יותר מדי קלאסיקו? כך שומרים על המותג
9 מפגשים בשנה ואנחנו ממשיכים להתרגש, אבל עד מתי זה יימשך?

"פירמה", Firm באנגלית, זו מילה שמשמעותה בעברית היא "חברה מסחרית", אבל גם "מוצק" או "מבוצר" וכדומה. אז איך יכול להיות שמשחק הכדורגל בין סלטיק לריינג'רס הסקוטיות, עדיין אחת היריבויות הבוערות והמושרשות בכל עולם הספורט נקרא The Old Firm, הפירמה הוותיקה? אפשר לומר שזה בגלל שזה משחק קשוח, אבל התשובה המקובלת היא בגלל שבשלב די מוקדם שני המועדונים הללו, המייצגים קהילות יריבות של פרוטסטנטים מול קתולים, הבינו שמה שיש להם ביד זה מותג ששווה כסף, והחליטו למקסם את ההכנסות ממנו. כמובן, אין מדובר בחברה רשומה או משהו כזה, יותר הסכם מסחרי שבעל פה (אם אלה היו מועדונים גרמניים, תהיו בטוחים שהיה לזה גם רישום).
בתוקף ההסכם הזה, שאף פעם לא היה רשמי, כבר כמה עשורים שבכל שנה מתקיימים ארבעה מפגשי ליגה בין סלטיק לריינג'רס. השפעתם העצומה של שני המועדונים האלה על הכדורגל הסקוטי תרמה לכך שהליגה עברה ממודל מקובל של שני סיבובים בחצי הראשון של המאה הקודמת למודל פחות פופולרי של שני סיבובים ופלייאוף, ולאחר מכן למודל מאוד ייחודי של שלושה סיבובי ליגה ופלייאוף. ומאחר שסלטיק וריינג'רס תמיד היו מספיק חזקות כדי להשתלב בפלייאוף העליון, השיטה הזו מבטיחה ארבעה מפגשי "אולד פירם" בשנה.
ההשלכות ברורות - המפגש הזה לא מייצר רק עומסים בתאי המעצר ובחדרי המיון בגלזגו בסופי השבוע של המשחקים, אלא הוא גם הדרך היחידה של הליגה הסקוטית לייצר עניין בין-לאומי בליגה הזו, שהיא בעצם ליגה בין שתי קבוצות. כי סלטיק וריינג'רס לא מייצגות רק את גלזגו, הן מייצגות כמובן קתולים מול פרוטסטנטים, וכמו שסיימון קופר כותב בספרו המופתי "כדורגל נגד האויב": "האולד פירם מחלק אנשים בכל העולם".
בשנות ה-90', עם פריחתה של הפרמייר-ליג האנגלית והקפיצה בהתעניינות הבינ"ל בכדורגל הבריטי, עלתה גם קרנו של האולד פירם. בתחילת המילניום, כמה שנים אחרי שגם בסקוטלנד הקימו פרמייר-ליג, ובמקביל להפיכתו של השיח התרבותי סביב הכדורגל לעניין יום-יומי, המשחק והמשמעויות החברתיות שלו הפכו לאחד מאירועי הכדורגל המסוקרים ביותר בשנה. זה כולל התייחסויות בולטות באתרי אינטרנט גדולים בכל רחבי העולם, מארה"ב דרך ארגנטינה, דרום אפריקה, אוסטרליה וגם ישראל. ב-2003 נקבעו שיאי צפיה במשחק בבריטניה וברחבי העולם. מאז, נראה שיוקרת המשחק בירידה.
ברחבי העולם כבר לא מתלהבים יותר מלשחק אותה אנתרופולוגים, הבינו את הקטע, והפסיקו לעשות ממנו עניין. ואחרי שאתה מפסיק לעשות עניין, אתה נשאר עם משחק כדורגל סקוטי בין שתי קבוצות שבשנים האחרונות רחוקות מלהוות אטרקציה על הדשא. וכך נוצר גם מעגל סיבה ומסובב שלילי – הצמצום בעניין הבינ"ל תורם לפגיעה במעמדן הכלכלי של שתי הקבוצות, מה שמקשה עליהן להתחזק מקצועית ולהוות מוקד משיכה בצורות שמעבר למפגש התרבותי. כיום כבר ברור כי העובדה שהמשחק משוחק 4 פעמים בכל שנה פוגעת ביוקרה של כל אחד מהמפגשים, ותורמת לשחיקת המותג "אולד פירם".
בעקבות ההגרלה, ריאל מדריד וברצלונה נפגשות למשחק הראשון במסגרת רבע גמר גביע המלך הספרדי לעוד מהדורה של הקלאסיקו. ואם נראה לכם שהתכונה לקראת המפגש הזה פחותה מאשר זו שהייתה לקראת כמעט כל אחד מהמפגשים האחרונים בין הקבוצות, אתם צודקים. יש לכך כמה סיבות. סיבה אחת היא ש"בסך הכל" מדובר במשחק הראשון מבין שניים ברבע גמר גביע המלך. סיבה אחרת היא שזו תהיה הפעם התשיעית ב-14 החודשים האחרונים ששתי הקבוצות המפוארות האלה יעלו יחד לאותו כר דשא – צפיפות שכמעט לא התרחשה בעשרות שנים של יריבות.
