היסטוריה של טירוף: קרבות השיא של רסלמניה
רייזור ראמון, ההיטמן, שון מייקלס ואנדרטייקר. כולם בפנים
כן, זה מבוים, ידוע. עכשיו כשהפינה הזאת נסגרה, נמשיך הלאה. בלילה שבין 29 ל-30 במרץ תערך "רסלמניה", האירוע הכי גדול של השנה ב-WWE. רגע לפני, בחרנו את 10 הקרבות הגדולים בהיסטוריית האירוע, אבל יש גם כוכבית והתנצלות קטנה. הדירוג התבסס על איכות הקרבות, כך שיש כאלה בעלי חשיבות היסטורית לענף שלא נמצאים כאן, בין היתר: האלק הוגן נגד אנדרה הענק מרסלמניה 3, האלק הוגן נגד אולטימט וורייר מרסלמניה 6, שון מייקלס נגד ריק פלייר מרסלמניה 24, שון מייקלס נגד ברט הארט מרסלמניה 13, וקורט אנגל נגד ברוק לסנר מרסלמניה 19.
10. ברט הארט נגד סטון קולד בקרב הכנעות, רסלמניה 13
אם הזכרנו חשיבות היסטורית, זה הקרב שהביא ל-WWE את המפנה לטובתם בקרב מול WCW, המתחרה הגדולה בשנות התשעים. עם זאת, כאיכות של קרב, היו יותר טובים ממנו ובפער. ה"היטמן" הגיע בתור הדמות הטובה לקרב, סטון קולד כבחור הרע. הייתה תחושה שהאוהדים מאסו בדמות האפורה והמשעממת של ברט, היה צמא לשינוי, לדמות מובילה שתביא משהו שונה, בטח בהיעדרו של שון מייקלס הפצוע. בעל כורחו, סטון קולד הוכתר למלך. כשפניו מדממות והוא מפסיד בנוק אאוט, הקהל בחר להזדהות איתו והפך אותו לגיבור, בעוד ברט ספג את הבוז. שנה לאחר מכן, אוסטין זכה באליפות ה-WWE ונעשה לשובר השוויון ב"מלחמת יום שני" מול WCW (שהייתה משדרת באותו יום, בשעות מקבילות), בדרך לניצחון.
9. שון מייקלס נגד רייזור ראמון בקרב סולם, רסלמניה 10
עוד קרב פורץ דרך, שהיה למעשה קרב הסולם הראשון ששודר בפרופיל גבוה ב-WWE. גם היום, 25 שנה אחרי, קשה למצוא התמודדויות שמסוגלות לעמוד ברמה שהציבו מייקלס וראמון, שכנראה יעמדו במבחן הזמן לתמיד. עבור רבים מהאוהדים, כנראה מדובר בקרב הכי נוסטלגי שיש. מייקלס נשלל מהתואר הביניבשתי וסירב להכיר בכך, בעוד ראמון זכה בו. מה עושים? כדי לקבוע אלוף בלתי מעורער, צריך לקטוף את החגורה התלויה. השניים חצו את הגבולות, בתקופה בה האליפות הביניבשתית הייתה חשובה לא פחות מהתואר העולמי. בסיום, ראמון חגג עם הקהל במדיסון סקוור גארדן.
8. ההארדי בויז נגד הדאדלי בויז נגד אדג' וכריסטיאן בקרב שולחנות, סולמות וכיסאות, רסלמניה 17
נשארים על הסולם, עם שדרוג. מייקלס וראמון הניחו את היסודות, שלושת הצמדים האלה לקחו את סוג הקרב צעד, או אפילו שניים ושלושה, קדימה. מדובר באחת היריבויות היוצאות דופן שהיו ב-WWE, שקרבות רגילים בין המשתתפים היו נדירים, אז הם הפכו את העסק למעניין יותר בשימוש באביזרים שונים. הקרב המדובר היה הנוצץ ביותר מבין הרבים שנערכו ביניהם, עם ביצועים אווירים והתרסקויות עוצרות נשימה, כמו ה"ספיר" של אדג' על ג'ף הארדי מראש הסולם. בסיום, אדג' וכריסטיאן זכו באליפות הזוגות, אך מי מבין השלושה היה הצמד הכי גדול, זאת שאלה שלא פתורה עד היום.
7. "מאצ'ו מן" רנדי סאבג' נגד ריק פלייר, רסלמניה 8
בשנת 1992 קרה דבר שלא יאומן. האלק הוגן לא היה חלק מהקרב על אליפות ה-WWE ברסלמניה. אבל אל תדאגו, הוא קיבל את משבצת האירוע המרכזי כשהתמודד מול סייקו סיד. בקרב על התואר, שהיה באמצע הערב, סיפקו ה"מאצ'ו מן" ו"נער הטבע" קרב חלומות. פלייר, שהיה כל כך מזוהה עם WCW, מצא את עצמו בשנות ה-90 המוקדמות אצל היריבה הגדולה. מי שפרש עם 16 אליפויות עולם, מתוכן רק שתיים ב-WWE, סיפק דווקא שם את המפגש הטוב ביותר בקריירה המיתולוגית שלו, כשבסיום הפסיד את התואר, למרות ניסיונות עזרה מבחוץ של השותף, מיסטר פרפקט.
6. שון מייקלס נגד קורט אנגל, רסלמניה 21
המפגש נערך בסטייפלס סנטר בלוס אנג'לס, לא רחוק מהוליווד, ובהתאם למעמד וליעד, זה הרגיש כמו צפייה בשובר קופות. מדובר בשני המתאבקים הטובים ביותר שידע הענף. הם אמנם הציגו שני סגנונות שונים של היאבקות. אך ברגע שיש כמות כזאת של כישרון בזירה זה לא באמת משנה, התוצאה חייבת להיות בהתאם. אחרי 27:25 דקות של קסם, מייקלס נכנע לנעילת הקרסול של אנגל. בסיום אותו קרב, בא JBL לאנגל ואמר: "זה היה הקרב הטוב ביותר שראיתי בחיי". למרות זאת, גם המקום שאליו הגיע כאן, ממש לא מוריד מהכבוד שלו.
