אולי בעוד 200 שנה נבחרת ארה"ב תקבל פייט

נבחרת ארצות הברית הראתה לי דבר פשוט ועקרוני אחד המסביר את עלינותה על שאר העולם: המשחק של החלומיים (שהיו רחוקים מלתת שינה עריבה לאוהדיהם) הוא בדמם. הוא משחק טבעי עבורם.  עבור הצרפתים - ששיחקו עם 7 שחקני NBA (כולל אחד שיהיה ב-NBA) - המשחק הוא משחק זר. משחק נלמד. לא הייתי מציע ללברון ג'יימס להמשיך להודיע קבל עם ועדה שהקבוצה הנוכחית טובה יותר מ-1992, אבל בגלל שהמשחק הוא טבעי עבורם במקום נלמד אצל השאר, הם טובים משאר העולם ב-22-25 נקודות למשחק!

זה הספיק ליתרון של 27 נקודות בדרך לניצחון חד וחלק - 71:98 - שיכול היה בקלות להיגמר גם ב-40 הפרש אם זה מה שהשחקנים היו רוצים. הניצחון הקל לא בא בגלל כשרון נעלה הרבה יותר, הבנה ברורה יותר, או ידע עמוק יותר, אלא בגלל אינסטינקטים שלאמריקאים יש ולזרים אין. אינסטינקטים של הופס שהופכים לרפלקסים מותנים אצל קווין דוראנט, לברון ג´יימס ושאר החלומיים. להם הכל בא טבעי בעוד הצרפתי - ומצידי שיהיה מקונגו או מאיזה אי בקריביים - צריך לחשוב על כל דבר, לתכנן כל דבר, ולבצע כל פעולה אחרי דין וחשבון בין המוח הגדול והקטן, ועוד כמה פעולות עצביות שריריות שעבור היאנקי הם רפלקסים מותנים שלא דורשים כל מחשבה. לכן ייקח לעולם עוד איזה 200 שנה עד שהכדורסל הזר יוכל להתמודד עם האמריקאי.

קווין דוראנט קלע את 22 הנקודות הפשוטות ביותר שאי פעם קלע. לברון ג´יימס התחפש לג´ון סטוקטון עם 8 אסיסטים, ולמעשה ראית אכזבה בעיני האמריקאים שהצרפתים לא הצליחו לתת להם קרב קצת קשה יותר. בחצי הראשון האמריקאים שוב נכנסו לפאול-טראבל כי אצל הזברות האולימפיות נשיפה בעורף היא פאול, ומשחק סלופי למדי שהפך לבדיחה את הצהרתו של לברון שלשום שהקבוצה הזאת היתה מנצחת את החלומיים של 1992, אבל המחצית השנייה עשתה סדר בעניינים כשהמשחק של האמריקאים הפך טבעי ואותנטי, בעוד שהצרפתים היו צריכים להיזכר שוב ושוב כיצד משחקים כדורסל מספר הלימוד למתחילים, ואחר כך למתקדמים.

בדיוק אותה הבעיה שיש לשאר העולם נגד האמריקאים בכדורסל, לאמריקאים יש נגד שאר העולם בכדורגל: עבורם הכדורגל הוא משחק מוזר ברגליים ובראש, שהם צריכים ללמוד ולשנן. לפני כל בעיטה המוח עובר פרוצס שלם של חילופי אפשרויות ופרמוטציות, בעוד שהאנגלי או הספרדי פשוט בועט. אותו הבדל אתה יכול לחזות בכל ג´אמפ שוט או ניסיון חדירה של צרפתי לעומת האמריקאי. אגיד לכם מה: כמה שלהם המשחק טבעי ולזרים הוא משחק "זר", האמריקאים יצטרכו לשחק יותר טוב כדי לנצח את ספרד או ארגנטינה. אבל כאן באה הנקודה החשובה: הם יכולים להעלות את רמת משחקם בכל עת לרמה שהיריבה דורשת מהם, ולכן ניצחון ממוצע של 22 יהיה ההפרש הסופי בינם לבין השאר. טוני פארקר נשאל אם ישנה דרך לנצח אותם. הוא ענה מה שכל אדם פיקח מבין כדורסל היה עונה: "אין דבר כזה ´בלתי מנוצחים´. אבל יהיה קשה מאד מאד לנצח אותם!".

לעיני מיס אובמה, דוראנט, כרמלו אנתוני וטייסון צ´נדלר הוסיפו 9 ריבאונדים כל אחד, וקווין לאב נתן משחק מצוין של 14 נקודות בדקות המעטות ששיחק. האמריקאים פתחו עם שש החמצות רצופות מהשלוש וסיימו את הרבע הראשון ביתרון של נקודה בודדת. אך אז השלשות החלו לבוא בצרורות כשקובי בראיינט, דוראנט ולברון החלו למצוא את הרשת, וסיימו עם 6 מ-12 מאחורי הקשת.  היתרון הגדול שפתחו הרשה למייק ששבסקי להושיב את כוכביו, אך הבעיה היא שמהספסל עולים שחקנים לא פחות טובים, כולל אנטוני דייויס, במשחקו האולימפי הראשון. טוני פארקר שיחק עם גוגלס אחרי הניתוח הקל שעבר בעינו, ותרם 10 נקודות. הצרפתים קלעו רק 1 מ-11 מאחורי הקשת, הרבה בגלל שכמעט כל זריקה פגשה יד מגינה בפני פרצוף הזורק.

האמריקאים עלו על הפרקט כשכל ה-12 פוצחים בשיר. השחקנים הברזילאים שזה עתה סיימו לשחק הביטו עליהם כלא מאמינים.  ניקולה באטום, הצרפתי המשחק עבור הטריילבלייזרס, לא התפלא: "הם כמו ג'מיני. הם שונים מאיתנו. הם חיה עם שני פרצופים. הם יכולים להיות ´חלום בלהות קטן´ (כשמשחקים סמול) או ´חלום בלהות גדול´ (כשמשחקים ביג); הם יכולים להיות שקטים והם יכולים לשיר. הם פשוט שונים מכל קבוצה אחרת!".