ותודה להגרלה

נבחרת הטניס של ישראל הצליחה לשחזר את ההישג מאשתקד ולעלות לבית העליון של גביע דייויס. אמנם זה לא היה מרגש ומלהיב כמו במפגש מול צ'ילה לפני שנה בדיוק, אבל בשורה התחתונה הצלחנו לחזור ל-16 הנבחרות הטובות בעולם מבין 127. אבל רגע אחרי שמחת הניצחון, ולפני שמתחילים לפנטז על ספרד, שוויץ, ארה"ב או סרביה ברמת השרון, לקראת ההגרלה ביום שלישי, הנה כמה מסקנות מההתמודדות מול פרו.

אייל רן קפטן נבחרת הדיוויס לאחר הניצחון על פרו: "דודי נתן הצגה"

דודי סלע

דודי סלע הוא שחקן טניס הרבה יותר איכותי מלואיס הורנה ואיוון מירנדה. יש לו רגליים הרבה יותר זריזות, כושר גופני מצוין ומגוון חבטות טוב בהרבה משל שניהם. אבל גם קונוסים צריך לדעת לנצח. לסלע יש נטייה די מוזרה להיכנס לתוך המגרש בסרב השני של יריבו, שזו יוזמה מצוינת, אבל במקום לתקוף את הכדור מוקדם וללחוץ, הוא מכה חבטה הגנתית וחוזר אחורה, דבר שנובע מחוסר ביטחון.

את המשחק הראשון סלע פתח מעולה, התנפל על כדורים לפני עלייתם, נכנס לתוך המגרש ולא נתן למירנדה לפתח משחק חפירות איטי מאחורה. סלע לקח את שתי המערכות הראשונות בקלות (2:6, 1:6) אבל אז באה נפילה לא ברורה. סלע נדחק 2 מטרים מאחורי קו הבסיס למשחק דחיפות איטי, והפסיד את המערכה השלישית. במערכה הרביעית, סלע הצליח למצוא כוחות ולנצח 4:6 בטניס לא משכנע. אתמול, מול הורנה, סלע הפסיד את המערכה הראשונה ונראה עצבני מאוד. אבל שוב, בעזרת אופי ולחימה ולא בזכות טניס גדול הצליח לנצח יריב נחות ממנו. כי מי אמר שזה קל להיות פייבוריט?

הראל לוי

גילוי נאות: אני מאוד אוהב את הראל לוי. צפיתי בו בהרבה משחקים ורגעים גדולים בקריירה שלו, החל מהניצחון הגדול על פיט סמפראס ועד העליה למקום ה-30 בעולם. התאהבתי בסגנון המשחק האלגנטי שלו, בחוכמה שלו. אלא שבהתמודדות מול לואיס הורנה ביום שישי, הראל לוי ירד, לצערי, לנקודת השפל בקריירה שלו. זה היה משחק שהוא היה חייב לנצח, לעיני הקהל הביתי ומול יריב שנפצע במהלך המשחק. אבל לוי נראה חסר אנרגיות ועצבני, ולא הצליח לנצח משחק שיכול היה לרומם במשהו את הקריירה שלו. הרגליים של לוי היו כבדות מאוד, הוא עשה הרבה טעויות והפסיד לעצמו במשחק. כל המשחקים במפגש הזה לוו בטעויות מחפירות ושבירות תכופות, כיאה למשחקים ברמה נמוכה. אצל לוי זה היה בולט, והתרחש בעיקר ברגעים משמעותיים במשחק.

ההגרלה

אם ערב פתיחת המפגש ההגרלה של פרו נראתה סבירה בהחלט, בסיומו היא נראית כמו מתנה משמיים. בשלב בו יכולנו לפגוש נבחרות כמו שוויץ, בריטניה, קרואטיה או סרביה, שהיו משוכה בלתי אפשרית בדרך חזרה לבית העליון, פגשנו נבחרת חלשה, חלשה מאוד, עם שלטשת-רבעי שחקן בלבד, לואיס הורנה.

טניסאי היחידים הפרואני השני, איוון מירנדה, חזר ממחלת הצהבת ונראה כאילו עדיין לא התאושש ממנה, ושני שחקני הזוגות, מאתיאס סילבה ומאוריציו אצ'אגו, נראו יותר כמו דמויות קומיות – הגבוה והנמוך. לא ברור מדוע סילבה, המדורג 873 בעולם ביחידים ו-761 בזוגות, עדיין משחק טניס מקצועני. הוא הרוויח השנה 3,492 דולר שהם 12,200 שקלים ב-8 חודשים (הרבה פחות משכר חודשים של עובד חברת החשמל בישראל), ובגיל 24 הוא כבר לא נראה כאחד שיעשה את הפריצה.

השיטה

ביום שישי התיישבתי בסלון בשעה 13:00 לצפות במשחקים, וקמתי בשעה 20:00. זה היה מתיש, מייגע ומשעמם, גם עבורי כחובב טניס. רחמנות על הצופים שישבו ב-30 מעלות מתחת לשמש הקופחת ביציעי האצטדיון. היום הזה שיקף את כל תחלואיו של גביע הדייויס: לטורניר הזה יש פוטנציאל שיווקי מעולה בכך שהוא מאפשר לצופים הזדמנות נדירה לצפות בכוכבים הגדולים שלהם בגודל טבעי.

אלא שבשיטת התחרויות הנוכחית קשה מאוד למנף את הפוטנציאל לרייטינג ופופולאריות. השיטה של חמישה משחקים של הטוב מ-5 מערכות פשטה את הרגל. זה מתיש, ובעיקר ארוך מדי. אם להשתמש במונחים מעולם הפריימריז, הרי שהשיטה לא תצליח לשבות את ליבם של "הקולות הצפים", ותהפוך אפילו משחק ליגה לאמית בין כפר סבא להפועל באר שבע לאלטרנטיבה. זה הזמן לעבור למשחקים של הטוב משלוש.