ראש דשא

הילד מתחיל בפלא >>>

הנער הזה, שמניף את גביע ווימבלדון לנוער של שנת 1998, כמעט והפך בכלל להיות שחקן כדורגל, אולי אפילו בקבוצתו האהודה פ.צ. באזל. אבל בגיל 12 החליט רוג'ר פדרר להשקיע את מרבית זמנו בטניס ולנטוש את נעלי הפקקים, ואת גיל הנוער סיים עם הגביע החשוב ביותר, במקום שילווה מאותו הרגע את הקריירה המפוארת שלו. בגמר הנוער ההוא ניצח פדרר את אירקלי לבאדזה מגיאורגיה. בטוח שמעתם עליו.

לנפנף את סמפראס מהדרך >>>

תואר ה-ATP הראשון של רוג'ר פדרר הבוגר הגיע בשנת 2001 במילאנו, אבל הניצחון המשמעותי באותה שנה התרחש, כמה מפתיע, על הדשא בווימבלדון. פיט סמפראס, הטניסאי הגדול בהיסטוריה, הגיע לשמינית הגמר אחרי 5 זכיות רצופות ו-31 משחקים ללא הפסד בלונדון, אבל הוכה בחמש מערכות על ידי השוויצרי בן ה-19, שהודח כבר במשחק הבא שלו בטורניר. כן כן, רמז לבאות קוראים לזה.

הפעם הראשונה שלי >>>

והבאות הגיעו בדיוק שנתיים אחר כך, בשנת 2003, שהיתה הראשונה מתוך חמש שנים רצופות של זכיות חוזרות ונשנות בטורניר ווימבלדון. אנדי רודיק האמריקאי, יריבו בגמר השנה, הפסיד לו אז בחצי הגמר, מארק פיליפוסיס עשה את הכבוד בגמר, ופדרר השלים זכיה בטורניר עם אובדן של מערכה בודדת בדרך לגרנד סלאם ראשון בקריירה. אחריו יגיעו עוד 14.

נגמר? ממש לא >>>

גמר ווימבלדון 2008, לפני שנה פחות יום בדיוק, נראה כמו תחילת הסוף. רפאל נדאל לא נשבר במרתון ארוך אפילו יותר מזה של השנה, וסיים את גמר הגרנד סלאם הארוך בהיסטוריה עם ניצחון ראשון על הדשא של ווימבלדון - המגרש הביתי של פדרר. קצת יותר מחודש אחר כך איבד פדרר לראשונה אחרי 237 שבועות את המקום הראשון בעולם. אלא שאז הגיעה הזכיה באוסטרליה, הפציעה של נדאל שהובילה לזכיה ראשונה בקריירה שלו ברולאן גארוס, ועכשיו שוב ווימבלדון. 15 גרנד סלאמים תוך שש שנים. אפילו פיט סמפראס לא עשה את זה.