דפקו לו את הראש
מייקל פלפס, השחיין הגדול בכל הזמנים והספורטאי המצטיין של בייג'ינג 2008, עלול להפסיד הכל בגלל כלי תקשורת צהוב שפרסם תמונה שלו מעשן גראס בחופשה. זה נראה לכם הגיוני?
אחד מהחוקים החשובים שלי לגבי כתיבה הוא לעולם לא לעשות את זה כשאתה כועס. צריך לשבת, לחשוב על זה, לא להשתולל על המקלדת. אבל מדי פעם יש ידיעות שמפוצצות אותי מעצבים, ובדרך כלל הן מגיעות מהצהובונים האנגלים. התמונה של מייקל פלפס דופק ראש הוציאה אותי מדעתי.
לידיעה המקורית בצהובון ניוז אוף דה וורלד
לכל עיתונאי, בכל תחום סיקור, יש המון מידע שהוא לעולם לא יפרסם. פשוט כי זה לא פייר. ברוב המקרים מדובר בהומואים שבחרו שלא לצאת מהארון, בגידות בבת הזוג או עניינים הקשורים למריחואנה. תהיו בטוחים שאין דבר קל יותר מלמשוך כמות אדירה של קוראים בעזרת תמונה של כדורגלן בכיר מתגפף להנאתו עם גבר, או ספורטאי מהסגל האולימפי עושה שאכטה באיזה מסיבה כשהוא לא מתאמן. הסיבה שרובנו המוחלט לא עושים את זה היא פשוטה: בניגוד לאנשים כמו קולין מיילר, עורך ה"ניוז אוף דה וורלד", אנחנו לא צהבהבים אפסים.
כמובן שלכל כלל יש גם יוצאים מן הכלל. להיות הומו ולקיים יחסים עם קטינים בני 13 אלו שני עניינים שונים ונפרדים לחלוטין. מה שנעשה בחדר השינה לא צריך להיות עניינו של אף אחד כל עוד לא מדובר בקטין, ולא משנה מאיזה מין. גם בגידות בבנות הזוג זה לא משהו שצריך לקרוא עליו בעיתון, אבל כשהמעשה מתבצע בלילה שלפני משחק נבחרת ישראל גורלי, כשהשחקנים נותנים בראש לנערות ליווי בחדר מלון שההתאחדות משלמת עליו, זה משהו אחר.
עניין השאכטות הוא כמובן קצת יותר רגיש. הרי רובנו עשינו שאכטה אחת או יותר באיזשהו שלב, בטח כשהיינו בני 24 (גילו של פלפס), ושרדנו. חלקנו לקחו לריאות ואחר-כך המשיכו להיות ספורטאים מצטיינים. היה גם איזה בחור שעישן, ואפילו עשה איזה שורה באזור שיקאגו כשהיה בשנות העשרים שלו - ברק אובמה. מישהו יודע מה יצא ממנו? מה שבטוח זה, שכמו החברים רפי רשף ויעל דן, שמתפלצנים על מריחואנה מתוך אולפנים שנמצאים בבניינים אפופי ענן סגלגל תמידי, גם קולין מיילר מה"ניוז אוף דה וורלד" יודע שלא מתים מזה. אפילו לא נפצעים. אבל כאמור, קולין מיילר הוא צהבהב אפס.
בהתחשב בעובדה שאנגליה היא מדינה שמקדשת את העיתונות הצהובה, ואמריקה עדיין מקדשת את המרדף המגוחך אחרי סטלנים לא מזיקים, סביר להניח שהקריירה של מייקל פלפס גמורה. חוזי הפרסום יעלמו, והועד האולימפי, בראשות הפלצן הראשי אלכס גלעדי, גם הם יקפצו על העגלה. וכך, הספורטאי הגדול ביותר של בייג'ינג 2008 ולבטח השחיין הגדול בכל הזמנים, הולך לאיבוד בגלל שאכטה שלא הפריעה לאף אחד ובריטי אחד צהבהב אפס שרוצה למכור עיתונים.