גוף אחד: יומן המסע של אלי אילדיס

בווידאו: הרכיבה לזכרו של ברטלי (Israel Cycling Academy)

לא רבים הם האנשים ששמעו על מורשתו של ג'ינו ברטלי, ואני לא מתכוון לקריירת האופניים המפוארת שלו. הרוכב האגדי שזכה 3 פעמים בג'ירו ד'איטליה ופעם בטור דה פראנס, ניצל את העובדה שבשל הצורך שלו באימונים יומיים, היה יכול לנוע  בדרכים בחופשיות יחסית תחת הכיבוש הנאצי, והעביר בשלדת האופניים שלו מסמכי זהות מזויפים ליהודים שהסתתרו באיטליה.

הוא גם החביא בביתו משפחה יהודית, שוב, תוך סיכון חייו וחיי משפחתו. יותר מ-35 פעמים הוא רכב את הדרך הקשה מפירנצה לאסיזי (195 ק"מ הרריים בכל כיוון) למטרה הזו. הוא נהג לעצור בתחנת הרכבת, ותחת ההתרגשות וההתגודדות שיצרה נוכחותו, הוסחה דעתם של החיילים הנאצים, ויהודים חמקו לרכבות ונמלטו לאזורים הדרומיים של איטליה, שהיו בשליטת בעלות הברית. הוא הציל כך יותר מ-800 יהודים.

למרות היותו אליל בארצו, ברטלי היה איש צנוע. הוא מעולם לא סיפר על חלקו הדרמטי בהצלת היהודים, ופועלו הנשגב להצלת כל כך הרבה נפשות נודע רק אחרי מותו. נפלה בידי הזכות להשתתף ברכיבה לזכרו, שיזמו אנשי קבוצת האופניים המקצוענית Israel Cycling Academy. רכבנו ביחד עם ספורטאי הקבוצה, מהמוזיאון לזכרו בפירנצה ועד לקתדרלה היפיפייה של אסיזי, שם קהילת העיר כולה נרתמה להסתרת היהודים והצלתם בתקופה האפלה הזו בהיסטוריה של איטליה.

הטקס יוצא הדופן שאירגן לכבודנו ראש עירית פירנצה בפלאצו וקיו, הרכיבה הנפלאה בנופים הציוריים של חבל קיאנטי, ואומבריה, האהבה וההערכה שזכינו להן בדרכים, הטיפוס מהעמק, והחבירה של הדבוקה כולה לכניסה המשותפת בשעריה של אסיזי והטקס המרגש בקתדרלה ההיסטורית, טבעו בי חוויות שלא אשכח לעולם.

רכבנו עם חברי הקבוצה: גיא שגיב אלוף ישראל, דן גרייבן אלוף נמיביה, דניס ואן וינדן מהולנד, ועוד רוכבים חובבים מאנגליה, ארה"ב, קנדה, שוויץ, ואיטליה, כולנו עם סמל המגן דויד על החולצה. הפעם, לא כאות של קלון. זכינו לחיבוק אמיץ, הוקרה והערכה, וכיסוי תקשורתי מגופים מובילים באירופה וארה"ב. סיפורו של ברטלי, וחלקו בהצלת היהודים במלחמת העולם השניה נשמע.

בהיבט הספורטיבי זו הייתה הזדמנות נדירה ומאלפת עבורי, לרכוב במסגרת של קבוצה מקצוענית על כל המשתמע מכך: המערך הלוגיסטי המרשים, מורכבות המסע, הצוות המקצועי התומך שלא השאיר שום קצה חוט פתוח, אינספור התיאומים, הירידה לפרטים, וההרמוניה של כל הזרועות בקבוצה.

אין ספק שנעשתה דרך משמעותית בקבוצה הצעירה שנוסדה לפני פחות מ-3 שנים. למדו שם מהר, ותוך כדי תנועה. בהיבט האישי שלי כרוכב, הגעתי לשם לא בכושר אחרי פציעה שהשביתה אותי כשלושה חודשים. אימוני הרכיבות ביומיים שקדמו, בהדרכתו השקטה של דן גרייבן, כנראה שעשו את שלהם, וביום המסע עצמו אחרי ששרדתי שני טיפוסים מפרכים, פשוט התפוצצתי על האופניים והתחלתי לטוס.
 
הטכניקות שרכשתי בנהיגת המירוצים המוטורית, סייעו לי לסגור פערים בירידות, עד שהשארתי את הדבוקה הרחק מאחור. הייתי כל כך מרוכז באייפקסים, ופספסתי את אחת הפניות. אחרי עוד כמה ק"מ לבד, התעורר בי החשש שכנראה אני בדרך הלא נכונה. עצרתי בצד הדרך. אחרי כמה דקות, דן גרייבן הופיע.

נצמדתי לו אל הגלגל ואחרי כ-20 דקות של טיפוס, הצלחנו לתפוס את הדבוקה. הייתי במומנטום ויצאתי להתקפה. עפתי. זה היה מהנה ברמות שקשה לי לתאר. הריאות פמפמו חמצן, והברכיים עלו וירדו כמו בוכנות במנוע. הכל התחבר. ערב קודם, מנהל הקבוצה, רן מרגליות, שליווה את רכיבות האימונים מרכב הקבוצה, נתן לי כמה טיפים שעניינם התאמת סגנון הרכיבה לגודל הפיזי היחסי שלי. השתמשתי בהם והם עבדו פלאים ביום הזה. בטיפוס הבא הדבוקה כבר תפסה אותי, אבל זה באמת כבר לא שינה כלום. הייתי מאושר.

כשהקבוצה הושקה, והיעד שהוצב הוא להיות קבוצת פרו טור ולהשתתף באחד מהגרנד טורים, זה נשמע אז כפנטזיה רחוקה. בזמן קצר יחסית, Israel Cycling Academy הגיעה למעמד של קבוצת פרו קונטיננטל. הרבה משאבים השקיעו נשיא הקבוצה, רון בר-און, ומנהלה, רוכב העבר, רן מרגליות, במבצע החשוב והנפלא הזה להוקרת מורשתו של ג'ינו ברטלי, בזמן שבאיטליה רוכבים כעת וחוגגים את הג'ירו ה-100. קבוצה, כל קבוצה צריכה רוח, וגיבוש, ותחושת שליחות, ומורשת. הרי לכם עוד צעד חשוב, בדרך להיות קבוצת פרו טור.