בלאט ויתר על המשחק מול ירושלים
מאמן מכבי טעה, קטש הימר נכון אייל גרוסברד מסכם את המחזור
1: עוד לפני המשחק בו הפסידה מכבי תל אביב לירושלים היה תחושה שמשלושת משחקיה של האלופה בארבעה הימים האחרונים זה המשחק הפחות חשוב לדייויד בלאט. הויתור על ג'ורדן פארמר, שעם אצבע כואבת יותר שיחק ביורוליג (וישחק מול מילאנו ויהיה מה), ועל תיאו פאפאלוקאס שחוכמתו היתה יכולה לשבור שוב ושוב את ההגנה הפחות מתוחכמת של האדומים, הביאה את הצהובים למשחק עם יוגב אוחיון, טל בורשטיין כמנהל משחק חלופי לראשונה מזה שנים וקית' לנגפורד שלא מחובר אפילו לעצמו. או אם תרצו משפט שאיש מאנשי מכבי לא יעז להודות בו בפומבי: "לא אכפת לי להפסיד פה". העייפות של יוגב, ששיחק 33 דקות מול שרלרואה ו-18 בשבת מול לובליאנה, העובדה שבורשטיין בשיאו כיום אינו חצי השחקן מפעם, ועוד יותר שגיא פניני (2 מ-15 ביורוליג משלוש נק', 0 מ-5 מהשדה מול י-ם) במשבר מדהים בעוצמתו - כל אלו הותירו את בלאט לחפש אילתורים מול קבוצה שבאה להוכיח. ועם לנגפורד, השחקן הכי פחות תואם לאופיו של מאמנו ברגעי ההכרעה, עם הכדור. ויש גם נתון חשוב עוד יותר - י-ם נחה מיום שלישי.
2: מול יריבה שנראתה כמו עוד קבוצת ליגה וסחוטה לחלוטין, ירושלים ידעה להתפוצץ בזמן. יובל נעימי נתן מחצית שניה ענקית והצליח סוף סוף לצמצם את כמות השטויות ביחס לפעולות החיוביות, ורנאדו הוכיח מהי המילה פוטנציאל ומה שבראיין רנדל עושה זה פשוט לראות ולשמור. צרמה מעט העובדה שנעימי ממשיך מדי שבוע לפלוט דברים לעבר מאמנו אולי כסוג של דיסריספקט, כשהוא אינו מרוצה מדברים מסוימים במהלך המשחק. לירושלים לפתע סגל רחב מאוד, וקטש אפילו לא השתמש באורי קוקיה ובמשה מזרחי. כי כשלנעימי הולך לא צריך להחליף ניצבים.
גם קטש הימר בגדול לפני המשחק בהחלטה מפתיעה להשאיר את לוק ג'קסון בחוץ מאחר וחשש מסופו והקו הקדמי של הצהובים, וההימור השתלם: מעבר להצגה של הגארד, שכבר ראינו ממנו דברים דומים בעבר לפני ואחרי נפילות, הסנטר הקפיצי הצעיר שינה את המשחק. המטריה האווירית שלו פשוט היוותה גורם משלים לידי התמנון של רנדל שהיו בכל מקום. זה לא ניצחון גדול שהפועל ירושלים צריכה לשמוח ממנו מדי, כפי שהודה קטש, כי לא תהיה מכבי עייפה וגרועה יותר. זה משחק אותו היא חייבת לשמר ולהיבנות ממנו. ואז גם הצדק ייעשה, ומה שהיה הקלאסיקו של הכדורסל הישראלי יחזור למעמד הראוי לו.