המשחקים הגדולים, מקום 5: מקסיקו 1968
הצדעת הכוח השחור, הזינוק העצום של בימון וגם דיק פוסברי. היסטוריה

לכל אירוע ספורט יש את הסיפור שלו, את המנצח שלו, הגיבור שלו, הדרמה, ההפתעה, האכזבה. יחד עם זאת, נדמה שהמשחקים האולימפיים נמצאים בספירה משל עצמם. עולם מלא בסיפורים אישיים שהפכו לחובקי עולם בעקבות אותם שבועיים קסומים פעם בארבע שנים. סיפורים אישיים שהפכו לסמלים לאומיים ולחוויות בינלאומיות, עליהן התחנכו בעבר ויתחנכו בעתיד דורות של ספורטאים. האולימפיאדה שנערכה בשנת 1968 מקסיקו סיטי, העיר המאוכלסת ביותר בעולם, הביאה בדיוק את הדבר הזה. אגדות ספורטיביות שזיעזעו את העולם. לטעמי, בהחלט ניתן לומר כי אחרי אותם שבועיים מיוחדים באמצע אוקטובר בגובה החריג של מקסיקו סיטי שינו את עולם הספורט האולימפי לעד. הנה הסיפורים שהכניסו את משחקי הקיץ ה-21 בהיסטוריה לפנתיאון.הצדעת הכוח השחור
ההיסטוריה של השחורים בארצות הברית היא נושא רחב, מעניין, שנלמד ונחקר במשך שנים ארוכות באוניברסיטאות ברחבי העולם, כאשר מה שקרה לאחר הריצה ל-200 מטרים באיצטדיון האצטקה, מהווה במידה מסוימת מעין מטאפורה של השינוי ביחסים הללו. טומי סמית' וג'ון קרלוס הגיעו למשחקים במקסיקו סיטי בידיעה שהם הולכים לזעזע את העולם, למחות על היחס של ארצות הברית כלפי התושבים האפרו-אמריקאיים במדינה ובעיקר על העוני הרב בו הם שרויים. ההזדמנות למחאה הגיעה לאחר שטומי סמית' זכה במדליית הזהב ושבר את שיא העולם בריצה ל-200 מטרים (19.83 שניות) ולאחר שג'ון קרלוס לקח את מדליית הארד. לאחר הענקת המדליות, במהלך השמעת ההמנון האמריקני, התייצבו השניים על הפודיום ללא נעליים (סמל לעוני של השחורים בארה"ב באותה תקופה) והניפו את יד ימין למעלה בצורת אגרוף - זו זכתה לכינוי "הצדעת הכוח השחור".
האדם השלישי על הפודיום היה האוסטרלי פיטר נורמן, שאמנם לא הניף את ידיו, אך ענד על חולצתו תג למען זכויות האזרח והפך לחבר קרוב של שני האמריקנים. הם אף ספדו לו לאחר מותו ב-2006. "אמריקה הלבנה נותנת לנו כבוד רק אם אנחנו מנצחים במשחקים האולימפיים. אם היינו מפסידים היו מספרים שזה בגלל שאנחנו כהיי עור", אמר ג'ון קרלוס לאחר העיתונאים. המהלך של סמית' חישמל את העולם והפך לסמל איקוני של המאבק למען זכויות האזרח. ברור שהצעד הזה עלה להם ביוקר, הרי שבכל זאת מדובר בארצות הברית של 1968. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי דאז אייברי ברונדייג' (שבמקרה היה לבן), זעם והחליט להרחיק את השניים מהכפר האולימפי וממקסיקו סיטי.
הצעד של ברונדייג' לא באמת שינה דבר, מבחינת קרלוס וסמית' המהפכה של מרטין לות'ר קינג יצאה לדרך. לאחר יממה אחת לי אוואנס קבע שיא עולם וניצח בריצה ל-400 מטרים. אוואנס חגג יחד עם חבריו ג'יימס לורנס ורונאלד פרימן את הניצחון על ידי הנפת אגרופיהם באוויר. סמית' וקרלוס מספרים שבשנים הראשונות לאחר האירוע הם סבלו ולא הצליחו להשיג עבודה בארה"ב, דבר שהוביל לכישלון נישואייהם. אך באמצע שנות ה-70 הכל החל להשתנות.
