גיל ההתבגרות

במה שונה בית"ר ירושלים של לפני חודשיים מזו של היום, ששוב מאיימת על האליפות? האמת, בעיקר ברק יצחקי. בשקט בשקט, ועם הרבה עבודה קשה, מחזיק החלוץ שחזר מבלגיה את האלופה עם הראש מעל המים. בגביע מול קרית שמונה, אחרי שהאלופה פיגרה שלוש פעמים, יצחקי היה זה שהחזיר אותה למשחק עם צמד. כמה ימים מאוחר יותר הוא כבש שער ניצחון בתוספת הזמן בטדי מול בני יהודה, ובמשחק החוץ מול מכבי פתח תקווה בישל לברוכיאן שער ניצחון. מאזן של תשעה שערים וחמישה בישולים בליגה הופך את החלוץ לשחקן המוביל של בית"ר בלי שום תחרות, זה שאמור להוביל אותה גם מול הפועל תל אביב (20:50, ערוץ 10, ישיר עם צ'ט פייסבוק בספורט nana10).

ילד מפונק? זה מה שאמרו על בניון

כשהכישרון האשקלוני בן ה-24 החליט בינואר 2008 לעבור לגנק הבלגית, רבים החמיאו לו על הצעד. מנגד, רבים עוד יותר בחרו לבקר אותו כשחזר ארצה. יצחקי שיחק 15 משחקים במדי גנק, כבש 3 שערים, ובישל 3 נוספים. הבעיה היתה אחרת: הילד סבל. כבר במאי הצהיר שהוא חושב על חזרה לבית"ר, ועד מהרה התחיל במשא ומתן והתכתשות פומבית בתקשורת עם ההנהלה הבלגית על דמי השיחרור של היהלום העצוב. בתוך חודשים ספורים הפך יצחקי משחקן צעיר שיוצא לפתוח בקריירה מבטיחה באירופה, לעוד פוטנציאל מבוזבז, שחוזר הביתה עם הזנב בין הרגליים.

במהלך המו"מ המתמשך אמר סוכנו הבלגי ש"הסיבה שברק רוצה לחזור לארץ היא הגעגועים למשפחה, והעובדה שהוא משועמם מאוד בבלגיה". אביו של יצחקי סיפר שברק "מטפס על הקירות מרוב שעמום", וסוכנו הישראלי זעם והטיח במנכ"ל גנק שהוא "איש הזוי". אחרי האפיזודה המביכה הזו, לא הרבה הימרו שהילד יתבגר ויחזור לעצמו. כמו ישראלים לא מעטים לפניו, הגעגוע של יצחקי לקוסקוס של אמא גבר על הרצון להתמודד עם המציאות הלא פשוטה של החיים בנכר, ולסבול את השעמום הנורא בוילה בגנק, ואת הסבל הכרוך בקבלת מרצדס מהמועדון האירופי.

אחרי שהשקיעו על פי הערכות כחמישה מיליון יורו ברכישה ושכר ל-3.5 שנים, הבינו הבלגים עם מי יש להם עסק, הסכימו להתפשר עם בית"ר ירושלים והחלוץ חזר לישראל. בלי חיוך, ועם תדמית חדשה של ילד מפונק שמפחד מעבודה קשה - תדמית שיכולה לחסל קריירה. מצד שני, הזכירו אז מקורביו, אותם הדברים נאמרו בזמנו גם על יוסי בניון, כשחזר מאמסטרדם ואיאקס בגלל געגועים לבית בדימונה.

ג'וקר במחיר מבצע

יצחקי לא היה חלק מסגל נבחרת ישראל בשנה האחרונה, למרות שכבש כבר בהופעת הבכורה שלו במדים הלאומיים, בניצחון 1:2 במקדוניה ביוני 2007. מאז, צבר החלוץ 8 הופעות במדים כחול-לבן, אלא שהמאמן דרור קשטן העדיף על פניו שחקנים כמו רוברטו קולאוטי, בן סהר, עומר גולן ואליניב ברדה, חברו לשעבר בהתקפת גנק. על פי ההערכות, יצחקי אמור לשוב לסגל לקראת צמד המשחקים מול יוון בסוף החודש. אם ימשיך להוכיח את עצמו בתקופה הקרובה, יכול מאוד להיות שהוא ימצא את עצמו גם בהרכב הראשון.

יצחקי של העונה הוא שחקן בוגר יותר. אפשר לייחס את זה לחוויה הבלגית הקצרה, אולי לקואוצ'ינג שהוא עובר מאז חזרתו ארצה, אבל בתוך ים הכישרון של בית"ר ירושלים של העונה, יצחקי בולט מעל כולם בעיקר בגלל שהוא רוצה יותר. בניגוד לחבריו לקבוצה, הוא כבר לא מתבכיין לשופטים רוב המשחק ומצליח לשדרג את עצמו בדקות האחרונות, כשהכישרון מפנה מקום לטובת הנחישות והמוטיבציה להכריע משחקים. התכונות הללו בדיוק – בגרות, נחישות ומוטיבציה - הן שיכריעו את גורל האליפות בישראל, ואולי גם יעשו את ההבדל בצמד המפגשים מול יוון. אם יתמיד בשיפור ובכושר הנוכחי שלו, יצחקי יוכל להיות הג'וקר של ראובן עטר ודרור קשטן. ואז, אף אחד כבר לא יקרא לו ילד.