ימצאו מלוכה? חמשת הכוכבים של גביע אפריקה

סדיו מאנה (סנגל)
מאז מונדיאל 2002, פאפא בובה דיופ ואל חאג'י דיוף לא נראו סימני חיים מהסנגלים, שנעדרו מאז אותו רבע גמר שעשו בדרום קוריאה ויפן משלושה גביעי עולם. עם זאת, הנבחרת של רנה ז'ירס מעמידה סגל מוכשר מאוד לאליפות, בין היתר עם פאפיס סיסה, מוסא סו והדובדבן, מאנה.

הקשר של סאות'המפטון הוא אחת הסנסציות הכי גדולות של הפרמייר ליג העונה. עם 4 שערים, 2 בישולים וריצות בלתי פוסקות, הוא תורם את חלקו לעונה הנהדרת שעושה הקבוצה של רונלד קומאן, שאולי עוד תסתיים עם כרטיס היסטורי לליגת האלופות. אחרי מעבר מוצלח מאוד מרד בול זלצבורג, יהיה מעניין לראות עד לאיפה הוא יכול לסחוף את הנבחרת שלו.

הסיינטס הודיעו שבעקבות פציעה בשריר האחורי מאנה לא יופיע בטורניר, אך ז'ירס והשחקן החליטו לקחת את הסיכון. בנוסף, דמבה בה נשאר מחוץ לסגל בהחלטה שעוררה את זעמו של הסקורר מבשיקטאש. עוד חיסרון משמעותי אצל הסנגלים הוא דיאפרה סאקו. מלך השערים של ווסטהאם (8 כיבושים) נפצע בגבו ויחמיץ את הטורניר.

אריק מקסים שופו מוטינג (קמרון)
עבור קמרון, הטורניר הזה הוא משמעותי מאוד. אחרי ההופעה המחפירה במונדיאל האחרון, האריות מגיעים עם סיום עידן סמואל אטו, אליו יצטרף אלכס סונג, שבגיל 27 החליט לפרוש מהנבחרת. למרות החיסרון, נראה שהנבחרת של פולקר פינקה כבר יכולה להרשות לעצמה להסתכל קדימה.

עם 9 שערים ו-4 בישולים, מוטינג הוא נקודת האור בעונה הבינונית שעוברת שאלקה והוא יהיה חלק מחוד מעניין שכולל גם את וינסנט אבובקאר. הפלוס הגדול אצל מוטינג הוא גם העבודה ההגנתית שלו, כשהוא מבצע בממוצע למשחק 2.8 תיקולים. לאורך העשור הקודם, קמרון הייתה השולטת באפריקה, אך מאז כבר חלף די זמן. האם נמצא חלוץ נבחרת רציני באמת שישיב את המלכות לאריות?

ווילפריד בוני (חוף השנהב)
עדיין יש את יא יא טורה, ויש גם את ג'רביניו, אבל הכוכב הבא בחוף השנהב כבר כאן. הכובש הפורה ביותר בפרמייר ליג ב-2014 הוא כנראה היורש הראוי ביותר לדידייה דרוגבה, בטח אחרי המעבר למנצ'סטר סיטי תמורת 28 מיליון ליש"ט.

"מה שהכי בולט אצלו זה כמה שקשה לשמור עליו", התמוגג מנואל פלגריני מהרכש החדש שלו. "הוא שחקן אינטלגינטי עם כישרון וכוח. כמות השערים שלו מאז שהגיע לאנגליה היא יוצאת מהכלל". אולי בניגוד לדרוגבה, ולמרות שבמונדיאל זה לא ממש הלך, הפילים מצאו את החלוץ שסוף סוף יוביל אותם לזכייה בתואר?

אסמואה ג'יאן (גאנה)
אנחנו מכירים אותו, ראינו את הביצועים שלו, וכולנו יודעים עד כמה הוא חשוב לכוכבים השחורים. כעת הנבחרת של אברהם גרנט עברה מתיחת פנים, והחשיבות של ג'יאן הופכת לקריטית הרבה יותר. קווין פרינס בואטנג, מייקל אסיין וסולי מונטארי כבר לא נמצאים בנבחרת, מה שמשאיר את החלוץ כסופרסטאר היחיד בקנה המידה הגנאי, למרות שכבר שלוש עונות שהוא מעדיף להתרחק ממרכז העניינים ועושה חיים וכסף באיחוד האמירויות.

ג'יאן התייחס למשימה של מאמנו החדש: "גרנט יודע שהוא מאמן את אחת הנבחרות הגדולות בכדורגל האפריקאי, כך שתמיד יש לחץ. נצטרך לעבוד בשבילו". זה אולי המשפט שהמאמן הישראלי הכי ציפה לו. אי אפשר לפסול את המועמדות לזכייה של גאנה, אבל על הנייר הסגל שלה נראה פחות איכותי משל אחרות. כדי להגיע עד הסוף, היא תצטרך סחיבה ענקית של ג'יאן. עכשיו נשאר לחכות ולראות איזה ריקוד הוא מתכנן הפעם אחרי שיכבוש.

יאסין בראהימי (אלג'יריה)
2014 הייתה השנה הגדולה בקריירה של בראהימי. הוא נבחר לשחקן האפריקאי של העונה על ידי BBC, הוביל את אלג'יריה לשמינית גמר המונדיאל, נמכר ב-6.5 מיליון יורו מגרנאדה לפורטו והפך לאלג'ירי הראשון שמבקיע שלושער בליגת האלופות, ב-0:6 על באטה בוריסוב במחזור הראשון.

אחרי ארבע שנים רצופות בשליטת יא יא טורה שקוטף את תואר שחקן השנה ביבשת, נראה שנמצא מועמד שמאיים עליו, ועל גרנט בשלב הבתים. לצידם של כישרונות כמו איסלאם סלימאני וסופיאן פגולי, היהלום של הנבחרת הופך את האלג'ירים למועמדים היותר מובילים לזכות באליפות. חלק גדול מהנבחרת נולד בסביבות 1990, הזכייה היחידה של הנבחרת בגביע. האם הדור הזה יהיה אחראי על הזכייה השניה?