סמית' הפך למאמן אתלטיקה באוהיו ועם השנים החל לקבל את הכבוד המגיע לו בעקבות המעשה. ג'ון קרלוס אף גויס לקדם את המשחקים האולימפיים שנערכו בלוס אנג'לס בשנת 1984. עם השנים התעצבה "הצדעת הכוח השחור" כאירוע מכונן בשינוי שעבר על החברה האמריקאית בכל הנוגע לנושא של שוויון זכויות אזרח. בעשור האחרון זכו סמית' וקרלוס לכבוד רב בדמות פסל של ההצדעה בסן חוזה, פרס האומץ ע"ש ארתור אש וגם כמה סרטי תעודה. לאחרונה יצא סרט נוסף - "הצדעה" - שמשחזר את האירוע מנקודת המבט של פיטר נורמן, שעמד עם קרלוס וסמית' על הפודיום ההיסטורי ההוא במקסיקו. כאשר הבמאי והמפיק היה מאט נורמן, אחיינו של פיטר. הצדעת הכוח השחור תישאר לעד כאחד האירועים העוצמתיים ביותר שהיו אי פעם במשחקים האולימפיים.
דיק פוסברי משנה את חוקי המשחק
עד היום במהלך שיעורי חינוך גופני בבתי הספר היסודיים מלמדים לקפוץ לגובה בשיטת מספרת ובשיטה של גלילת בטן. ובכן, כך פעלו בעבר גם כל הקופצים לגובה. עד שהגיע דיק פוסברי. האמריקני החינני גילה שיטה אחרת, טובה יותר ויעילה יותר לקפוץ לגובה. במקום הרצה ישרה וקפיצה שכללה תחילה את העברת אחת הרגליים ואז את הבטן, הוא ביצע מעין עיקול והתהפך באוויר כאשר הגב היה החלק הראשון שעבר. פוסברי ניצח עם השיטה החדשה, שמכונה כיום "קפיצת פוסברי", באליפות המכללות ובמבחנים האמריקאיים ב-1968. באולימפיאדה הוא הציג את הפוטנציאל הגדול של השיטה כשעבר 2.24 מטרים בניסיון שלישי וזכה במדליית הזהב הנחשקת.
כעבור 4 שנים במינכן כבר 28 קופצים מתוך ה-40 השתמשו בסגנון שלו. מתוך 36 המדליסטים האולימפיים בקפיצה לגובה מאז מינכן 1972, 34 השתמשו בשיטה שלו. היום, אנשים כבר לא באמת זוכרים איך נראים הסגנונות האחרים. פרט לזיכרונות מאותם שיעורים בבית הספר. כיום פוסברי בן ה-67, שגבר על מחלת הסרטן לפני שלוש שנים, חבר בעמותות לקידום השלום ברחבי העולם באמצעות הספורט וגם בארגון לקידום כשרונות אולימפיים צעירים. בכל מקרה, פוסברי יישאר לנצח בתודעה הציבורית כמי ששינה את חוקי המשחק של הקפיצה לגובה לעולמי עד.
נכנסו לדברי הימים
היו עוד מספר אירועים במהלך משחקי מקסיקו סיטי 1968 שבהחלט שווים אזכור ונכנסו לדברי הימים של האולימפיאדה. האצן ג'ים היינס, שלימים היה הראשון שירד מגבול 10 השניות ב-100 מטרים, שבר את שיא העולם כשקבע 9.95 שניות וזכה במדליית הזהב. עוד לפני שזכה בשבע מדליות זהב במינכן '72, מארק ספיץ התגלה במקסיקו בהיותו בן 18 כשזכה בארבע מדליות אולימפיות בבריכה, שתיים מהן מזהב. למרות שהמלחמה הקרה פרצה עוד ב-1945, רק במקסיקו החליטו מערב ומזרח גרמניה להתפצל לשתי משלחות שונות, זמן רב לאחר שברלין כבר הייתה שסועה ומחולקת. עד 1968 הן הציגו משלחות מאוחדות, סמל לניצחון הספורט על הפוליטיקה הגלובאלית. סמל שכבר מזמן הלך לעולמו.
בזכות הצדעת הכוח השחור, בוב בימון, דיק פוסברי ושאר האירועים, 5,530 ספורטאים יכלו לומר שהם היו שותפים למשחקים האולימפיים ששינו את ההיסטוריה. בין אם מדובר בסגנון קפיצה אחר או בין אם מדובר באבן דרך בחברה האמריקנית. שינויים שסייעו למקם ולמצב את האולימפיאדה כאירוע הספורט הגדול בתבל, כזה שבו הסיפורים האישיים יכולים לשנות את העולם.



