הפועל בינונית ותסתפק בתיקו

ב-20:50 יעלו הערב (ראשון) מכבי תל אביב והפועל תל אביב לדרבי באצטדיון בלומפילד, ואמנם התפאורה תהיה נהדרת, הכי צבעונית שהליגה שלנו יודעת לייצר, אבל על הדשא יפגשו שתי קבוצות שממש לא מגיעות במצב אופטימלי למשחק הזה, שכולנו מחכים לו בכל פעם מחדש. המצב הוא כזה שגם האדומים וגם הצהובים, למרות הציפייה וההתרגשות, יסתפקו בתיקו.

אמנם על הנייר שני ההרכבים כוללים צמד חלוצים בחוד – אבל נקודה לכל צד גם תספק את שני המאמנים, וגם תייצג נאמנה את היכולות של שתי הקבוצות.

מבחינת מכבי, העיקר הוא לעצור את ההידרדרות ולהשיג תוצאה שתאפשר לקבוצה לצאת מהאווירה השלילית שהיא מתבוססת בה כבר תקופה ארוכה. אצל הפועל, שבמחזור הקודם לא הצליחה לנצח את עירוני רמת השרון ברמת גן, נקודה במשחק ביתי של הצהובים תהיה גם היא תוצאה טובה.

העובדה שדרור קשטן בחר להרכיב את חוטבא ההגנתי באגף ימין של החולייה האחורית, למרות חולשתו במשחקים האחרונים, ועל חשבון עמרי קנדה, שתורם יותר להתקפה, מצביעה גם היא על הכיוון אליו מאמן הפועל מכוון. זאת למרות הוא מגיע להתמודדות עם יתרון על המספר הנגדי לו, מוטי איוניר – גם מבחינת הניסיון שלו במעמדים כאלה וגם מבחינת התוצאות שהקבוצות שלהן השיגו לאחרונה.

עוד בעניין ההרכב של הפועל, אני מוכרח לציין שמה שקורה עם אביחי ידין תמוהה בעיני. זה לא מצב נורמלי ששבוע אחד שחקן לא נמצא אפילו בסגל, ושבוע אחר כך פותח בהרכב, ועוד בדרבי. אני מכיר את ידין באופן אישי מכפר סבא ואני יכול לומר שהוא האחרון שיעשה בעיות בחדר ההלבשה, אולי פשוט נוח להשאיר אותו בחוץ בגלל האופי שלו? בכל מקרה, ידין הוא הקשר הכי טוב בהפועל ומה שקורה איתו מראה על בעיתיות בתוך מערך השיקולים בקבוצה.

בעיה נוספת שאני צופה להפועל היום מגיעה גם היא מתוך הקבוצה – והיא השאלה איזה נוסא איגיבור נקבל היום. לדעתי לא נהגו בהפועל בחכמה כאשר החליטו שלא לאפשר לו לצאת לשחק עם הנבחרת שלו. המשחק במדים הלאומיים חשוב לאיגיבור כמו לכל שחקן אחר, והעובדה שאין לו בחוזה סעיף שמאפשר לו להצטרף למשימות לאומיות לא אמור לגרום להפועל לנצל את זה, ואם היא לא תיתן לו לצאת לפחות לחלק ממשחקי הנבחרת הוא יאבד את החשק, והאדומים יאבדו אותו. אותי מעניין לדעת מדוע קשטן לא התבטא בנושא, ומדוע השחקן היה צריך לשמוע את זה ישירות מהבעלים.

נקודה חיובית אחת בולטת ב-11 של הפועל היא כמובן צמד החלוצים, טוטו תמוז ועומר דמארי. מדובר אולי בזוג הכי מסוכן בליגה כולה שמחזיק את הפועל בצמרת הטבלה. מעבר אליהם מדובר בקבוצה בינונית עם הגנה שבירה.

ואם כבר שבירה... אין ספק שזו הבעיה הכי בולטת של מכבי תל אביב, לצד חוסר יציבות משווע – שתי בעיות שהן תוצאה ישירה של הסתמכות היתר על הצעירים ושל הרוטציה הרחבה מדי שאיוניר מנהיג. אמנם, שילוב צעירים ותחלופה בהרכב הם אלמנטים חיוביים, אבל גם אותם צריך לדעת לעשות במידה, ומכבי של העונה הגזימה. הגזימה גם בשילוב הצעירים, וגם בתחלופה הגבוהה של השחקנים בהרכב. כשמחליפים חמישה או שישה שחקנים כל משחק זה גורם לחוסר שקט ולחוסר ביטחון אצל השחקנים, שאף אחד מהם לא יודע מי ישחק ומה יקרה אחרי המשחק.

אבל יש למכבי את הכלים כדי לפתור את הבעיה הזו – והכלים הם גל אלברמן, גיז'רמו ישראלביץ' ורוברטו קולאוטי.

ראשית, לגבי אלברמן – הוא תמיד עדיף בעיני על מושיקו לוגסי ורועי קהת, שכאמור השילוב שלהם צריך להיות מתון יותר. אלברמן הוא שחקן של קבוצה, לוחם שתמיד נותן 100 אחוז ממה שיש לו, עם אינטליגנציית משחק גבוהה, בגרות וניסיון, ושהמאמן תמיד יודע שהוא יכול לסמוך עליו שימלא הוראות. זה בדיוק מה שמכבי צריכה עכשיו ואני לא מבין מדוע הוא לא משחק.

לצידו בקישור, יותר נכון – לפניו בקישור – צריך לשחק ישראלביץ'., אותו צריך להרכיב מתחת לחלוצים, עמדה ממנה הוא מייצר הרבה מאוד מצבים ותמיד גורם צרות לקבוצה היריבה. אני אוהב את המשחק שלו כי הוא תמיד מחפש לשחק לעומק, בין אם במסירה או בניסיונות הבקעה, והזריזות שלו מתאימה יותר לתפקיד הזה מאשר האיטיות של האריס מדוניאנין.

ואם נתקדם עוד קצת במעלה המגרש נגיע לחוליית ההתקפה של הצהובים – שהיום אמנם אמורה להיות מורכבת מאלירן עטר ומרוברטו קלאוטי, אבל אני לפחות חושב שכשאפשר, תמיד צריכה להיות יצחקי-קולאוטי.

הארגנטינאי-ישראלי תמיד צריך לשחק. כמו אלברמן, גם הוא שחקן של קבוצה – שלא כמו עטר. מבלי לזלזל בכישרון של עטר, לא כל שחקן מתאים לכל קבוצה, ונכון לעכשיו עטר משחק מאוד אנוכי וגורם להרבה מתח ועצבים במשחק של מכבי. לצד ישראלביץ' ואלברמן, קולאוטי יכניס בגרות וניסיון למשחק של הצהובים. הרי ידוע שלצעירים קשה לשמור על מתח ועל רמה גבוהה לאורך זמן, והשלושה האלה יהפכו את מכבי לקבוצה קשוחה ועמידה יותר.