מתי נדע מה הרס את מכבי ת''א?

נכון שקצת מוזר להגיד את זה בעידן שבו צהוב עולה הוא בעיקר שם של שיר אליפות ישן והרבה פחות של תיאור מצב, אבל אוהדי מכבי ת"א, האמיתיים שבהם, היו ונשארו אופטימיסטים טוטאליים. תדברו איתם על 15 שנים של דשדוש והם יגידו שהכל בולשיט ובעונה הבאה התואר יובטח באיזור המחזור השביעי, תזכירו להם את המאזן מול הפועל והם ימשיכו להגיע לכל דרבי בהרגשה שזה שלהם עוד בחימום, תפקססו להם רשימת סקנדלים שמתחילה באפדרין, ממשיכה בסנטה קולומה ונגמרת בפיליפ סולומון והם ישלחו לכם בחזרה הזמנה פורמלית לחגיגות הדאבל במאי.

את ההתאמה הבלתי נמנעת לסיטואציה שבה הקבוצה שלהם באמת לא פוגעת כבר למעלה עשור וחצי עושים אותם אוהדים עושים מאוד בקלות בשנתיים האחרונות. הם פשוט יודעים לסמן אירוע, משחק, תאריך שבו מכבי נראתה כמו כל מה שאי פעם חלמו עליו רגע לפני שהכל התרסק. נקודה שעד אליה הכל היה ורוד, ואחריה אי אפשר היה לחזור לחיים. בעונת הגלאקטיקוס זו היתה פתיחת הליגה עם ניצחונות על בית"ר והפועל ת"א, לפני שנתיים זה היה המשחק מול אולימפיאקוס ו-20 הדקות הראשונות מול מכבי חיפה עד לפציעת יצחקי, ובעונה שעברה כמובן ההצגה היפהפיה מול פנאתינאייקוס. מבין כל הדוגמאות הללו, האחרונה היתה הכי מרשימה. בראי של הזמן, היא גם היתה החשובה והעצובה מכולן.

אתמול בלילה, בשקט מופתי ובדיוק כמה שעות אחרי שהוצג אוסקר גארסיה, פקע רשמית חוזהו במכבי של מוטי איוניר, האיש שאחראי יותר מכל אחד אחר על הקונצרט מול פאו. הנרטיב הרווח והנוח הוא להסתכל על הקדנציה שלו כעוד כשלון בשרשרת שאת סופה מי יידע, אבל העובדה שאיוניר - אדם שגם בעידן מנשקי סמלים סדרתיים אי אפשר להטיל ספק באהבה העצומה שלו למכבי - לא הצליח להשלים את המלאכה בה התחיל היא הרבה מעבר לכך. היא ההוכחה לכך שבקרית שלום עדיין יודעים לדבר על תהליכים מבלי לדבוק בהם, לאפשר למאמן לעבוד כלפי חוץ ולכבול את ידיו מבפנים, לתת לו את המפתחות ולהציב יעדים מחוץ למגרש ובמקביל להגיד שלום יפה כשחלקם מתממשים על חשבון תוצאות. אבל זה לא הכל. ממש לא.

איוניר לא הוציא הגה לתקשורת מאז שפוטר. אם רק ידבר עכשיו כשהוא לא מחוייב חוזית למועדון, אולי הפאזל יתחבר. כי הערפל הזה, המטריד, חייב להתפזר. אם רק יפתח את הפה, נדע מה לעזאזל קרה במכבי מודל 2011/12 ואיך הפך פרוייקט יפהפה בכל קנה מידה (7 שחקני בית שיחקו מול פאו) למגדל קלפים נידף ברוח. כשזה יקרה, כולנו נדע האם ועד כמה איוניר חווה על גבו סבוטאז' משחקנים במכבי שהמצב היה פחות נוח להם והאם במועדון הישראלי הכי מסודר כספית שיש לנו - במועדון שמשלם מאות אלפי דולרים - לשכירים מותר להחליט לשבור את הכלים. גדי כרמלי רמז, גיז'רמו ישראלביץ' אמר כמעט מפורשות, אבל האמת עוד לא פורסמה. ייתכן שגם לא תתפרסם. אני לא יודע אותה, אבל מודה שמאוד הייתי רוצה.

ואולי זה הלקח למיץ' גולדהאר שחובה להודות, לומד כל קיץ משהו חדש ולפחות מנסה ליישם אותו בהמשך: לא משנה אם המאמן שלך הוא ספרדי צעיר או בורמזי קשיש, לא חשוב אם הוא דובר קטאלנית או חובב לאדינו, לא מעניין אם יש לו רזומה של 4 אליפויות אירופה או שלא אימן בוגרים מעולם. תן לו לעבוד, תנצח יחד איתו את מלחמת האינטרסים. תלחץ לו יד ותגיד לו שהפעם הבאה שהוא שומע ממך תהיה בקיץ הבא. שחקן יתחצף? שיעלה ליציע. האוהדים יקללו? נצחונות זו תרופה אדירה, והם לא תמיד באים במחזור 4. התקשורת חובטת? ההיסטוריה מלמדת שהיא לא תפסיק לעשות את זה כל עוד שם המועדון יהיה מכבי ת"א. עד שרעשי הרקע במכבי לא יצומצמו, גם צוות מוחות משולב של קאפלו-פרגוסון-מוריניו-גווארדיולה לא יצליח לעמוד בציפיות במועדון שנמדד כבר שנים רק כשהמשבר הראשון מגיע.

איינשטיין אמר פעם שצירוף מקרים היא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי. מי שבאמת רוצה, יכול למצוא סמליות בכך שעידן מוטי איוניר תם אמש רשמית בדיוק כשמתורגמנית חביבה אך לא יעילה במיוחד מנעה מאיתנו לקבל פרטים מלאים על חזונו של המאמן החדש. נקווה שלפחות שבסוף הקדנציה של גארסיה נדע הכל על כל מה שקרה, מהרגע בו הגיע ועד לטיסה חזרה לספרד. נקווה שגם גולדהאר יידע.