מוריניו לא מקבל את זה שלא הכל תלוי בו
מאמן ריאל חולה שליטה, האם הוא יצליח להשלים את המהפך העונה?
כמו בכל הקבוצות בהן עבד בעבר, כך גם בריאל מדריד ז'וזה מוריניו הוא הכוכב הגדול, הדמות המרכזית, האיש שעל פיו הכל נקבע. כמו פורטו, צ'לסי ואינטר לפני כן, ריאל מדריד הפכה מהר מאוד להיות הקבוצה של מוריניו. בכל המובנים. כל הצלחה היא קודם כל שלו, אבל גם כל כשלון. השחקנים הופכים להיות סוג של מריונטות שהמאמן הפורטוגלי מפעיל. וזה די מדהים, כשזוכרים איזה שמות גדולים משחקים בריאל. כמעט כל שחקן הוא סופרסטאר, כמעט כל שחקן הוא אחד הטובים בעולם בתפקידו. אבל האישיות הדומיננטית של מוריניו מאפילה על כולם.
מצד אחד זה דבר חיובי. הלחץ הוא בעיקר על המאמן, מה שמוריד מעט מהלחץ מעל השחקנים. כמובן שבקבוצה ענקית כמו ריאל, שהתקשורת מכסה 24 שעות ומכל זווית אפשרית, אי אפשר לתפקד בלי לחץ בכלל, אבל בכל זאת, את רוב הביקורת והאש סופג המאמן. מצד שני, יש בזה גם משהו לא נוח. כי כדורגל בסופו של דבר זה קודם כל מה שקורה על הדשא, מה שעושים 11 השחקנים. זה לא שחמט, שם מדובר בכלי עץ שאותם מזיז רב-האומן על הלוח. לכל שחקן יש את האישיות שלו, את הנשמה שלו, את היכולות ואת הכשרון האישי, וכל אלה אינם תלויים במאמן זה או אחר.
בריאל, במידה מסוימת, כולם מתבטלים בפני מוריניו. והסיפור האחרון, עם איקר קסיאס, אולי מוכיח עד כמה מוריניו מעוניין לשלוט בכל מה שעושים השחקנים שלו. בסיום גומלין הסופר-קופה מול ברצלונה, אמר איקר למצלמות הטלוויזיה: "זה תמיד אותו דבר, כשהם נופלים לדשא". הוא התכוון לססק פברגאס, שכוסח בברוטליות על ידי מרסלו, מהלך שהחל את המהומה הגדולה בסיום. כשקסיאס חזר הביתה וראה את מה שקרה על המסך, הוא הבין שטעה. הוא התקשר מיוזמתו לפויול ולצ'אבי, שני עמיתיו לנבחרת ספרד, הודה שטעה והתנצל. כשמוריניו קרא על כך בעיתונים, הוא כעס. הוא הרי לא התנצל על האצבע ששלח לעינו של טיטו וילאנובה, עוזר המאמן של ברצלונה, ורק לאחר מספר ימים, כשהבלגן התקשורתי לא נרגע, הסכים להתנצל, "אבל רק בפני אוהדי ריאל מדריד".
עיתוני קטאלוניה מיהרו כמובן לחגוג על המציאה, ודיווחו בהתלהבות על "קרע מוחלט בין מוריניו לקסיאס". נכון או לא, את זה נוכל לראות בזמן הקרוב. אבל קשה להאמין שקסיאס יאבד את מקומו בהרכב של ריאל בגלל הסיפור הזה. בואו לא נשכח, אחרי עזיבתו של ראול לפני כשנה, השוער הוא כיום השחקן הוותיק ביותר בריאל, הקפטן שלה, וגם זה שעונד את הסרט על זרועו במדי מחזיקת גביע העולם. הוא גם שחקן בית, אחד הבודדים בקבוצה, ואין כיום בריאל מדריד אדם שמזוהה עם המועדון יותר ממנו. אם מוריניו יחליט להיכנס לעימות חזיתי עם קסיאס, לא בטוח שהוא ינצח בו. ומוריניו לא טיפש. הוא יודע שהוא צריך את קסיאס לצידו בעונה שעומדת להיות עונת מבחן עבור ריאל, ולא פחות עבורו.
זו העונה השניה של מוריניו בריאל, והוא תמיד אמר שבעונה השניה שלו בכל קבוצה הוא מגיע למיצוי הפוטנציאל. ההיסטוריה מוכיחה שלפחות עד עכשיו הוא צודק. במסיבת העיתונאים האחרונה שלו לקראת פתיחת העונה, לפני המשחק מול סראגוסה, אמר מוריניו: "אין ספק שהקבוצה חזקה יותר מזו שהייתה בעונה שעברה". ואין כמעט ספק שהוא צודק. בשני המשחקים מול ברצלונה ריאל הביטה לבארסה בלבן של העיניים, לחצה ותקפה, והבקיעה מולה ארבעה שערים. בשלבים מסוימים במשחק הראשון היא אף החזיקה בכדור יותר מאשר ברצלונה, מה שאף קבוצה לא הצליחה לעשות בעידן גווארדיולה. בסופו של דבר, מוריניו ייבחן אך ורק בשורה התחתונה: תארים.
בעונה שעברה זכתה ריאל בגביע, עם ניצחון בגמר על ברצלונה. אבל אז בא ההפסד בחצי גמר ליגת האלופות וההפסד בקרב על האליפות. אם מוריניו יצליח לזכות העונה לפחות באחד משני התארים החשובים, הצ'מפיונס או הליגה, הוא יישאר לעונה שלישית. אם שוב ייכשל בשתי החזיתות העיקריות, התחושה שלי היא שהרומן שלו עם מדריד יסתיים בקיץ הבא. מה שעצוב מבחינתו של מוריניו שזה תלוי הרבה יותר במה שברצלונה תעשה, וזה מצב שהוא, "קונטרול פריק" אובססיבי שכמוהו, פשוט לא יכול לסבול.