שונאים, סיפור אהבה
כשהפועל תל אביב ובית"ר ירושלים נפגשות היצרים גוברים על הכדורגל. כותבי ספורט nana10 על כל מה שאי אפשר לסבול במפגש הגדול הזה
בגלל הפוליטיקאים (רועי פרייס)
אני שונא את המשחקים בין הפועל ובית"ר. בגלל האווירה הפוליטית סביב המשחק, בעיקר יום לפני הבחירות; בגלל התמונות של בנימין נתניהו מקפיץ כדור בטדי לפני הבחירות ב-1999 (דבר שהיה קורה כנראה גם הפעם, אלמלא הפער הגדול בסקרים); בגלל אהוד אולמרט שמשדך את גאידמק לבית"ר; בגלל רובי ריבלין ורוני בר און שהיו יושבי הראש של הקבוצה בעבר.
מכבי חיפה, האלופה שבדרך, תקום או תיפול על יניב קטן. סיכום משחקי השבת
אני שונא את הפועל נגד בית"ר בגלל שחיים רמון אוהב להתערב בענייני הפועל תל אביב; ובגלל האווירה ההסתדרותית/מפא"יניקית שמרחפת מעל ההנהלה האדומה; בגלל משה תאומים, מקורבו של שמעון פרס. אני שונא את הפועל – בית"ר בגלל השימוש הציני שהפוליטיקאים עושים בקהל, שבולע את ההצגה הפופוליסטית, עושה גרעפס קטן ולא רואה אותם יותר במגרש עד מערכת הבחירות הבאה.
בגלל הרוב השקט (ערן צבעון)
רוב האנשים שבית"ר ירושלים היא לא כוס התה שלהם יספרו לכם על הקומץ. על שריקות הבוז בדקת הדומיה לרבין, על השמשות המנופצות בטדי אחרי משחקים, ועל הקרב המסורתי בשדרות ירושלים במשחקים מול הפועל תל אביב. אבל אותי לא הקומץ הבבוני מרתיח, אלא הרוב השקט. אותם אלו שרואים את הקומץ הורס להם את הקבוצה וממשיכים לבוא ליציע ולא לעשות שום דבר. אותם אלה ששומעים "מוות לערבים" וחיים עם זה בסבבה. אלה שמרגישים שלאהוד את בית"ר זה אקט שמוסיף להם משהו אותנטי ומעדיפים להתעלם מהאלימות, הגזענות והגועל נפש. אלה שלא מבינים שלא להצביע בבחירות זה כמו להצביע לליברמן. עזבו אותי מאלה.
בגלל השרוכים ושמעון גרשון (רחלי קרוט)
אין כמו כדורגל כדי לתת לרגשות השנאה והשמחה לאיד לגיטימציה לצאת החוצה, ואין כמו הצבע הצהוב שגורם לכל אוהד הפועל בחילה מהסוג הגרוע ביותר. אז למה אנחנו שונאים אותם כל כך? כי רק בטדי שעה אחרי שריקת הסיום האוהדים האדומים עדיין ספונים בתוך המגרש; כי הקומץ הגזען שלא רוצה ערבים בטדי הוא כבר מזמן לא קומץ; כי אין מחילה על גניבת התואר במשחק השרוכים; ושבירת הכיסאות ביציעים היא כבר מזמן פתטיות לשמה; ואת החותמת לכל מערכת היחסים הזו נתן אחד, שימון גרשון. ועל זה, לא נשכח ולא נסלח. לא לו, לא להם.
בגלל שאני לא ימני ולא שמאלני (אייל ינאי)
למרות הבונקר של גוטמן, אני לא שונא את הפועל. על אף הכסף של ארקדי, אני לא שונא את בית"ר. אבל להגיד לכם את האמת? אני שונא את שתיהן. בגלל ה"היידה בייבי" ושריקות הבוז לרבין אני שונא את בית"ר, בגלל הקמפיין נגד חולדאי והתמיכה הפאתטית בדב חנין אני שונא את הפועל. אני שונא את שתיהן, לא כי אני ימני או שמאלני, לא כי אני אשכנזי או מזרחי. אני שונא אותן כי הן דחפו לי את הפוליטיקה לכדורגל, כי הן הרסו לי את התמימות במשחק שאני כל כך אוהב. אני לא דחפתי לכם את גילי ורמוט לישראל ביתנו, אז למה אתם דוחפים לי את ביבי למגרש?!
בגלל שאת אהבת חיי (פיני אסקל)
כאוהד הפועל, אני רגיל לבוא בטוב, באהבה, לברך את יגאל אנטבי העגלה על תוספת מאמץ, לשיר שירי הלל לחלוצים הזרים שמתאבדים על המגרש גם אם באופן מסורתי הם מחמיצים מול שער ריק. כך חונכתי בשערים 5-7 – לפרק אותם 0:1 קטן ועדין, ולנסוע לאט עם שיסל גם אם כולם צופרים לי מאחור.
אבל די, נשבר לי; נמאס לי למחוא כפיים בנימוס אחרי תבוסה לבני יהודה, נמאס לי לקבל את העובדה שגוטמן מספר לפרשנים כבר שלושה חודשים שיש לנו קבוצה למבורגיני, נמאס לי להיות קרוב, אבל כל כך רחוק. הפועל, אהבת חיי, דוגרי - אני לא סובל אותך. כלומר, יש לי את הרגעים שבא לי עלייך, אבל כבר אין לי פרפרים בבטן כמו בימים הראשונים. וגם התספורת שלך לא משהו. ואגב, קצת השמנת.