דעה: שינוי חייב לבוא בנבחרת הדייויס. עכשיו

זו אכזבה להפסיד כך מפגש כה חשוב בגביע דייויס. במיוחד כשהיתרון שלך, וכשהאמונה שדודי סלע בבית יכול לנצח את מלצר. דודי הרי ניצח לא מעט משחקים גדולים בדייויס בעבר. ובוודאי כאשר אתה גם מאמין שהראל לוי, נישא על גבו של קהל נפלא, יכול אף הוא לנצח טניסאי ברמתו של מרטין פישר. אך סלע הפסיד, ובשלוש מערכות, וגם לוי נכנע בצורה די חד-צדדית, לאחר שזכה במערכה הראשונה. ומכאן אנחנו כבר לא בבית העליון ולא ברור מתי נשוב אליו.

צריך לזכור שגם אחרי עידן מנסדורף חלפו 15 שנים בין הופעה ראשונה בבית העליון לשניה. ייתכן שהסגל הזה עוד יחזיר אותנו לבית העליון בשנה הבאה. אך לא רק שזו תהיה הפתעה גדולה לכשעצמה, אלא גם אז סביר להניח שזה לא יספיק להישארות שלנו בבית העליון בשנים שלאחר מכן. הטניס הישראלי לא שווה כעת בית עליון והעובדה ששיחקנו בו בשלוש השנים האחרונות ואף העפלנו לחצי הגמר היא בעיקר עדות להצלחה העצומה של הנבחרת הזו. זו נבחרת שבה השלם היה הרבה יותר מסכום חלקיו. זו נבחרת שמזוהה עם לכידות קבוצתית והופעות הירואיות מול יריבות עדיפות. ואולי בשל כך, מאכזב שדווקא עכשיו, מול יריבה שבהחלט ניתן היה לנצח אותה, לא עשינו זאת.

כמעט בכל ההתמודדויות הקודמות קיבלנו את דודי סלע בשיאו, ועכשיו זה לא היה בדיוק כך. דודי עובר שנה לא כל כך מוצלחת, למרות שאין לסכם אותה לפני שהיא הסתיימה. בכל אופן, במהלכה הוא לא דאג לצעוד קדימה ולייצר מערכת מקצועית עוטפת שתסייע לו להתייצב בעצמו ברמות הגבוהות ביותר של עולם הטניס. לדודי אין מאמן קבוע, אין מאמן כושר קבוע ואין שיטת עבודה רציפה וקבועה. הדברים הללו יכולים עדיין להשתנות ויש לקוות שהם ישתנו, אך בינתיים הם מונעים מדודי למצות את מלוא כשרונו. מבחינת טניס, דודי עדיין צריך לנסות לשפר את ההגשה. אומרים זאת כבר שנים. לפני שנתיים הוא באמת הצליח להשתפר לא מעט בסרב, אך נדמה שהוא שוב נסוג וזה מאוד פוגע במשחק שלו. כשדודי מגיש טוב, הוא משחק עם הרבה יותר ביטחון. אתמול הוא לא הגיש מספיק טוב וזה פגע בו ביתר מרכיבי המשחק. גם אם היה מגיש טוב, לא בטוח שהיה מנצח את מלצר, שחקן המצוי בעונה הטובה ביותר בקריירה שלו. ולכן היינו צריכים את הניצחון של לוי.

לדעתי, הראל הופתע מהקלות שבה עלה ליתרון במערכה הראשונה. לא תמיד זה  טוב לטניסאי כשהמשחק נפתח בצורה כה חלקה. אז אפשר אולי לשגות באשליות שגם ההמשך יהיה כך, והפעם הוא ממש לא היה כך. פישר הלך והשתפר. לוי איבד ביטחון. פישר אתגר את המשחק של לוי וגרם לו לבצע לא מעט טעויות. יותר מלבקר את לוי, צריך להחמיא לפישר שנתן משחק גדול במעמד כה חשוב וקנה את עולמו. בכלל, האוסטרים היטיבו לשחק במפגש הזה והשיגו ניצחון שללא ספק הגיע להם בסיכומו של יום.

הראל לוי מוצא עצמו עכשיו בצומת דרכים בקריירה: האם להמשיך או לפרוש. ההחלטה צריכה להיות ותהיה אך ורק שלו. יחד עם זאת, לדעתי הוא כן צריך לחשוב על הפרק הבא בחייו. להראל יש כל כך הרבה סגולות כאדם, תכונות מצוינות, שיאפשרו לו להמריא גם לאחר קריירת הטניס כשחקן פעיל. העובדה שהנבחרת, שהייתה בשנתיים האחרונות העוגן העיקרי בקריירה שלו, נדחקה מחוץ לבית העליון, יכולה בהחלט להשפיע על החלטותיו. לוי אולי לא רשם תוצאות מדהימות בסבב בשנים האחרונות, אך חשוב שידעו לאיזה כבוד והערכה הוא זוכה כמעט בכל מדינה שבה הוא מבקר. שחקנים, קולגות ואנשי טניס מעריכים את אישיותו, התמדתו, העבודה הקשה, האינטיליגנציה וכו', והוא בהחלט יכול להסתכל לאחור בגאווה על קריירה יפה ומלאה, וזאת למרות שהגיע לשיא מוקדם מאוד מבלי שהצליח לשחזר אותו.

בלי לוי, ואולי גם בלי נועם אוקון, זו תהיה נבחרת דייויס שונה בשנים הקרובות. לצערנו הגדול, אין צעירים שיכולים להיכנס לנעליים שלהם ובהחלט נוצר כאן ואקום מסוים. לכן, כל המשאבים צריכים להיות מופנים כעת לעבודה מאסיבית עם הצעירים. יש כאן חדוות  טניס עצומה, שנוצרה בין היתר בעקבות ההצלחה של נבחרת הדייויס בשנים האחרונות. הענף התקדם מאוד מבחינה תדמיתית ושאב אליו הרבה מאוד ילדים. עכשיו השליחות היא להוציא מתוכם גם איכות ולהפוך אותם לשחקנים מובילים. זה יהיה המבחן הגדול של הטניס הישראלי.

הביא לפרסום: יואב בורוביץ'