ההתנתקות נכשלה

את העונה הנוכחית פתחה בני יהודה בדרבי קטן מול מכבי תל אביב בבלומפילד. כראוי למשחק הביתי הראשון של העונה, מילאו יותר מרבבת אוהדי מכבי את איצטדיון בלומפילד, והעניקו למשחק החגיגי את התפאורה הראויה. בצידו השני של המגרש ישבו להם בשקט יחסי אוהדי בני יהודה. היו שם כנראה כמה בלונים, אולי זמבורה אחת, אבל לא יותר מ-400 איש. אם לדרבי הלוהט, משחק פתיחת עונה מול סוללת הכוכבים של מי שנחשבה מאז ומעולם ליריבה העירונית המרה, מגיעים לא יותר מכמה מאות אוהדים יגעים, כנראה שבני יהודה היא עדיין קבוצה קטנה. כל כך קטנה, שגם השנה תתמודד עם אותם סימפטומים ידועים של מאבק על החיים עד הרגע האחרון.

לעמוד השידור הישיר של המשחק המרכזי

חוקי המשחק הקפיטליסטיים, שישארו ברורים וחדים גם אם הבנקים בארצות הברית ימשיכו לקרוס, לא מותירים הרבה סיכוי לקבוצות קטנות ועניות. בתנאים כאלה, החליטה ההנהלה החדשה של בני יהודה "להתייעל", ולהתאים את הסטנדרטים של המועדון לתו התקן של הכדורגל המודרני. במתכונת הישראלית, מדובר על עזיבה של המגרש בשכונת התקווה לטובת האצטדיון המודרני בבלומפילד; התנתקות מהמשפחות שניהלו מאז ומעולם את הקבוצה, והכנסה של אנשי ניהול מקצועיים למועדון, כאלו שיהיו מנותקים רגשית מהנעשה בשכונה; ויציאה למלחמת חורמה בתדמית הפולקלוריסטית של המועדון, שלתפיסתם של הבעלים החדשים לא תאפשר לו לצמוח בצורה נדרשת, ובטח שלא תגרום לילדי תל אביב לקנות את יומן הקבוצה לקראת שנת הלימודים החדשה.

הבעיה היא שלבני יהודה אין זכות קיום בליגת העל ללא שכונת התקווה. העיר תל אביב כבר מייצאת לכדורגל הישראלי שתי אימפריות במונחים מקומיים, ובני יהודה הקטנה, נטולת זיהוי גיאוגרפי פוליטי ופריפריאלי ברור, היא סתם סרח עודף לקבוצות שהיא לעולם לא תוכל להשתוות אליהן מבחינה כלכלית. אלא שבני יהודה מנסים לשווא להנות מהטוב בכל העולמות. מצד אחד לשמור על קשר כלשהו עם שכונת התקווה, בדמות מחלקת נוער ענפה וחיזוק הקשר עם המוסד החינוכי "בית דני", הצמוד למתחם האימונים בשכונה. מצד שני, הקבוצה מבקשת מהאוהדים לנדוד איתה ברגעי האמת לאצטדיון שלעולם לא יהיה ביתי, ומקפידה לייבא שחקנים דוגמת הרוויה קובאצביץ', שתמיד יעדיף את החיים הטובים של מתחם הבילויים בנמל תל אביב על השיפודיה שברחוב האצ"ל.

רק בבואם של רגעי המשבר, נזכרים בבני יהודה לגייס את הסמלים. חזי שירזי ויעקב אסייג הוחזרו לקדמת הבמה המקצועית כדי להציל את הקבוצה מירידת ליגה, אך לא נשארו בתפקידם, המגרש בשכונת התקווה נבחר לארח את המשחק הקריטי מול בני סכנין, אבל את העונה הזו שוב פתחה בני יהודה באיצטדיון היפואי, למרות הדיבידנד המיידי של אותו מהלך - רצף הניצחונות המדהים שהשאיר את הקבוצה בליגה. אז מדוע מה שטוב למאבקי תחתית קשים, אינו מספיק טוב לפתיחת עונה עם שאיפות מרכז טבלה?

רק עשרות בודדות של אוהדי בני יהודה צפויים לנסוע ביום ראשון לקרית אליעזר, למשחק המרכזי של המחזור מול מכבי חיפה (20:45, שידור ישיר בערוץ 10 וספורט nana10). לפני שלוש שנים הגיעו קרוב לעשרת אלפים כתומים לגמר הגביע מול הפועל תל אביב באיצטדיון רמת גן. רובם ככולם חזרו אז מאוכזבים, אבל עשו את זה בשיירה ארוכה לשכונת התקווה. כי בני יהודה אמנם מנסה להסתגל למציאות הכלכלית-חברתית החדשה, אבל בסופו של יום היא נשארה בדיוק מה שהיתה לפני 40 ו-50 שנה – הקבוצה של האוהדים.