5. ברט הארט נגד אוון הארט, רסלמניה 10
באירועים גדולים כמו רסלמניה, רוב החשיבות, מן הסתם, מתנקזת לקרב האחרון. עם זאת, יש חשיבות עצומה גם לקרב הפתיחה. הוא מי שמכניס את הקהל לעניינים, מחמם את הערב, ולמרות שכבר בפתיחה שמות גדולים מסיימים את חלקם באותו אירוע, הם מי שמסדרים את הקרקע לתגובות שיקבלו הבאים אחריהם. זה של רסלמניה 10, היה הטוב ביותר מבין קרבות הפתיחה לאורך השנים וסיפר סיפור ענק. לאוון נמאס היה לחיות בצל של האח הגדול ברט, עד שקיבל את מבוקשו והתמודד מולו בקרב. בסיום מפגש אדיר, האח הקטן ניצח, ואיך אפשר שלא להזכיר את הפליטה שהייתה תלויה על השפה שלו בסיום. חתיכת מאמץ. ב-1999, אוון צנח למותו לאחר פעלול כניסה כושל של חבל תלוי מהתקרה, שנקרע וגרם להתרסקותו על אחד מעמודי הזירה. האירוע מעולם לא שודר.
4. כריס בנואה נגד שון מייקלס נגד טריפל אייץ', רסלמניה 20
טריפל אייץ', אחת הדמויות המשפיעות והחשובות ב-WWE עד היום, היה חלק מלא מעט קרבות על אליפות העולם, בהם הגיע כאלוף המכהן ויצא מפסיד. זה היה הטוב ביותר שבהם, ולראשונה ברסלמניה, התואר העולמי הוכרע בקרב משולש. מייקלס לא הצליח לקחת את התואר מטריפל אייץ', בנואה נכנס לעימות בין השניים כזוכה הרויאל ראמבל ובסיום של קרב אדיר, הוא היה מי שהכניע את האלוף והפך לראשונה לאלוף העולם במשקל כבד ב-WWE. אמנם מדובר באחד הרגעים המרגשים שידע הארגון, אך ב-2007 התרחש אירוע שמעיב על כך: בנואה רצח את אשתו ובנו, לפני שהתאבד. בעקבות המקרה, ה-WWE לא מספקים שום אזכור למתאבק הקנדי.
3. "מאצ'ו מן" רנדי סאבג' נגד ריקי סטימבוט, רסלמניה 3
רק בשביל ההדגשה: מדובר בקרב מ-1987. עד 2015, וגם אחריה, יהיו רבים וטובים שלא יתקרבו לתצוגה המדהימה שסיפקו השניים האלה. אם מרסלמניה 3 הקטע הזכור ביותר הוא שהאלק הוגן הניף באוויר והטיח את אנדרה הענק באירוע המרכזי, זה היה הקרב שגנב את ההצגה והעמיד סטנדרטים עצומים יחסית לאותו הזמן. המהירות, המהלכים, הדרמה העצומה שהשאירה 93,173 אוהדים בהלם ובסיומה זכה סטימבוט בתואר הבין יבשתי. הזכרנו מבחן זמן, לא רק שהוא עומד בו, כל קרב ברסלמניה מאז ובעתיד, צריך לשאוף להיות חצי מהרמה שנראתה שם. ושוב: 1987.
2. דה רוק נגד סטון קולד, רסלמניה 17
אומרים שאיכות של קרב נפגעת ברגע שהסיום שלו הוא לא "נקי", כלומר שאין שום התערבות שהובילה לניצחון. במקרה הזה, היה סיום כזה וסימבולי במיוחד. וינס מקמהן, הבעלים והיריב הגדול של סטון קולד במהלך "מלחמת יום שני", התאחד איתו ועזר לו לנצח את דה רוק, בדרך לזכייה באליפות ה-WWE. למרות העניין, היה מדובר בקרב כל כך גדול, שהסוף פשוט לא יכול להרוס. 70,000 איש נותרו בהלם בסיום ההתנגשות בין שני הסמלים הגדולים והיו צריכים יותר מכמה רגעים כדי להסדיר את הנשימה מהסחרור אותו עברו, מה שהיה אחד הקרבות הגדולים והחשובים בהיסטוריה.
עד השנה שעברה, שם נוצח ע"י לסנר, אנדרטייקר החזיק בריצה בלתי מנוצחת של קרבות ברסלמניה. הוא עבר יריבים גדולים, אבל עד שהסטריק נשבר, הוא גם ניצח בהגנה הכי מרשימה עליו ב-2009. אמנם לא עברו יותר מדי שנים, אך מדובר בלא פחות מקלאסיקה, לא רק מרסלמניה, אלא ב-WWE בכלל. הרקע והסיפור מסביב גם התלבשו היטב, תרתי משמע. מייקלס בחר בחליפה לבנה כדי להיכנס לקרב, ההיפך מהאופל של אנדרטייקר. HBK עשה הכל מהכל, אפילו את המהלכים המוכרים של יריבו, אך בסופו של דבר הובס. שנה לאחר מכן, השניים התמודדו בקרב חוזר שהיה אדיר, אבל לא מתקרב להצגה הראשונה. כשמסתכלים קדימה, באמת שקשה לחשוב על שני יריבים אחרים, או אפילו קרב מרובה משתתפים, שיצליחו להתעלות על ההצגה הזאת.