קלאסיקה אמריקאית

פוטבול הוא הענף היחיד מבין 4 הגדולים באמריקה שבו הפלייאוף משוחק בשיטת נוק-אאוט ולא כסדרות של הטוב מ-5 או 7 (אחרת הפלייאוף היה נמשך חצי שנה בעצמו). כתוצאה מכך, מצ'-אפ חלומי בין 2 הקבוצות הטובות בליגה, כמו גמר האנ.בי.איי הסקסי בין הלייקרס לסלטיקס שקיבלנו שנה שעברה, הוא די נדיר בפוטבול. קבוצות שדרסו במשך העונה הרגילה מגלות שיום שחור אחד של שחקן מפתח או קבלת החלטה לא נכונה אחת שולחים את כל הקבוצה לים, תשאלו את טנסי, ניו יורק וקרוליינה שהרשימו במשך כל העונה, אבל נפלו קורבן לשיטת הפלייאוף האכזרית ועכשיו מחכות כמו כולם לראות מי הפראייר התורן ששילם מיליון דולר עבור רצועת פרסומת של 30 שניות, בדיוק כשכולם רצים להשתין.

פיטסבורג מייצגת את האולד-סקול פוטבול, "כמו שפעם היו נוהגים לשחק" יגידו הוותיקים, ולכן זוכה להערכה ותמיכה של מיליוני אוהדים שמכבדים את המחויבות האולטימטיבית למשחק. אולי לא פוטבול יפה לעיין, אבל מה שבטוח – יעיל. בן רות'לסברגר, הקווטרבק, הוא בדיוק מה שהיית מצפה ממנהיג של קבוצה כזו – לוחם קשוח שגם תאונת אופנוע קשה לפני שנתיים וזעזוע מוח קשה מתיקול בסוף העונה הנוכחית לא מפריעים לו להתקדם. סטיב יאנג, הק.ב. האגדי של הפורטי-ניינרס, אמר שעם כל הכבוד לתפקיד הקווטרבק., קווטרבקים לא מנצחים משחקים – הם מפסידים משחקים. הגנות מנצחות משחקים. נראה שפיטסבורג היא ההוכחה החיה לזה.

קורט וורנר, הקווטרבק הוותיק של הקרדינלס, כבר ראה הכל בקריירה שלו (כולל אליפות אחת) ופורח השנה מחדש תוך הצגת משחק יעיל ומועט בשגיאות. וורנר יהיה בן 38 פחות 4 חודשים ביום ראשון, הק.ב. השלישי הזקן בתולדות הסופרבול. מדובר ביתרון למי שזה לא ברור לו. השחקן השני שאתם רוצים לשים לב אליו הוא לארי פיצ'גראלד, הווייד רסיבר הפנטסטי של אריזונה כבר ריחף בפלייאוף 5 פעמים ב-3 משחקים לשמיים וחזר משם עם הפוטבול ולתוך האנד-זון. לפעמים זה נראה שיש לו דבק על הכפפות. כל הקבוצות שפגשו את אריזונה בפלייאוף ידעו שפיצ'גראלד הוא הנשק הכמעט יחידי של אריזונה אבל אף אחת לא היתה קרובה אפילו להאט אותו. פיצ'גראלד מצידו מציג את הפלייאוף הכי טוב בהיסטוריה של ווייד-רסיבר. חפשו את הראסטות השחורות שלו שמשתרבבות להן מחוץ לקסדה ועד אמצע הגב.