שפן או אנרג'ייזר?

בסוף השבוע הקרוב תמלא בדיוק שנה לניצחון הבלתי נשכח של נבחרת הדיוויס של ישראל על צ'ילה. גם הפעם תגיע לרמת השרון נבחרת דרום אמריקאית, הפעם פרו, ושוב יהיה זה מאבק על העליה לבית העולמי. שחקני היחידים דודי סלע וכנראה נועם אוקון, והזוג אנדי רם והראל לוי, יפגשו בדיוק כמו לפני שנה צמד שמיועד לשחק בעצמו את כל שלושת ימי התחרות - לואיס הורנה ואיוון מירנדה. וכן, בדיוק כמו לפני שנה, הכל יקום ויפול על איש אחד – דודי סלע.

יוני ארליך פצוע: "אין טעם שאשחק בדיוויס"

שנה מורכבת מאוד עברה על הטניסאי הבכיר של ישראל מאז צ'ילה, מולה התייצב כשהוא במקום ה-105 בדירוג ה-ATP. הניצחון על צ'ילה, ובעיקר המהפך המרשים מול פרננדו גונזאלס, שדורג אז במקום ה-6 בעולם, העניקו לטניסאי הישראלי הצעיר דחיפה מוראלית גדולה, בעקבותיה הצליח לסיים את שנת 2007 41 מקומות גבוה יותר – במקום ה-64 בעולם. סלע המשיך האת התנופה הצ'יליאנית אל רבע הגמר בטורניר טוקיו היוקרתי, לזכיה בשני טורנירי צ'לנג'רים והגעה לגמר צ'לנג'ר נוסף.

את שנת 2008 התחיל סלע בקצב בו סיים את 2007. הוא הודח אמנם בסיבוב הראשון של שני טורנירים של סבב ה-ATP, אבל העפיל לסיבוב השני של אליפות אוסטרליה ורשם הישגים מכובדים באינדיאן וולס ויוסטון (סיבוב שני) ובמיאמי (סיבוב שלישי). אלא שאחרי מחצית העונה הטובה שלו, בה הגיע לדירוג שיא של 57 בעולם בחודש אפריל, הגיעה פרשת האולימפיאדה. ערב פתיחת הרולאן גארוס הבין סלע, שדורג אז 61 בעולם, שהועד האולימפי הישראלי ישלח אותו לבייג'ינג רק עם הישג יוצא דופן בפאריס. סלע לא עמד בלחץ, הודח כבר בסיבוב הראשון על ידי ויקטור האנצ'קו הרומני, אז 78 בעולם, ולאחר מכן שיחזר את ההישג המפוקפק גם בווימבלדון וארצות הברית.

בשנה האחרונה מתאמן סלע תחת שלמה צורף, שרואה בו את היורש של חניכו לשעבר עמוס מנסדורף. כמו סלע, גם מנסדורף היה נמוך קומה ובעל חבטות חלשות יחסית, אבל הצליח לשפר משמעותית את הדיוק בחבטת ההגשה, חבטת גב היד והפך את חבטות ההחזרה לאומנות. הטניסאי הישראלי הטוב אי פעם התמודד עם מגבלותיו הפיסיות, אצל סלע זה נראה כרגע פחות טוב. הוא מתקשה מאוד להתמודד עם עוצמות גבוהות, ונראה אבוד ודפנסיבי מול שחקנים פיסיים כמו ניקולאי דוידנקו, לו הפסיד בסיבוב הראשון בארצות הברית. העובדה שסלע לא מצליח לשפר את הגשות הפתיחה שלו גורמת לו להיגרר אחרי יריבו, במקום ליזום.

גביע דייויס, כמו הפדרציה בנשים, סובל בשנים האחרונות מבעיית אטרקטיביות. בהיעדר פרסים כספיים או נקודות דירוג, קשה מאוד למשוך טניסאי, שמסתובב מעל 40 שבועות בשנה ברחבי העולם, לחזור לארצו ולשחק בשלבים מוקדמים של הטורניר. הפיתרון לא פעם הוא סנקציות, כמו אלו שגרמו למריה שראפובה להגיע למפגש הפדרציה נגד ישראל משום שנדרשה להופיע מינימום של משחקים במנדי הנבחרת על מנת שתוכל להתחרות במשחקים האולימפיים. בסופו של דבר, כזכור, נעדרה עלמת החן מבייג'ינג בגלל פציעה.

דודי סלע וסביבתו הבינו כנראה את הפרנציפ, ואחרי הודעת הועד האולימפי לפיה לא ישתתף בבייג'ינג, הוא איים כי לא ישחק בדייויס מול פרו. אבל לא צריך להיכנס לנבכי מלחמתו של סלע מול עסקני הספורט כדי להבין שמדובר במס שפתיים. סלע צריך את גביע דייויס בדיוק, אם לא יותר, ממה שהנבחרת צריכה אותו. ככה זה שכבר 12 שנים אין בישראל טורניר טניס משמעותי, וסלע, שעדיין איננו שחקן בטופ העולמי, לא יכול לוותר על הדחיפה המנטאלית שיתנו לו שני משחקים מוצלחים לעיני הקהל המקומי.

יריביו של סלע וחבריו הם לואיס הורנה, המדורג 107 בעולם, ואיוון מירנדה המדורג 219. לפני 4 שנים, הגיע הורנה לשיאו במקום ה-33 בעולם, והשנה הוא עומד על 8 ניצחונות מול 16 הפסדים. מירנדה דורג בשיאו במקום ה-104 בעולם, ושניהם ישתפו פעולה גם במשחק הזוגות ביום שבת, מה שיביא אותם עייפים ומותשים ליום המשחקים המכריע. מנגד, העובדה כי יוני ארליך הפצוע ייעדר כנראה ממשחק הזוגות, שנחשב לנקודה הבטוחה של ישראל, רק מגבירה את הלחץ על סלע. ניצחון ישראלי, ונרוויח לא רק מפגש ביתי אפשרי מול אימפריות טניס אטרקטיביות כמו רוסיה, ספרד או ארצות הברית, אלא אולי גם את דודי סלע עצמו. ולזה, תהיו בטוחים, אף אחד לא יתנגד.