנפלאה בנסיכות, למאר הוא האופציה הטובה ביותר בצד שמאל של הקישור, בעוד הרכש של בארסה בכל מקרה מיועד לשבת על הספסל ויקווה לשנות את המשחק בשלבים המתקדמים בטורניר, אם אכן יקבל את הקרדיט מהמאמן.

עד כה נראה כי דמבלה מתקשה להסתגל ללחץ של מועדון גדול ומונדיאל הוא אחריות אפילו גדולה יותר. גם למאר חייב לעשות את השדרוג ביכולת שלו במדים הלאומים.

#France National team Passing Arrival activity/Warm up.

Been using this very simple and effective, players now take ownership and organise themselves even progressing into Rondo.@CoachingBible @PlanItCoach @CoachingFamily @evosoccerqatar @touchtightcoach @UKCoachingBible RT pic.twitter.com/4VC8amAOOw

— Rokib Rofique Miah (@RokibMiah) April 27, 2018

עם השלושה הנ"ל וגם בלעדיהם ראינו את צרפת מגיעה במשחקי המוקדמות להמון מצבים, אבל מצליחה להבקיע בסופו של דבר רק שער אחד כל ארבעה ניסיונות, בניגוד למשל לספרד וגרמניה, אולי שתי המועמדות הראשיות לכתר, שהשחילו את הכדור ברשת היריבה אחרי כל שני מצבי הבקעה בלבד.

זה אומר שמשחק המעבר שלה והנעת הכדור היו אפקטיביים מאוד בהנהגת פול פוגבה, חסר היה הליטוש הסופי שאמור לקחת את צרפת הכי רחוק שאפשר בטורניר הגמר. אמבפה הוא דוגמא טובה לכך: בכל פעם כשהוא מקבל את הכדור, כל הקהל בסטאד דה פראנס עומד על הרגליים, אבל עדיין נראה שקבלת ההחלטה האחרונה אצלו, לרוב לא מתורגמת לתכלס: שערים או בישולים.

במובן מסוים מגיע דשאן לטורניר עם דילמה שפקדה גם את מאמנו ב-1998 איימה ז'אקה. המאמן, שהוביל את צרפת לזכייה בגביע העולם היחיד שלה, זימן לסגל שני כוכבים צעירים העונים לשם תיירי הנרי ודויד טרזגה. שני החלוצים המחוננים של מונאקו דאז התנדנדו בין ההרכב לספסל במהלך רוב הטורניר, כאשר בשלבים המאוחרים כמעט ולא קיבלו צ'אנסים.

Kylian Mbapp?:

- Golden Boy 2017
- #UCL Team of the Season 2017
- youngest player to score 10 goals in the #UCL
- youngest Ballon D'Or nominee
- youngest goalscorer for the French national team since 1963
- most goals by a U21 in a single year since 1995

France's new number 10. pic.twitter.com/Ld9zzZwrLO

— FootballTalentScout (@FTalentScout) April 25, 2018

לקראת הגמר הגדול מול ברזיל, ז'אקה התעקש על סטפן גיבארש המנוסה מאוקזר, שלא כבש אף שער בטורניר, בעוד הנרי וטרזגה אפילו לא שותפו. זה לא מנע ממיליון צרפתים לחגוג בשדרות השאנז אליזה את הגביע הקדוש.

דשאן יודע מניסיון שלא תמיד השמות והכישרונות הם אלה שעושים את ההבדל בטורניר גדול, אלא חיבור של כמה גורמים. אולי הבסיס החשוב ביותר בדרך להצלחה הוא חדר הלבשה מלוכד, כזה שלא היה לצרפת הרבה מאוד שנים עד להגעתו של המאמן אפור השיער. לדשאן יש קרדיט גדול בכך שהאווירה בקליירפונטיין השתנתה מהקצה אל הקצה בתקופת כהונתו וזו גם הסיבה ששחקנים כמו כרים בנזמה ופרנק ריברי, מנוסים וטובים ככל שיהיו, לא יכולים לשוב לנבחרת כל עוד הוא שם.

"בניגוד לאנשים שקמים כל בוקר בשש לעבודה, אני לא מרגיש בכלל לחץ. להיפך, אני מרגיש חופשי ונהנה מכל רגע", סיפר לא מזמן דשאן על החיים כמאמן נבחרת צרפת. הרבה מאוד קולגות היו מתחלפות עם הצרפתי שרוצה להפוך לשלישי בהיסטוריה שזוכה במונדיאל כשחקן ומאמן.

אין כל ספק שהוא מוביל את אחת הנבחרות המוכשרות ביותר לגביע העולם. עכשיו רק צריך לדעת איפה להציב כל אחד משחקניו על מנת שהכישרון הזה יתפוצץ ברגע השיא. זה לא קרה מספיק עד עכשיו, אבל זה בהחלט יכול לקרות במונדיאל.