ממש כמו שבסקוטלנד למדו על בשרם, כך גם החברות שמרוויחות מהקלאסיקו לומדות הפעם – יותר מדי משחקים פוגעים ביוקרה של ההתמודדות. ההתלהבות התקשורתית לקראת המשחק הקרוב לא מתחילה אפילו להזכיר את זו שהייתה לפני כל אחד מחמשת המפגשים בין הקבוצות בעונה שעברה או לפני משחק הליגה בין השתיים בחודש שעבר. כי בזמן שמותגים כמו "אולד פירם" ו"הקלאסיקו" מנסים למכור דרמה ענקית, יריבות מרתקת ואווירה של מלחמת עולם, הרי ששחזור המפגשים האלה בתדירות גבוהה הופך אותם למותגים ריקים מתוכן, שקריים. זאת מעבר כמובן לעבודה שהמותג השגור בארץ "סופר-קלאסיקו" מושאל כאן בכוונה משיקולים מסחריים ממשחק אחר שזהו כינויו האמיתי (ריבר-בוקה), רק כי יש סיכוי שהוא נשמע טוב יותר מ"הקלאסיקו". ואולי זו דרך להתמודד עם אינפלציית מפגשי ריאל-בארסה שאנחנו חווים בשנה וקצת האחרונות – למפגשי ליגה וצ'מפיונס נקרא סופר קלאסיקו ולמפגשי גביע נקרא סתם קלאסיקו?
בנוסף, השימוש בכינוי קלאסיקו הפך שגור מדי. הוא חווה בשנים האחרונות מה שבתחום השיווק והפרסום קוראים לו ליין אקסטנשן או בראנד אסקטנשיין, מתיחת או פרישת המותג לכיוונים נוספים. קודם כל, יש אחד כזה בארגנטינה, אחד בספרד ועוד במדינות נוספות. אבל פתאום גם מותגים הקשורים בהסכמי חסות עם ריאל ועם ברצלונה החלו להשתמש בכינוי הזה לשיווק מהדורות מיוחדות של המוצרים שלהם, ממשקאות ועד שעונים ושלל מוצרי מרצ'נדייז. והיום גם בוסטון-לייקרס זה הסופר קלאסיקו של ה-NBA ואליצור רמלה מול רמת השרון הסופר קלאסיקו של ליגת הכדורסל לנשים.
לפעולה הזו של מתיחת המותג יש השפעה חיובית בזמן הקצר שלאחר הוצאתה לפועל. המותג החזק והמזוהה מתחזק בעצמו ותורם מאבק הכוכבים שלו לעליית הפופולריות של מוצרים אחרים. אבל זו מן עסקה עם השטן – כי אם לא יודעים לצאת מזה בזמן, מה שתמיד קורה זו צניחה בחוזק המותג המקורי לרמה פחותה מזו של לפני המתיחה. בסקוטלנד אין להם כל כך ברירה, האולד פירם הוא כל מה שיש והם ימשיכו לשחק אותו ארבע פעמים בשנה. בספרד אפשר לומר שזה בסך הכל צירוף מקרים – הרי 6 מ-9 המפגשים ביניהן ב-14 החודשים האחרונים התרחשו במפעלי גביע, במסגרתם הקבוצות הוגרלו לשחק אחת מול השניה, או בסופרקאפ הספרדי. אבל עם איך שזה נראה כרגע, רוב הסיכויים שגם אם ריאל וברצלונה לא יוגרלו אחת מול השניה בליגת האלופות ובגביע הספרדי, אנחנו נמשיך לקבל אינפלציה של משחקים ביניהן פשוט כי יש סיכוי טוב שהן יפגשו אחת את השניה במשחק האחד שאינו תלוי בהגרלה – הגמר.
אז מה עושים כדי שאפשר יהיה להמשיך להתלהב בכנות ממפגשי בארסה-ריאל? אפשר לחכות שאחת מהן לפחות תרד מגדולתה. אבל בהנחה שזה לא יקרה בשנים הקרובות, ובאקלים הנוכחי של הכדורגל העולמי, הנה רעיון לא מאוד ריאלי וקצת מופרך: שההתאחדות הספרדית ואופ"א יציבו אותן תמיד בשני חצאים שונים בהגרלות שלהן ושכלי התקשורת יורידו קצת את הרגל מהגז בכל הקשור לדחיפת המשחק הזה. נכון, לחלק הראשון אין שום סיכוי לקרות, אבל לפחות על החלק השני יש על מה לדון. אלא אם כן כולם רוצים לחלוב את הפרה הזו כמה שיותר כל עוד היא כל כך פוריה. השאלה היא מה כלי התקשורת ומנהלי הכדורגל הם יותר – טיפשים את תאבי בצע.



